חסינות טבעית
Naturally Acquired Immunity to Tetanus Toxin in an Isolated Community.
1985,
Matzkin,
Infect Immun
קיים קונצנזוס רפואי מוחלט בנושא היעדר קיום חסינות טבעית מפני הטטנוס ורק החיסון מסוגל למנוע תחלואה. המחברים ביצעו בדיקות דם בקרב 200 עולים מאתיופיה לישראל שנבחרו באקראי ומצאו כי ל-98% מהם היו נוגדנים לטטנוס. ל-30% מהם ריכוז הנוגדנים היה גבוה מרמת הסף הנחשבת למספיקה להגנה (יותר מ- 0.01 UI/ml). אף אחד מהעולים שהשתתפו במחקר לא חוסן. ריכוז הנוגדנים היה גבוה יותר ככל שהעולים היו מבוגרים יותר.
המחברים מסיקים שהחסינות הטבעית נוצרת כתוצאה מחשיפה מתמשכת אל החיידק
Tetanus immunity in kibbutz women.
1989,
Leshem,
Isr J Med Sci
החוקרים ביצעו בדיקות דם ב-120 נשים שנבחרו באקראי, תושבות קיבוצים בישראל. לכולן היה ריכוז נוגדנים לרעלן טטנוס מעל רמת הסף הנדרשת להגנה למרות ש-12.5% מהן מעולם לא חוסנו.
חלק גדול מהנשים היו מחוסנות לא באופן מלא (מ-6% מהנשים הצעירות ועד 68% מהנשים המבוגרות).
Naturally acquired antibodies to tetanus toxin in humans and animals from the Galápagos islands.
1983,
Veronesi,
J Infect Dis.
ריכוז נוגדני טטנוס ב-57 תושבי גלפאגוס שנבדקו היה מעל לרמת הגנה מינימלית. אף אחד מהם לא חוסן נגד טטנוס. שניים מהם חלו בטטנוס בעבר. עובדות אלה סותרות את התפיסה המקובלת כי המחלה לא מעניקה חסינות.
נבדקו גם תשעה בעלי חיים (סוסים, פרות, חמורים וכלב) ולכולם נמצאו נוגדנים לטטנוס.
המחברים סבורים כי החסינות נרכשת כתוצאה מבליעת נבגי טטנוס שמתרבים במעיים, ואילו לפצעים החיצוניים יש תפקיד של חיסון דחף.
כאן מדווח שמתוך 59 אנשים לא מחוסנים לרובם נמצאו נוגדנים מעל רמת הגנה מינימלית.
כאן מדווח של-80% מ-410 הודים לא מחוסנים נמצאו נוגדנים לטטנוס.
כאן מדווח על מציאת חסינות טבעית לטטנוס ל-20 מתוך 48 ילדים ומבוגרים במאלי.
כאן מדווח שרק ל-2 מתוך 166 לא מחוסנים שנבחנו לא היו נוגדנים לטטנוס.
The tetanus bacillus as an intestinal saprophyte in man.
1922,
Tenbroeck,
J Exp Med
התשובה לשאלה כיצד מתקבלת חסינות טבעית ניתנה עוד בשנות ה-20 של המאה הקודמת. חיידקי טטנוס נמצאו ל-35% מתוך 78 גברים שנבדקו בביג'ין. בתחילת המאה ה-20 טטנוס היתה מחלה נדירה מאוד בסין (לא כולל טטנוס ילודים).
החוקרים מצאו חיידקי טטנוס בצואה של חולים גם אחרי שלושה חודשי אשפוז בבי"ח שבמהלכו אכלו מזון כמעט סטרילי. מתוך העובדה הזאת ניתן להסיק כי חיידקי טטנוס מתרבים במעיים.
Studies on the relation of tetanus bacilli in the digestive tract to tetanus antitoxin in the blood.
1923,
Tenbroeck,
J Exp Med
המשך המאמר הקודם. ל-26 אנשים שבצואתם נמצאו חיידקי טטנוס נמצאו גם נוגדני טטנוס בדם.
ל-28 מבין 30 האנשים שבצואתם לא נמצאו חיידק טטנוס, גם לא נמצאו נוגדני טטנוס בדם.
המחברים הוכיחו שחיידקי טטנוס מתרבים במעיים אנושיים והסבירו איך קורה שהתחלואה בטטנוס נדירה מאוד (אפילו בעקבות ניתוחים) למרות שלכשליש מהאוכלוסיה ישנם חיידקי טטנוס במעיים.
על מנת לבדוק את התיאוריה של הפקת נוגדני טטנוס כתוצאה לחשיפת המעיים אליהם, אחד המחברים בלע כמות גדולה של חיידקי טטנוס (היו פעם מדענים אמיתיים!). אם כי הוא נאלץ להפסיק את הניסוי כי החל לסבול מעצירות. ניסוי שבוצע בקוף היה מוצלח יותר.
Тhe immunity produced by the growth of tetanus bacilli in the digestive tract.
1926,
Tenbroeck,
J Exp Med
לחזירי ים שאותם האכילו במזון המכיל חיידקי טטנוס במשך 6 חודשים נמצאו נוגדנים בדם. קיימים הרבה זני חיידק טטנוס והנוגדנים הופקו רק כלפי אותם הזנים שהיו במזון. החיות שצרכו מספר זני טטנוס הפיקו נוגדנים לכל הזנים האלה.
באחד הניסויים החוקרים הדביקו נקבות חזירי הים בטטנוס וכולן חוץ משתיים מתו. לאחר מכן הסתבר ששתי הנקבות שנותרו בחיים הוכנסו בטעות לתא עם זכר, ושתיהן היו בהריון. השאלה כיצד ההיריון הציל אותן מטטנוס נותרה בגדר תעלומה. הן ילדו גורים בריאים.
המחברים גם מדווחים שנבגי טטנוס בפני עצמם לא גורמים להידבקות, וכדי שההידבקות תתקיים נדרש גורם מגרה נוסף כלשהו. הם השתמשו בחומרים שונים בתור גורם שכזה, ובין היתר בשפופרות זכוכית. הם מילאו את השפופרות בנבגי חיידקי טטנוס, החדירו אותן מתחת לעור של חזירי הים ושברו אותן. העובדה שנבגי טטנוס בפני עצמם לא מספיקים כדי לגרום למחלה מסבירה מדוע יש כל כך מעט מקרי טטנוס למרות השכיחות של החיידקים.
אין שום קשר בין ריכוז נודגני טטנוס בדם לבין החסינות לטטנוס. המחברים מסכמים שהנוגדנים משחקים תפקיד זניח בחסינות לטטנוס ושקיים גורם נוסף שמגן מפי התחלואה. הם מניחים שאלה הם האגלוטינינים. האגלוטינינים האלה הם ספציפיים ולכל זן חיידק טטנוס יש אגלוטינין משלו.
Study of tetanus agglutinins and antitoxin in human serums.
1926,
Coleman,
J Infect Dis
החוקרים ביצעו בדיקות דם ל-104 תושבי קליפורניה. בדם של 80% מהם נמצאו אגלוטינינים למספר זני חיידק הטטנוס, אבל לא נמצאו נוגדנים לחיידק. המחברים סבורים כי חיידקי טטנוס נמצאו במעיים של אותם האנשים בעבר אבל נכחדו, ולכן לא נמצאו אצלם נוגדנים לרעלן.
מאז ועד היום האגלוטינינים של טטנוס לא נחקרו יותר.
Human intestinal carriers of tetanus spores in California.
1926,
Bauer,
JSTOR
בארבעת השנים מ-1922 ועד 1925 נרשמו בקליפורניה 245 מקרי טטנוס. התמותה הייתה 67%.
ל-24% מבין 530 משתתפי המחקר נמצאו במעיים חיידקי טטנוס. המחברים סבורים כי נוכחות חיידקי הטטנוס במעיים תלויה במיקרופלורה של המעיים כיוון שלצד חיידקי טטנוס תמיד נמצא סוג נוסף של חיידק שלא נמצא כשגם חיידקי טטנוס לא נמצאו.
Human immunity to the meningococcus. II. Development of natural immunity.
1969,
Goldschneider,
J Exp Med
כתוצאה מנשאות מנינגוקוק נטולת תסמינים, תוך מספר שבועות מופקים נוגדנים אליו.
תינוקות מתחת לגיל חצי שנה מוגנים ע"י הנוגדנים של האם. ריכוז הנוגדנים בדם של התינוקות גבוה יותר מאשר אצל אימותיהם. החסינות הטבעית למנינגוקוק נוצרת לרוב בילדות.
Naturally acquired immunity to Haemophilus influenzae type B in healthy Cuban children.
2004,
Toraño Peraza,
Mem Inst Oswaldo Cruz
המחברים סקרו 974 ילדים קובניים בריאים לא מחוסנים ומצאו שלקראת גיל 4-5 ל-99.7% מהם הייתה חסינות טבעית ל-HiB. חסינות טבעית ל-HiB נמצאה גם בפינלנד (79%) ובהודו (80%).
מסיבה זו ארגון הבריאות העולמי ממליץ את החיסון רק למדינות שיכולות להרשות זאת לעצמן מבחינה כלכלית בלי לשלול משאבים מחיסונים חשובים יותר.
כאן מדווח על חסינות טבעית ל-HiA (המופילוס אינפלואנזה מסוג A) בקרב האבוריג'נים בקנדה. עוד: [1]