רוסיה
Diphtheria in the Former Soviet Union: Reemergence of a Pandemic Disease.
1998,
Vitek,
Emerg Infect Dis
- תפקיד מערכת החיסון בהגנה מפני דיפתריה לא נחקר מאז שנות ה-30.
- עד לפני מלחמת העולם השניה דיפתריה לא הייתה נפוצה במדינות מערב אירופה. בתקופת המלחמה בשטחים שנכבשו ע"י הגרמנים (הולנד, דנמרק ונורבגיה) החלה מגיפה. זאת הייתה מגיפת הדיפתריה האחרונה במדינות אירופה המפותחות. מקרים בודדים שנרשמו מאז נצפו בעיקר באנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך.
- ברוסיה של תחילת שנות ה-90 התחלואה בדיפתריה בקרב החיילים הייתה גבוהה פי 6 מאשר באוכלוסיה האזרחית. בסוף שנות ה-80 היחס הזה היה עוד יותר גבוה.
- במגיפ של שנות ה-90 במדינות חבר העמים, 83% מכלל המקרים נרשמו ברוסיה. רוב החולים היו מבוגרים. חלו בעיקר חסרי בית, מטופלים בבתי חולים פסיכיאטריים, אנשים ששהו בתנאי צפיפות וחוסר היגיינה. בקרב אנשים שהתגוררו ועבדו בתנאים נורמליים היו מעט מאוד מקרי מחלה.
- היו מעט מאוד מקרי מחלה בקרב הילדים, אך הם היו נשאים של החיידק. המשבר הכלכלי שלאחר נפילת ברה"מ הוביל לפגיעה בתנאי המחיה ותרם להגברת המגיפה
היה קשה להאשים במגיפה את ההיקף החיסוני הנמוך כי רוב מוחלט של אוכלוסיית ברה"מ היו מחוסנים, אבל זה בדיוק מה שעשו המחברים. מה שלא מפתיע, אחרי הכל המאמר נכתב ע"י ה-CDC.
Diphtheria outbreak in St. Petersburg: clinical characteristics of 1860 adult patients.
1996,
Rakhmanova,
Scand J Infect Dis
1860 מקרי דיפתריה בהם טיפלו בביה"ח בסנט פטרסבורג. התמותה הייתה 2.3%. 69% מהנפטרים היו אלכוהוליסטים כרוניים.
התמותה בקרב הסובלים מהצורה הרעילה של המחלה היתה 26%. 6% מהמחוסנים ו-14% מהלא-מחוסנים סבלו מהצורה הרעילה. אם כי רק מי שחוסן ב-5 השנים האחרונות נחשב למחוסן. התמותה הכללית (2.3%) הייתה נמכה יחסית בהשוואה למגיפות ידועות קודמות. אם להוציא את האלכוהוליסטים אזי התמותה היתה בערך 1%. רוב החולים שנפטרו הגיעו לבית החולים בשלבי מחלה מאוחרים.
המחברים מסיקים כי מגיפת דיפתריה במדינה מפותחות בעתיד כנראה לא תלווה בתמותה גבוהה. למרות היעדר נתונים מדויקים של הססטוס החיסוני של האלכוהוליסטים - המחברים הסיקו שהם לא היו מחוסנים.
החיסון מעניק הגנה לתקופה קצרה יחסית. מנגנון העברת דיפתריה מאדם לאדם לא ממש ידוע.
Проблемы массовой противотуберкулезной иммунизации в современных условиях.
1997,
Аксенова,
Российский медицинский журнал
העובדה כי במציאות בה החיידק התפשט ב-85-90% מהאוכלוסייה השכיחות של שחפת נאמדת במאות ואלפיות האחוז, "נותנת יסוד להכיר בחיידק שחפת כחיידק בעל פתוגניות מתונה."
אורגניזם עם חסינות כללית מספקת ברוב המקרים מסוגל להתמודד עם זיהום שחפת באופן עצמאי (ללא קשר לנוכחות או היעדר חסינות ספציפית בזמן ההדבקה).
רוב התגובות המוטלות בספק והחיוביות לשחפת בגיל בית הספר נובעות מאלרגיות שלאחר החיסון.
בכל שנה 1.5-2 מיליון תלמידים ברוסיה מקבלים מנת דחף של BCG. לכן, לפחות 500-600 מהם עשויים לסבול מסיבוכים שלאחר החיסון. עלות הבדיקה והטיפול בילדים אלה אינה גבוהה במיוחד. עם זאת, יש לזכור כי כ-60% מכלל הסיבוכים לאחר חיסוני דחף הינן צלקות קלואידיות, ולכן מידי שנה עולה מספר הילדים עם פתולוגיה זו ב-300-400. ידוע כי צלקות קלואידיות כמעט ולא ניתנות לטיפול. במונחים של חומרת ומשך ההשפעה השלילית על הגוף, הן גוברות באופן משמעותי לא רק על מהלך שחפת רגיל אלא גם מלווה בסיבוכים. עד כה לא נערכו מעקבים ארוכי טווח בחולים עם צלקות קלואידיות, על שכיחות של מוגבלותם ואפשרויות הסתגלותם החברתית והמקצועית. הרלוונטיות של הבעיה הזו אינה מוטלת בספק אם ניקח בחשבון כי ב-30 שנות מתן מנות דחף של BCG כ-10-12 אלף איש פיתחו צלקות קלואידיות. כלומר לסיבוכים כתוצאה ממנות דחף של BCG ישנן השלכות חברתיות וכלכליות חמורות.
שכיחות הסיבוכים לאחר חיסוני דחף BCG עומדת של 32.0 ל-100,000 ילדים שחוסנו, וזה גבוה משמעותית משכיחות שחפת בילדים במהלך תקופת המחקר (3.1 ל-100,000 ילדים).