סוכר
Poliomyelitis: the role of diet in the development of the disease.
1992,
van Meer,
Med Hypotheses
- הבנת הפתוגנזה של פוליו לא התקדמה הרבה במהלך 30 השנים האחרונות, ובתמונה המקובלת של האטיולוגיה של המחלה ישנן מספר סתירות. אני מאמין שהסיבה העיקרית לפוליו היא תזונה.
- למרות שהמגיפות מסתיימות לעתים קרובות לאחר מבצעי חיסון מסיביים, אין זה אפשרי לדעת מה היה קורה ללא אותם המבצעים. ברי בסופו של דבר כל המגיפות נגמרות.
- בשנת 1974 כשהתברר שיעילות חיסון ה-OPV באפריקה נמוכה למדי, ארגון הבריאות העולמי הסביר זאת על ידי העובדה שחומר לא ידוע ברוק או בחלב אם מדכא התרבות של הנגיף.
- פעמים רבות בהיסטוריה ציפו למגיפות פוליו בעקבות ריכוז המוני אנשים, לדוגמה בציריך בשנת 1941 ובאוסטרליה בשנת 1955. מגיפות אלה לא התרחשו.
- במהלך המגיפה בניו יורק בשנת 1916, אף איש צוות רפואי לא נדבק, ואף חולה שאושפז בבית חולים מסיבה שאינה פוליו. כך גם בדנמרק ב-1952. במחקר שנערך בשנת 1957 התברר כי אף אחד מצוות בית החולים למחלות זיהומיות לא חלה בפוליו, למרות מגע מתמיד עם חולים הסובלים משילשולים. בדלהי ל-73% מהתינוקות לא היו נוגדנים לנגיף הפוליו, מה שאומר שאפשר לא להידבק בו אפילו במדינה שבה הפוליו אנדמי.
- ההסבר המקובל כיום למגיפות הפוליו שלאחר מלחמת העולם השנייה הוא שהאוכלוסייה הייתה רגישה לנגיף עקב תת-תזונה. עם זאת, עובדות רבות מצביעות על כך פוליו תקף בעיקר אנשים עם משקל עודף. זה התגלה עוד במחקרים משנים 1823 ו-1840. בשנת 1945 ילדים ממוצא סיני סבלו מפוליו הרבה יותר מילדים ממוצא קראולי ואינדיאני, למרות תזונה טובה יותר.
- הגעתי למסקנה כי בכל אחד מהמקרים ניתן להסביר את המגיפה על ידי צריכת סוכר. כשאני בעצמי חליתי בפוליו, הופיעה אצלי סלידה מסוכר. אותו הדבר קרה למטופלים אחרים שרובם אהבו ממתקים כשהיו בריאים. אם הסוכר אכן קשור למגיפות, זה מסביר את כל הסתירות שהוזכרו מעלה. לדוגמה, חולי פוליו עם עודף משקל כנראה אוהבים ממתקים. הפיכת מקרים ספורדיים של פוליו למגיפה קרתה בהתאמה עם עלייה עולמית בצריכה של סוכר מזוקק.
- 40% מהסוכר נצרך בין החודשים מאי לאוגוסט, ואילו המגיפות מתרחשות בסוף עונת הקיץ. כמו כן צריכת הסוכר בקבוצת הגיל בין 5 עד 25 (שבדרך כלל חולים בפוליו יותר) היא 100 ק"ג לשנה לעומת הצריכה הממוצעת העומדת על 50 ק"ג לשנה.
- במדינות עולם שלישי הפוליו היה "זיהום שקט". נרשמו מקרים בודדים אך לא מגיפות. זה השתנה בתום מלחמת העולם השניה כאשר צריכת הסוכר במדינות אלה עלתה בחדות.
- לאחר מכן מתואר במאמר תהליך העיבוד של הסלק לקבלת הסוכר, תהליך הלבנת הסוכר באמצעות חומצה גופרתית וכימיקלים אחרים. בשנים בהם יבול הסלק היה דל, תהליך העיבוד "התייעל" על מנת להגדיל את תפוקת הסוכר. המחבר מראה שמגיפות הפוליו מתרחשות לאחר עונות המתאפיינות ביבולים הדלים. למשל לפני מלחמת העולם הראשונה גרמניה ייצרה סוכר עבור רוב מדינות אירופה. בעיקבות הבצורת של קיץ 1911 (ויעול תהליך עיבוד סלק) מגיפות פוליו החלו בכל המדינות שיבאו סוכר מגרמניה. בצרפת לא נרשמה מגיפה כי הצרפתים יצרו סוכר לצרכיהם בעצמם.
ב-1912 נרשמה התפרצות פוליו בדרום אמריקה שגם היא יבאה סוכר מגרמניה.
אותו הדבר קרה גם בשנת 1938 בגרמניה ואיטליה, וב-1952 בדנמרק, גרמניה ובלגיה. מגיפת 1916 בניו יורק הייתה תוצאה של יבול דל בקובה שנה לפני כן.
- ברוסיה המפעלים ליצור סוכר הושבתו בין 1917 ל-1926, אך לאחר מכן הוחלט לחדש את ייצורו. היבול בעונת 1926 היה דל וב-1927 החלה ברוסיה מגיפת פוליו. וכמו כן ברומניה, מזרח גרמניה ופולין שרכשו את הסוכר הרוסי. עד אותה השנה כלל לא היו במדינות האלה מגיפות פוליו. סיפור דומה היה בג'מייקה בסוף שנות ה-50, באירלנד בשנות ה-40 ובטרינידד ב-1971.
- יבוא סוכר בתום שנים של יבול דל הוביל לעיתים קרובות למגיפות הפוליו. דוגמאות נוספות הן: איטליה ב-1958, מאוריציוס ודרום אפריקה ב-1944, דנמרק ב-1961 (שם הייתה התפרצות פוליו למרות היקף חיסוני של 99% בילדים עד גיל 14, ושל 90% באוכלוסיה הכללית).
- מגיפות פוליו פרצו גם בעקבות מעבר מסוכר חום לסוכר לבן, כך בג'מייקה אחרי מלחמת העולם השניה, בקובה ב-1934 ובפיליפינים ב-1958.
- בדרום אפריקה לפני האפארטהייד, בעת מגיפות 1918 ו-1944/45 הלבנים חלו בפוליו בשכיחות גבוהה פי 10 מהשחורים. השחורים צרכו 17 ק"ג סוכר בשנה בממוצע והלבנים 50 ק"ג. בהוואי היה מצב דומה – הלבנים חלו בשכיחות הגבוהה פי 2 מהאבוריג'נים שהשתמשו בסוכר חום.
- תצפיות קליניות, אפידמיולוגיות ומעבדתיות מראות כי רמות גבוהות של סוכר בדם גורמות לרגישות מפני פוליו. בשנות ה-40 סברו כי זבובים מפיצים את הנגיף, וניסו להדביר אותם על ידי DDT. תחילה השיטה הזו נוסתה באחד הכפרים האפריקאיים, ולאחר ריסוס ב-DDT החלה שם מגיפת פוליו, אם כי רק מקרים בודדים נרשמו בו לפני כן. אותו דבר קרה בטקסס ב-1948. בג'מייקה ב-1954 החלה מגיפת פוליו לאחר מבצע הדברת יתושים ע"י ריסוס DDT. ידוע כי חשיפה ל-DDT מעלה את רמת הסוכר בדם. נשים רגישות יותר לפוליו בחצי השני של הריון, כאשר רמות הסוכר בדם גבוהות יותר. לחץ פיזי ונפשי גם מגביר את רמות הסוכר בדם ואת הרגישות למחלה.
- בתקופת חוק היובש בארה"ב הוכח כי התסמינים של פוליו יכולים להיגרם על ידי רעל, ללא חשיפה לנגיף כלשהו. אז בישלו את המשקאות האלכוהוליים מג'ינג'ר. לאחר מכן התברר כי ג'ינג'ר מכיל תוצר התפרקות של פנול. כל המקרים של השיתוק נגרמו על ידי שתיית אלכוהול שהוכן בשיטה הזאת כ-10 ימים לפני תחילת התסמינים. השפעות תמצית ג'ינג'ר היו זהות לאלה של פוספט Tri-otho-cresyl, שגרם לשיתוק בחיות מעבדה ובעגלים. תסמיני המחלה היו זהים לתסמינים של פוליו.
- המחבר משער כי החומר הגורם להופעת תסמיני פוליו הוא הוא סוכר דיוקסי (סוכר שבו הקבוצה (OH-) מוחלפת על ידי מימן (H-)). סוכר דיוקסי אינו שונה בטעם מסוכר רגיל, אבל הגוף אינו מזהה אותו ואינו מייצר אינסולין, מה שמוביל לעלייה ברמות הסוכר בדם. צריכת 60 מ"ג/ק"ג של 2-deoxyglucose יכולה להגדיל את רמות הסוכר בדם פי שלוש. ידוע כי נוזל חוט השדרה של חולי פוליו מכיל סוכרים דומים.
- נגיף הפוליו אינו גורם לתחלואה בפוליו ולמגיפות. על כך מעידות הסתירות בתיאוריה של מנגנון ההדבקה והכשל של החיסונים. הגורם למחלה היא צריכת כמויות גדולות של סוכרים דיוקסיים שלעיתים קרובות הינם חומרי לוואי בתהליך של זיקוק קנה סוכר, ולכן אוכלוסיות המדינות המתפתחות שבהן משתמשים בסוג זה של סוכר פגיעות במיוחד. גוף האדם אינו יכול לנצל סוכרים דיוקסיים, אבל מסוגל לצבור אותם.