חזרת

חזרת היא מחלת ילדים כל כך טריוויאלית שאפילו ארגון הבריאות העולמי לא מנסה להלך איימים על הציבור. עם זאת, חזרת במבוגרים יכולה לגרום לסיבוכים קשים. לכן, טוענים הם, חשוב לחסן תינוקות.

לפני עידן החיסונים 15-27% ממקרי חזרת עברו ללא תסמינים כלשהם. לא ברור כמה מהמקרים עוברים ללא תסמינים היום,
מכיוון שלא ידוע כיצד החיסון משפיע על התסמינים הקליניים של המחלה.
הסיבוך הנפוץ ביותר של מחלת החזרת הוא דלקת אשך, אך הוא אפשרי רק לאחר בגרות מינית אצל גברים. בדרך כלל מדובר בדלקת חד-צדדית. עקרות כתוצאה מדלקת אשך הינה נדירה ביותר גם לאחר דלקת דו-צדדית.
לפני שפותח החיסון הסטטיסטיקה של תחלואה בחזרת לא נאספה.
חיסון נגד חזרת הוא חלק מחיסון ה-MMR. בעולם כמעט ולא קיימים חיסונים לחזרת בלבד, למעט יפן, שם חיסון ה-MMR לא מאושר עד היום. חיסון חזרת ביפן לא נכלל בסל הבריאות ומעטים ההורים שבוחרים לחסן בו את ילדיהם.

חזרת היא מחלה קלה יחסית לילדים, אך היא גורמת לאי-נוחות כי הילדים מפסידים ימי לימודים. סיבוכים חמורים כתוצאה מחזרת הם נדירים.
ריכוז הנוגדנים שנמדד אחרי חיסון נגד חזרת נמוך משמעותית מאשר אחרי מחלה טבעית.
למרות שהחיסון שפותח לאחרונה נראה מבטיח, אין צורך בחיסון המוני.

שלוש עשרה שנים אחרי המאמר הקודם, ה-BMJ שוב דן בשאלה, האם בריטניה זקוקה לעוד חיסון לתינוקות.
סטטיסטיקה של מקרי חזרת לא נאספת ולכן כמות המקרים אינה ידועה, במיוחד שביותר מ-40% מהמקרים החזרת לא מלווה בתסמינים כלשהם. ייתכן ויש הצדקה לחיסון משולב עם חצבת. חיסון כזה יכול להינתן עם קבלה לבתי ספר למי שטרם חלו בחזרת או בחצבת.
האם 50% מההורים שמסכימים כיום (1980) לחסן נגד חצבת יסכימו לחיסון נוסף? אך ורק אם הפחד הלא מבוסס אך הנפוץ מפני עקרות כתוצאה מדלקת אשכים יגבר על חוסר האמון של הבריטים כלפי חיסונים חדשים. אחרת החיסון ייוותר ללא ביקוש.
עם זאת אפילו היקף חיסוני נמוך יוביל לכך שיגדל אחוז האוכלוסיה הבוגרת הפגיעה לחזרת. בארה"ב התופעה הזאת כבר מתרחשת. החיסון יכול להביא תועלת לאדם שלא חלה בחזרת, אבל לחברה באופן כללי ההיפך הוא הנכון, כי אז ישתנה המצב הקיים בו 95% מהאוכלוסיה המבוגרת חסינים לחזרת. המחלה הזאת יכולה להיות לא נעימה, אבל היא מסוכנת רק במקרים נדירים. ניסיון למנוע את מחלת החזרת בקנה מידה המוני יכול לגרום לעליה בתחלואה בקרב המבוגרים, על כל הסיכונים המשתמעים מכך.

כאן מנותחים 2,482 מקרי אישפוז כתוצאה מחזרת בין 1958 ל-1969 ב-16 בתי חולים באנגליה. אלה היוו את רוב מקרי החזרת במדינה שהצריכו אישפוז באותה התקופה. מחצית מהחולים היו מעל גיל 15. 42% סבלו מסיבוכים. שלושה חולים נפטרו, אבל מתוכם שניים סבלו ממחלות קשות וייתכן שלחזרת לא היה קשר למותם, ואילו השלישי כנראה לא חלה כלל בחזרת.
הסיבוך היחיד שייתכן ונותר בלתי הפיך מבין המקרים האלה, הוא חרשות בקרב חמישה מהחולים, מתוכם ארבעה מבוגרים. דלקת קרום המוח היא תופעה כה תדירה בחולי חזרת שיש הסוברים כי היא לא צריכה להיחשב לסיבוך אלה לחלק אינטגרלי ממהלך המחלה. בכל מקרה קיים קונצנזוס לגבי העובדה שדלקת קרום המוח כתוצאה מחזרת אינה מסוכנת ולא גורמת לתופעות ארוכות טווח ברוב המקרים. המחקר הנוכחי מאמת את הטענה הזאת.
החשש הגדול יותר בדרך כלל הוא מדלקת אשך. קיים פחד נפוץ מפני עקרות כתוצאה ממנה, אף שההסתברות שלה מוערכת יתר על המידה. אף שלא ניתן לשלול עקרות, במחקר רטרוספקטיבי לא גדול לא נמצאו מקרים כאלה.
המחברים מסכמים כי אין צורך בביצוע חיסון המוני נגד חזרת. יתכן ויש טעם לחסן בני-עשרה שהגיעו לבגרות מינית לפני כניסתם למסגרות כמו פנימיות או שירות צבאי, אבל גם אז יש לזכור ש-90% מהבנים כבר חלו בחזרת לפני גיל 14, ולכן יש לבצע בדיקת נוגדנים ולחסן רק את אלה שאין להם נוגדנים.

כאן מתוארים 9 מקרי חרשות בעקבות חיסון ה-MMR במשך 4 שנים מאז החיסון נכנס לשימוש. המחברים מסכמים ש-3 מהמקרים לא קשורים לחיסון (אבל לא מסבירים מדוע), וששת המקרים הנוספים ייתכן וקשורים לחיסון וייתכן שלא.
מכיוון שקשה לאבחן חרשות חד-צדדית בילדים, וה-MMR ניתן בגיל 12 חודשים, ייתכן והיו מקרים נוספים שהתפספסו ולא נחקרו.
המחברים מציעים לבצע בדיקות שמיעה לילדים העולים לבתי ספר ולהשוות את הסטטיסטיקה לנתונים היסטוריים כדי להבין האם ה-MMR משפיע על השמיעה.
כאן מתוארים 44 מקרים נוספים.
עוד תיאורי מקרים של חרשות בעקבות ה-MMR:
[1], [2], [3], [4], [5], [6], [7], [8], [9], [10].

כאן מדווח על 119 מקרים של של מנינגו-אנצפליטיס כתוצאה מחזרת שנרשמו בסן פרנסיסקו ב-12 השנים בין 1943 ל-1955. מהלך המחלה הוא לא קשה, ללא סיבוכים, ללא תופעות נוירולוגיות ארוכות טווח, המחלה נמשכת פחות מ-5 ימים, ואישפוז נדרש לעיתים רחוקות. מוות כתוצאה ממנינגו-אנצפליטיס הנגרם ע"י חזרת היא תופעה נדירה ביותר ובכל הספרות הרפואית מתועדים רק שלושה מקרים כאלה (כולל אחד מתוך ה-119 הנוכחים).

כעבור 20 שנה מאז הופעת החיסון ו-10 שנים לאחר שהוא נכנס לשימוש המוני התרחשה לראשונה התפרצות חזרת (118 מקרים) בארגון תעשייתי (בורסת המסחר בשיקגו). הנזק של ההתפרצות הוערך ב-$120,738 ואילו מחיר החיסון עמד רק על $4.47.
המחברים מציינים שביחס למחלות אחרות לא ניתנה תשומת לב רבה למניעת חזרת, כי היא מחלה קלה, אבל הפסד של $1500 על כל מקרה חזרת זהו מחיר גבוהה מידי לעומת עלות החיסון של $4.47 במגזר הציבורי ו-$8.80 במגזר הפרטי. מחקרים מראים שכל דולר שמושקע בחיסון חזרת חוסך 7 עד 14 דולר.
בנוסף, חזרת במבוגרים לעתים קרובות מובילה לסיבוכים. ל-10-38% של גברים בוגרים עלולה להיות דלקת אשך. כמו כן, חולים מבוגרים בחזרת עלולים לפתח דלקת קרום המוח (0.6% מהמקרים בקבוצת גיל 20 ומעלה). חזרת במהלך השליש הראשון של הריון מעלה את הסיכון להפלה.
לפני עידן החיסונים התפרצויות חזרת נרשמו בעיקר בבתי כלא, בבתי יתומים ובמחנות צבאיים.

התפרצות חזרת בלונדון. 51% מהחולים היו מחוסנים. יעילות מנה אחת של החיסון עמדה על 64%. יעילות שתי מנות - על 88%. הנתונים האלה הרבה יותר נמוכים מהיעילות שהוצגה בניסויים קליניים, זאת מפני שהאימונוגניות (כמות הנוגדנים) אינה מדד ביולוגי מדוייק ליעילות החיסון. כמו כן, ייתכן והחיסונים לא אוחסנו בצורה נכונה ובגלל זה ייתכן והם איבדו מיעילותם. ייתכן.
המחברים מנתחים מחקרי יעילות אחרים של חיסונים נגד חזרת. בשנות ה-60 היעילות עמדה על 97%, בשנות ה-70 – על 73-79 אחוזים, ובשנות ה-90 – על 46-78 אחוזים (87% עבור הזן Urabe).

שבועיים לאחר שסטודנטיות לסיעוד בתאילנד חוסנו ב-MMR התרחשה התפרצות חזרת. לחולות נמצא זן הנגיף שבחיסון (Leningrad-Zagreb). הזן הזה גרם להתפרצויות חזרת מרובות גם קודם לכן.

ב-2013 בצרפת נרשמו 15 התפרצויות חזרת. 72% מהחולים חוסנו בשתי מנות. יעילות החיסון עמדה על 49% עבור מנה אחת ועל 55% עבור שתי מנות.
מבין אלה שחוסנו במנה אחת, עם כל שנה שחלפה לאחר החיסון הסיכון לחלות בחזרת עלה ב-7%.
מבין אלה שחוסנו בשתי מנות, עם כל שנה שחלפה לאחר החיסון הסיכון לחלות בחזרת עלה ב-10%.
חמישה גברים סבלו מדלקת אשך. אחד מהם לא היה מחוסן, שניים חוסנו במנה אחת ועוד שניים חוסנו בשתי מנות.
חזרת היא מחלה קלה שעוברת מעצמה, אבל לפעמים גורמת לסיבוכים קשים כמו דלקת אשך, דלקת קרום המוח, דלקת הלבלב או דלקת המוח, במיוחד בקרב המבוגרים. המבוגרים סובלים מסיבוכי חזרת לעיתים קרובות יותר, וחומרת הסיבוכים האלה גבוהה יותר מאשר אצל ילדים. במיוחד מבין המבוגרים הלא מחוסנים.
גם במדינות אחרות נרשמות התפרצויות חזרת. הסיבה לכך היא ירידה ביעילות החיסון ובהיעדר חשיפה טבעית לחזרת. ייתכן וסיבות נוספות להתפרצויות הן יעילות התחלתית מוגזמת, היקף חיסוני לא מספיק או זן חזרת שעמיד בפני החיסון.
התפרצויות חזרת בקרב המחוסנים והירידה ביעילות החיסון גורמות לשקול מתן מנה שלישית של החיסון. ניסוי עם מנת חיסון שלישית נערך בארה"ב בזמן התפרצויות בשנים 2009 ו-2010. בשני המקרים ההתפרצות נעצרה תוך מספר שבועות אחרי מבצעי החיסון. אבל התפרצויות תמיד נעצרות ולא ניתן לטעון בוודאות שזה קשור למבצעי החיסונים. אף על פי כן הניסוי המדובר כמו גם ניסויים אחרים מרמז שמנת חיסון שלישית היא רעיון לא רע. במבצעי החיסון בארה"ב נצפתה כמות לא גבוהה של תופעות לוואי.
בהולנד שקלו לכלול מנה שלישית של MMR בתוכנית החיסונים הלאומית אך ויתרו על הרעיון כי ראשית, סיבוכים של חזרת הינם נדירים ושנית, ספק רב שהיקף חיסוני בקרב מבוגרים יהיה מספק.
התפרצויות חזרת בקרב המחוסנים, כמו גם המחקר הזה גרמו לכך שמשרד הבריאות בצרפת הוציא המלצה לחסן במנה שלישית בזמן התפרצויות. למרות שאין לדעת אם החיסון יעיל למי שכבר נדבק בנגיף, ייתכן והחיסון יקצר את תקופת ההדבקה במחוסנים.
במחקר ההולנדי נמצא כי בזמן ההתפרצויות כשני שליש מהחולים כלל לא מגלים תסמינים קליניים. תפקיד החולים האסימפטומטיים בהעברת המחלה נותר לא ידוע.
ביצוע מעקב בצרפת ואולי במדינות אחרות שיאמצו את ההמלצה הזו יעזור לקבוע האם מנה שלישית של ה-MMR יעילה בזמן התפרצויות.

בהתפרצות חזרת בישראל (יותר מ-5000 מקרים) 78% מהחולים היו מחוסנים באופן מלא. חלו בעיקר מתבגרים ומבוגרים. גם במדינות אחרות (אוסטריה, ארה"ב, הולנד, בריטניה) התפרצויות חזרת נרשמות בקרב מתבגרים וסטודנטים, ואילו במדינות בהן לא מחסנים נגד חזרת חולים בה ילדים בגילאי 5 עד 9.
למרות היקף חיסוני גבוה (90-97%) נוגדנים לחזרת נמצאו רק ל-68% מהאוכלוסיה.
המחברים מציינים כי התפרצויות של השנים האחרונות נגרמו ע"י נגיף מגנוטיפ G, ואילו החיסון מכיל נגיף מגנוטיפ A. עם זאת, הם אינם סבורים כי אי-ההתאמה הזאת אחראית להתפרצויות ומציעים להוסיף מנה שלישית של החיסון.

התפרצויות חזרת בבית ספר בו כל התלמידים למעט אחד היו מחוסנים. בסך הכל נרשמו 54 מקרי חזרת.
קיימים הרבה מאוד תיעודים של התפרצויות חזרת בקהילות מחוסנות לגמרי. הנה עוד כמה כאלה:
[1], [2], [3], [4], [5], [6], [7], [8], [9], [10], [11], [12], [13], [14], [15].
החיסון נגד חזרת הוא כל כך לא יעיל ויש כל כך הרבה התפרצויות חזרת בקרב המחוסנים שבויקיפדיה קיים עמוד מיוחד המפרט התפרצויות חזרת במאה ה-21.

כיוון שהחיסון נגד חזרת הינו חי, המחוסנים עלולים להפוך למדבקים עבור הסביבה.
עוד מחקרים דומים: [1], [2], [3], [4], [5], [6].

אחרי הדבקה בחזרת מערכת החיסון מפיקה תאי T מולטי פונקציונליים שלא מופקים בתגובה לחיסון. ייתכן וזה מסביר מדוע החיסון מעניק חסינות זמנית בלבד.

בקרב בני 18-29 שחוסנו נגד חזרת בצ'כיה, רק ל-19% נמצאו נוגדנים. בעוד בקרב אלו שלא חוסנו באותה קבוצת גיל, נוגדנים נמצאו ל-48%.
בקרב בני 40 ומעלה (שלא חוסנו), 63% היו חסינים מפני חזרת.
למרות היקף חיסוני של 98% התפרצויות חזרת בצ'כיה לא פסקו, התחלואה בחזרת פשוט הועברה לגיל מבוגר יותר.

בשנת 2010 שני וירולוגים שהועסקו בחברת Merck תבעו את החברה בבית משפט. הם טענו כי Merck זייפה את תוצאות הניסויים הקליניים של החיסון נגד חזרת, מה שאיפשר לחברה להינות מסטטוס של יצרן ה-MMR היחיד בארה"ב.
בכתב התביעה נטען שבסוף שנות ה-90 Merck אירגנה תוכנית ניסויים פיקטיבית. החברה חייבה מדענים להשתתף בתוכנית, הבטיחה להם בונוסים גבוהים במקרה והחיסון יאושר, ואיימה שתכניס אותם לכלא אם הם ידווחו על המירמה הזאת ל-FDA.
יעילות החיסון נגד חזרת נבדקה באופן הבא: מבצעים בדיקות דם לילדים לפני ואחרי החיסון. לאחר מכן מוסיפים לדם את נגיף החזרת שמדביק את התאים ומייצר "פלאקים". השוואה בין כמויות הפלאקים האלה לפני ואחרי החיסון נותנת מדד ליעילות החיסון.
במקום לבצע ניסוים עם זני הפרא של חזרת, Merck בדקה כיצד החיסון מנטרל את הזן של החיסון עצמו. אבל אפילו זה לא הספיק כדי להראות את היעילות הנדרשת של 95%, ולכן לדם שנבדק הוסיפו נוגדנים של שפנים – מה שהעלה את היעילות ל-100%.
אבל זה עוד לא הכל. כיוון שהוספת נוגדנים של חיות הראתה יעילות ניטרול נגיף חזרת של 80% עוד לפני החיסון (במקום 10% המצופים) היה ברור שיש פה הונאה. לכן הצטרכו לבצע מחדש את המדידות "לפני החיסון". קודם כל ניסו לשנות את כמות הנוגדנים של השפנים, אך זה לא נתן את התוצאות המיוחלות. לכן פשוט התחילו לזייף את ספירת הפלאקים וספרו פלאקים שלא היו בדם שנלקח לפני החיסון.
את הנתונים המזויפים הכניסו ישירות לתוך גליונות אקסל כי החלפת טפסי נייר הצריכה זמן רב מידי. כמו כן, השיטה הזו לא השאירה ראיות לזיוף.
הוירולוגים בכל זאת פנו ל-FDA ששלכו סוכנת לבצע מבדק. הסוכנת השקעה חצי שעה בתשאולים, קיבלה תשובות כוזבות, לא דיברה עם הוירולוגים שיזמו את הפניה, וכתבה דו"ח של עמוד אחד, ובו הצביעה על "אי-סדרים לא משמעותיים בתהליכים" בלי להזכיר נוגדני שפנים או ספירות מזויפות.
כתוצאה Merck קיבלה רישוי לחיסוני MMR ו-MMRV והינה היצרן היחיד של החיסונים האלה בארה"ב.
בעקבות התפרצויות חזרת המוניות ב-2006 ו-2009, ה-CDC, שתכננו למגר את החזרת לקראת 2010, דחו את היעד לשנת 2020.
כשבית המשפט הורה ל-Merck להציג מסמכים המעידים על יעילות החיסון, הם הציגו מסמכים מלפני 50 שנה.

כל מחקרי הבטיחות של חיסון MMR שנדונו בפרק של חצבת תקפים גם לחזרת. הנה כמה מאמרים נוספים:

אחרי תחילת קמפיין חיסון המוני ב-MMR עם זן חזרת יפני (Urabe) החלה התפרצות של דלקת אספטית של קרום המוח. הסיכון למחלה זו עלה פי 14-30.
העובדה שהזן Urabe מקושר לדלקת אספטית של קרום המוח היתה ידועה מראש, אבל שלטונות ברזיל החליטו להשתמש בו בכל זאת כי הוא יותר זול ויותר יעיל מהזן Jeryl Lynn שנמצא בשימוש בארה"ב, והם החליטו שהסיכון יחסית נמוך.
בצרפת חיסנו באותו הזן, אך שם לא נרשמה התפרצות דלקת קרום מוח אספתית. מחברי המאמר מסבירים זאת ע"י כך שההתפרצויות בברזיל נרשמו בעיקר בערים גדולות בהן רוב האוכלוסיה מתגוררת בסמיכות לבתי חולים. בשילוב העובדה שמספר רב של ילדים חסנו תוך תקופה מאוד קצרה, הגורם הזה איפשר כנראה לזהות את ההתפרצות.
המחברים מודאגים מכך שתופעות הלוואי מהסוג הזה מסוגלים לגרום לסירוב לחיסונים. הם כותבים שאמון האנשים בטובת החיסונים לא מספיק גם במצב הקיים ושיותר ויותר אנשים מסרבים להתחסן. כמו כן הם ממליצים להקפיד על תיעוד נאות של תופעות לוואי של חיסונים.

בבריטניה החלו להשתמש בזן Urabe בשנת 1988 והפסיקו ב-1992, רק אחרי שהיצרנים הודיעו שיפסיקו לייצר אותו. אבל לפי מסמכים שפורסמו, שלטונות הבריאות בבריטניה ידעו על הסכנה של הזן הזה כבר ב-1987.

שנה לאחר מכן, למודי נסיון מר, רכשו שלטונות הבריאות הברזילאיים את חיסוני MMR עם זן חזרת אחר – Leningrad-Zagreb, וחיסנו איתו 845 אלף ילדים. שוב החלה בתפרצות של דלקת אספטית של קרום המוח, והפעם הסיכון למחלה עלה פי 74. כמובן, גם הקשר בין הזן הזה לבין דלקת קרום המוח היה ידוע מראש, אבל הברזילאים החליטו לנסות אותו בכל זאת כי בקמפיין חיסון באיי בהמה לא נרשמה התפרצות שכזו.
בנוסף לכך התחילה בברזיל גם התפרצות חזרת. אחת מכל 300 מנות חיסון גרמה למחלה עצמה.
המחברים תוהים האם יש להשתמש בכל התקציב הקיים לרכש חיסונים או שיש להקצות סכום מסוים גם למטרות תיעוד ורישום של תופעות הלוואי. הם כותבים שבספרות הרפואית השאלה הזו די שנויה במחלוקת. תומכי מעמד החיסונים סבורים שהתועלת של מבצעי חיסונים לא ניתנת לעירעור ולכן אין מה להוציא כסף על שטויות. לעומתם, התומכים ברישום של תופעות לוואי סבורים שהיעדר מידע על תופעות לוואי גורם לחששות בציבור וכתוצאה מכך לירידת האמון בחיסונים.
הזן Leningrad-Zagreb פותח בסרביה על בסיס הזן Leningrad 3 שגם הוא גרם לדלקת אספטית של קרום המוח.

לילדים שחוסנו ב-MMR הסיכון לדלקת כלי דם המלווה בדימום גבוה פי 3.4. בדרך כלל המחלה הזאת חולפת בילדים ללא התערבות, אבל באחוז אחד מהמקרים היא גורמת לכשל כליות.

הסיכון לחלות בטרשת נפוצה היה גבוה פי 5 בילדים שחוסנו ב-MMR לפני גיל עשר.

דלקת האשך בהחלט יכולה להיגרם גם ע"י חיסון נגד חזרת: [1], [2], [3], [4]

תינוק בן 14 חודשים קיבל חיסון MMR וכעבור 4 חודשים התפתח אצלו כשל חיסוני משולב חמור. הוא עבר השתלת מח עצם מוצלחת אך פיתח דלקת מוח כרונית. הילד נפטר בגיל 5. אחרי מותו ביצעו ביופסיה של המוח ונמצא בה זן חזרת של החיסון. זה היה מקרה ראשון מתועד של דלקת רקמת מוח שנגרמה ע"י נגיף החזרת.

בפרק החצבת הובאו בין היתר מחקרים שלפיהם חזרת בילדות מקושרת להפחתת סיכון למחלות אונקולוגיות, נוירולוגיות ומחלות לב. כאן אביא מחקרים על הקשר בין חזרת לבין הפחתת סיכון לסרטן השחלות.

בניגוד לסוגי סרטן אחרים שהסיכון לחלות בהם עולה עם הגיל, הסיכון לסרטן השחלות עולה עד גיל 70 ואז יורד בחדות. השכיחות של סרטן השחלות ביפן נמוכה משמעותית מאשר באנגליה וארה"ב, שם הסוג הזה של סרטן הופך לנפוץ יותר ויותר.
המחבר ניתח את הקשר בין סרטן השחלות לבין 50 גורמים שונים ומצא שהגורם היחיד בעל משמעות סטטיסטית שמקושר לסרטן השחלות הוא היעדר תחלואה בחזרת בגיל הילדות (p=0.007). בעיקרון גם היעדר תחלואה באדמת בילדות קשור לסרטן השחלות, אך במקרה הזה מובהקות התוצאה היתה p=0.02. בשנים ההם למדענים היה קצת יותר כבוד עצמי, וערך-p הגבוה מ-0.01 לא נחשב למובהק סטטיסטית.
כמו כן התגלה שהסיכון לסרטן השחלות בנשים לא נשואות היה גבוה משמעותית מאשר בנשים נשואות.

חזרת קלינית בילדות מקושרת לסיכון מופחת לסרטן השחלות. בנוסף הסתבר שלחולות בסרטן השחלות היו פחות נוגדני חזרת.
המחברים סבורים שהגורם המשפיע על הסיכון לסרטן השחלות אינו ההדבקה בחזרת בפני עצמה אלה היעדר תסמינים במהלך מחלה. מהלך מחלה שכזה (תת-קליני) גורם להפקת כמות נמוכה יותר של נוגדנים שמגינים בהמשך מפני סרטן השחלות.

פרט לשני המחקרים הנ"ל, פורסמו שבעה מחקרים נוספים על הקשר בין חזרת לבין סיכון מופחת של סרטן השחלות. ואף על פי כן המנגנון הביולוגי של התופעה הזאת לא נחקר, ועם תחילת השימוש בחיסוני חזרת הקשר בין חזרת לסרטן הפך לפחות רלוונטי והמחקר בנושא הוזנח.
בכל המחקרים שבסקירה הזו למעט שניים נמצאה השפעה מגינה של החזרת מפני סרטן השחלות. באחד מתוך שני המחקרים הנותרים לא נמצא קשר אפילו בין סרטן השחלות לבין הריון. המחקר השני (ואחרון מכל התשעה) בוצע בשנת 2008 וכלל הרבה יותר מחוסנים מאשר המחקרים הקודמים.
MUC1 זהו חלבון שמקושר לגידולים סרטניים. המחברים גילו כי לנשים שחלו בחזרת היו הרבה יותר נוגדנים לחלבון הזה מאשר לאלה שלא חלו. המנגנון הביולוגי הזה מסביר את ההשפעה המגינה של החזרת.
החיסון נגד חזרת גורם להפקת נוגדנים לנגיף אך לא ל-MUC1. רק תחלואה בחזרת טבעית גורמת להפקת הנוגדנים האלה. מכאן אפשר להסיק שהקטנת התחלואה בחזרת סימפטומטית כתוצאה מהחיסון תגרום להגדלת שכיחות התחלואה בסרטן השחלות. מסקנה זו נתמכת ע"י נתונים סטטיסטיים.
החוקרים ערכו מטא-אנליזה של 8 מחקרים, וקבעו שתחלואה בחזרת מקטינה את הסיכון לחלות בסרטן השחלות ב-19%.

סרטן השחלות הוא הגורם הרביעי לתמותה בקרב נשים אמריקאיות. מדי שנה מאובחנות בו 25,000 נשים ו-16,000 מהן נפטרות. המחברים ניתחו שלושה נגיפים – נגיף חצבת רקומביננטי, וכן זני חצבת וחזרת הנכללים בחיסונים, בתור חומרים אונקוליטיים (נוגדי סרטן) לטיפול בסרטן שחלות. הניסוי התקיים in vitro ובעכברים. כל שלושת הנגיפים חיסלו בהצלחה את התאים הסרטניים. למרות התוצאות המעולות לא החלו להשתמש בנגיף החזרת לטיפול בסרטן בנשים. הסיבה כנראה היא שהזן הזה גורם לסיבוכים במערכת העצבים.
המחברים מציינים שכיוון שרוב האוכלוסייה במדינות המערביות חוסנה נגד חצבת וחזרת, מערכת החיסון יכולה להפריע לטיפולים מהסוג הזה.

נסיון טיפול ב-90 חולי סרטן בשלב סופני ע"י נגיף החזרת (מזן פראי או קרוב לפראי). הנגיף ניתן בצורה פומית, רקטלית, בהזרקה תוך-ורידית, באינהלציה, הזרקה מקומית או פשוט במריחה על הגידול. מכיוון שלחוקרים לא היתה כמות מספקת של הנגיף, החולים קיבלו כמויות קטנות ממנו.
התוצאות היו טובות מאוד ל-37 מהחולים (רמיסיה מלאה או הקטנת הגידול ביותר מ-50%), וטובות ב-42 חולים (הקטנת גידול בפחות מ-50% או הפסקת צמיחה). כעבור מספר ימים מתחילת הטיפול הכאבים של החולים פסקו והתאבון גדל, והיעלמות מלאה של הגידול התרחשה אצל רבים תוך שבועיים. תופעות לוואי היו מינימליות. 19 חולים נרפאו לחלוטין.

מאתיים חולי סרטן קיבלו זן Urabe של חזרת בהזרקה תוך ורידית. תופעת הלוואי היחידה שנרשמה היתה עליית חום מתונה לכמחצית מהחולים.
ל-26 מהחולים נרשמה רגרסיה בגידול. לרוב המטופלים הכאבים פסקו לחלוטין. ל-30 מתוך 35 נפסק הדימום. ל-30 מתוך 41 היתה הקלה או היעלמות מלאה של בצקות.

שני חולים עם קרצינומה של סינוסים קיבלו זן Urabe של נגיף החזרת. שניהם חוו הפסקת כאבים ורגרסיה של הגידול. שניהם בכל זאת נפתרו מאוחר יותר בשל אפיסת כוחות.

שלושת הניסויים הנ"ל נערכו ביפן, ומחוץ לגבולותיה התוצאות האלו לא עניינו אף אחד. עד שבשנת 2016 Mayo Clinic החליטה להביא מיפן את הזן הזה ולבדוק אותו בעכברים ו-in vitro. הסתבר שלנגיף אכן יש השפעה אונקוליטית (נוגדת סרטן).

אחד מרכיבי ה-MMR (וכן של מספר חיסונים נוספים) הוא נסיוב עגל עוברי. תאים שבהם מגדלים את הנגיפים צריכים להתרבות, ולשם כך הם זקוקים למצע גידול מזין, המכיל הורמונים, פקטורי גדילה, חלבונים, חומצות אמינו, ויטמינים וכו'. בתור מצע גידול שכזה נעשה שימוש בנסיוב עגל עוברי.
רצוי שהנסיוב יהיה סטרילי, ולכן לצורך ייצורו משתמשים בדם עוברים של בקר ולא בדם של בקר בוגר. בתהליך היצור הורגים פרה הריונית ומוציאים את רחמה. לאחר מכן מוציאים את העובר מתוך הרחם, חותכים את חבל התבור ומחטאים. אחרי זה דוקרים לעובר את הלב ומנקזים את הדם. לפעמים משתמשים לכך במשאבה ולפעמים בעיסוי. לאחר מכן הדם נקרש ובעזרת צנטריפוגות מבודדים ממנו טסיות דם וגורמי קרישה. מה שנשאר בסוף התהליך הוא הנסיוב.
נסיוב עגל עוברי יכול להכיל בנוסף גם נגיפים, חיידקים, פטריות, שמרים, מיקופלסמה, אנדוטוקסינים ויתכן גם פריונים. רבים מהרכיבים של נסיוב עגל עוברי טרם זוהו, ותפקידם של רבים מאלה שכן זוהו – לא ידוע.
מעובר בן 3 חודשים מופקים כ-150 מ"ל של נסיוב, מעובר בן 6 חודשים – 350 מ"ל, ומעובר בן 9 חודשים – 550 מ"ל (הריון של פרה נמשך 9 חודשים). היקף השוק העולמי של נסיוב עגל עוברי מהווה 500,000 ליטרים בשנה, ולהפקתו דרושות כ-2 מיליון פרות בהריון (נכון להיום משתמשים כבר ב-700,000 ליטרים בשנה).

לאחר מכן מחברי המאמר סוקרים ספרות בנושא האם העובר סובל בזמן דקירת הלב ושאיבת דמו.
מכיוון שעובר שניתק משליה סובל ממחסור חמור בחמצן, ייתכן וזה גורם לכך שהאיתות לכאבים לא מועבר למוח והעובר לא סובל.
אבל מסתבר שבניגוד לארנבים מבוגרים שמתים כעבור דקה וחצי ללא חמצן, ארנבים פגים חיים ללא חמצן 44 דקות. זה קורה כי עוברים וילודים מפצים על מחסור בחמצן ע"י חילוף חומרים אנארובי. בנוסף מוח של עובר צורך הרבה פחות חמצן מאשר מוח של פרט בוגר. תמונה דומה נצפית גם בסוגי חיות אחרים, אבל דווקא עגלים מעולם לא נחקרו.
רק לאחרונה המדע החל לעסוק בשאלה האם עוברים של יונקים סובלים מכאב. רק לפני עשור היה מקובל להניח שתינוקות רגישים לכאב פחות ממבוגרים, לכן ניתוחים בפגים וילודים נעשו ללא הרדמה. היום מקובלת העמדה שעובר אנושי יכול לחוות כאבים החל מהשבוע ה-24, ויכול לסבול החל מהשבוע ה-11 מתחילת ההריון. יתרה מזאת, עוברים וילודים רגישים לכאב יותר ממבוגרים כי מנגנון התמודדות עם כאב פיזיולוגי עדיין לא מפותח אצלם. לכן העובר יכול לחוות כאב אפילו אם רק נוגעים בו.
מסקנת המחברים היא שבזמן דקירת הלב נצפית בעובר פעילות מוחית רגילה, הוא חווה כאב וסובל תוך כדי ניקוז הדם, ויתכן שגם אחרי התהליך, עד שהוא נפטר.
לאחר מכן המחברים דנים בשאלה האם ניתן לבצע הרדמה בעובר כדי שלא יסבול. יש הסוברים שהמחסור בחמצן כשלעצמו מבצע תפקיד של הרדמה, אבל לא כך הדבר. מאידך, עוברים וילודים של יונקים לא סופגים תרופות בצורה טובה. מה גם שהנוכחות עצמה של התרופות הללו בנסיוב אינה רצויה. גם הלם חשמלי לא מתאים כי הוא גורם לדום לב. המחברים סבורים כי בורג שינעץ למוח במקום הנכון יוביל למוות מוחי של העובר.
יש יצרנים הטוענים כי הם ממיתים את העובר לפני שמנקזים את דמו. אבל זהו שקר כי הדם נקרש מיד אחרי המוות, וכדי לנקזו העובר חייב להיות חי.
המחברים מסכמים כי תהליך הפקת נסיוב עגל עוברי אכזרי ולא אנושי.

20-50% של נסיוב עגל עוברי נגוע ע"י נגיף של מחלת הריריות בבקר וכן ע"י מגוון נגיפים אחרים.
מדובר רק בנגיפים שידועים כיום למדע (המהווים רק חלק קטן מהנגיפים הקיימים).

נסיוב עגל עוברי מכיל RNA חוץ-תאי שלא ניתן להפרידו מהנסיוב. ישנה אינטרקציה בין ה-RNA הזה לבין ה-RNA של תאים אנושיים שבהם מגדלים את הנגיפים בשביל חיסונים.

המחברים ניתחו 5 סוגי חיסונים "חיים" וגילו בחיסוני MMR של שני יצרנים שונים, וכן בשני חיסונים נגד חזרת ואדמת RNA של נגיף מחלת הריריות בבקר, שהגיע ככל הנראה מנסיוב עגל עוברי.
הנגיף הזה גורם כנראה לגסטרואנטריטיס בתינוקות ובנשים בהריון הוא גורם מיקרוצפליה בילודים.

העובדה שנסיוב עגל עוברי נגוע במחלת הריריות בבקר היתה ידועה עוד בשנת 1977. ידוע שהנגיף הזה עובר דרך השליה ויכול להדביק את העובר ברחם. מתוך כל הדגימות של הנסיוב באוסטרליה 60% היו נגועות בנגיף. גם 8% מחיסוני בקר היו נגועים.
הנגיף נמצא גם בתאי כליות בקר שבהם משתמשים לייצור חיסוני חצבת.

לעכברים הזריקו רעלן שעלת ואף אחד מהם לא מת.
אבל כאשר הזריקו לעכברים רעלן שעלת יחד עם אלבומין בקר (רכיב של נסיוב עגל עוברי), רובם סבלו מאנצפלופתיה שהסתיימה במוות.

ויטמין A מדכא התרבות של נגיף החזרת in vitro.
Klenner [השתמשhttps://www.seanet.com/~alexs/ascorbate/194x/klenner-fr-southern_med_surg-1949-v111-n7-p209.htm] בוויטמין C כדי לטפל בחזרת ובסיבוכיה.