בריטניה
Is travel prophylaxis worth while? Economic appraisal of prophylactic measures against malaria, hepatitis A, and typhoid in travellers.
1994,
Behrens,
BMJ
חיסונים נגד הפטיטיס A ונגד טיפוס הבטן אינם משתלמים כלכלית למבקרים במדינות האנדמיות, ואילו תרופות נגד מלריה כן משתלמות.
רק 1 מכל 2000 מבקרים נדבק בהפטיטיס A בזמן הביקור, וב-90% מהמקרים מהלך המחלה הינו קל.
לפי הערכות, באנגליה ההתחסנות נגד הפטיטיס A מנעה 0.29 מקרי מוות לשנה.
Outbreak of hepatitis A associated with men who have sex with men (MSM), England, July 2016 to January 2017.
2017,
Beebeejaun,
Euro Surveill
ב-2016-17 בערים אירופאיות גדולות התרחש גל של התפרצויות הפטיטיס A. הרוב המוחלט של החולים היו הומוסקסואלים. באנגליה נרשמו 37 מקרים.
An Outbreak Of Diphtheria In A Highly Immunized Community.
1947,
Fanning,
BMJ
התפרצות של דיפתריה ב-1946 בבית ספר בריטי (18 מקרים). למעט 3 חולים כולם היו מחוסנים (לדעת המחברים זאת כנראה הסיבה שלא היו מקרי מוות).
מבין ה-23 לא-מחוסנים, חלו 13%. מבין 299 מחוסנים חלו 5%. אחד מהלא-מחוסנים בעצם כן חוסן, אך לפני יותר מ-10 שנים. אם לא סופרים אותו במניין הלא-מחוסנים, אזי התחלואה של הלא-מחוסנים יורדת מ-13% ל-9%.
כאשר חילקו את המחוסנים לשתי קבוצות – אלו שחוסנו לפני פחות מ-5 שנים ואלו שחוסנו לפני יותר מ-5 שנים – אחוזי התחלואה בשתי הקבוצות היו זהים. עם זאת מהלך המחלה היה קל יותר במי שחוסן לפני זמן לא רב, ביחס למי שחוסן מזמן או לא חוסן כלל.
המחברים מסיקים כי החיסון ללא מנות דחף איננו יעיל במיוחד וממליצים לחסן כל 3 שנים, בנוסף לחיסונים בינקות.
במדינות המפותחות מוות כתוצאה מדיפתריה הוא תופעה נדירה ביותר, וגם המקרים האלה מסוקרים בתקשורת בהרחבה. ב-2015 נפטר בספרד ילד מדיפתריה, ב-2016 נפטרה ילדה בבלגיה וב-2008 ילדה באנגליה. אלה כנראה המקרי מוות יחידים של ילדים במדינות המפותחות ב-30 השנים האחרונות. בישראל ב-40 השנים האחרונות היו 7 מקרי דיפתריה, אף אחד מהם לא התרחש ב-15 השנים האחרונות.
Prevention of mumps.
1980,
BMJ
שלוש עשרה שנים אחרי המאמר הקודם, ה-BMJ שוב דן בשאלה, האם בריטניה זקוקה לעוד חיסון לתינוקות.
סטטיסטיקה של מקרי חזרת לא נאספת ולכן כמות המקרים אינה ידועה, במיוחד שביותר מ-40% מהמקרים החזרת לא מלווה בתסמינים כלשהם. ייתכן ויש הצדקה לחיסון משולב עם חצבת. חיסון כזה יכול להינתן עם קבלה לבתי ספר למי שטרם חלו בחזרת או בחצבת.
האם 50% מההורים שמסכימים כיום (1980) לחסן נגד חצבת יסכימו לחיסון נוסף? אך ורק אם הפחד הלא מבוסס אך הנפוץ מפני עקרות כתוצאה מדלקת אשכים יגבר על חוסר האמון של הבריטים כלפי חיסונים חדשים. אחרת החיסון ייוותר ללא ביקוש.
עם זאת אפילו היקף חיסוני נמוך יוביל לכך שיגדל אחוז האוכלוסיה הבוגרת הפגיעה לחזרת. בארה"ב התופעה הזאת כבר מתרחשת. החיסון יכול להביא תועלת לאדם שלא חלה בחזרת, אבל לחברה באופן כללי ההיפך הוא הנכון, כי אז ישתנה המצב הקיים בו 95% מהאוכלוסיה המבוגרת חסינים לחזרת. המחלה הזאת יכולה להיות לא נעימה, אבל היא מסוכנת רק במקרים נדירים. ניסיון למנוע את מחלת החזרת בקנה מידה המוני יכול לגרום לעליה בתחלואה בקרב המבוגרים, על כל הסיכונים המשתמעים מכך.
A retrospective survey of the complications of mumps.
1974,
J R Coll Gen Pract
כאן מנותחים 2,482 מקרי אישפוז כתוצאה מחזרת בין 1958 ל-1969 ב-16 בתי חולים באנגליה. אלה היוו את רוב מקרי החזרת במדינה שהצריכו אישפוז באותה התקופה. מחצית מהחולים היו מעל גיל 15. 42% סבלו מסיבוכים. שלושה חולים נפטרו, אבל מתוכם שניים סבלו ממחלות קשות וייתכן שלחזרת לא היה קשר למותם, ואילו השלישי כנראה לא חלה כלל בחזרת.
הסיבוך היחיד שייתכן ונותר בלתי הפיך מבין המקרים האלה, הוא חרשות בקרב חמישה מהחולים, מתוכם ארבעה מבוגרים. דלקת קרום המוח היא תופעה כה תדירה בחולי חזרת שיש הסוברים כי היא לא צריכה להיחשב לסיבוך אלה לחלק אינטגרלי ממהלך המחלה. בכל מקרה קיים קונצנזוס לגבי העובדה שדלקת קרום המוח כתוצאה מחזרת אינה מסוכנת ולא גורמת לתופעות ארוכות טווח ברוב המקרים. המחקר הנוכחי מאמת את הטענה הזאת.
החשש הגדול יותר בדרך כלל הוא מדלקת אשך. קיים פחד נפוץ מפני עקרות כתוצאה ממנה, אף שההסתברות שלה מוערכת יתר על המידה. אף שלא ניתן לשלול עקרות, במחקר רטרוספקטיבי לא גדול לא נמצאו מקרים כאלה.
המחברים מסכמים כי אין צורך בביצוע חיסון המוני נגד חזרת. יתכן ויש טעם לחסן בני-עשרה שהגיעו לבגרות מינית לפני כניסתם למסגרות כמו פנימיות או שירות צבאי, אבל גם אז יש לזכור ש-90% מהבנים כבר חלו בחזרת לפני גיל 14, ולכן יש לבצע בדיקת נוגדנים ולחסן רק את אלה שאין להם נוגדנים.
The effectiveness of the mumps component of the MMR vaccine: a case control study.
2005,
Harling,
Vaccine
התפרצות חזרת בלונדון. 51% מהחולים היו מחוסנים. יעילות מנה אחת של החיסון עמדה על 64%. יעילות שתי מנות - על 88%. הנתונים האלה הרבה יותר נמוכים מהיעילות שהוצגה בניסויים קליניים, זאת מפני שהאימונוגניות (כמות הנוגדנים) אינה מדד ביולוגי מדוייק ליעילות החיסון. כמו כן, ייתכן והחיסונים לא אוחסנו בצורה נכונה ובגלל זה ייתכן והם איבדו מיעילותם. ייתכן.
המחברים מנתחים מחקרי יעילות אחרים של חיסונים נגד חזרת. בשנות ה-60 היעילות עמדה על 97%, בשנות ה-70 – על 73-79 אחוזים, ובשנות ה-90 – על 46-78 אחוזים (87% עבור הזן Urabe).
בבריטניה החלו להשתמש בזן Urabe בשנת 1988 והפסיקו ב-1992, רק אחרי שהיצרנים הודיעו שיפסיקו לייצר אותו. אבל לפי מסמכים שפורסמו, שלטונות הבריאות בבריטניה ידעו על הסכנה של הזן הזה כבר ב-1987.
Increase in pertussis may be due to increased recognition and diagnosis.
2012,
Jenkinson,
BMJ
שעלת בבריטניה לא נבלמה ע"י החיסון אלא רק נעלמה מהסטטיסטיקה הרשמית בגלל שרופאים הפסיקו לאבחן אותה.
בשנות השישים והשבעים היקף המחוסנים בבריטניה ירד מ-78% ל-49%. באותה התקופה התמותה כתוצאה משעלת ירדה פי 3.
Effects of diphtheria-tetanus-pertussis or tetanus vaccination on allergies and allergy-related respiratory symptoms among children and adolescents in the United States.
2000,
Hurwitz,
J Manipulative Physiol Ther
מחוסנים חלו באסתמה בשכיחות גבוהה פי 2 מהלא מחוסנים. החוקרים סבורים כי ניתן למנוע מחצית ממקרי האסטמה בארה"ב (2.9 מיליון), אם הילדים לא יחוסנו נגד דיפתריה, שעלת וטטנוס. עוד: 1].
Early childhood infection and atopic disorder.
1998,
Farooqi,
Thorax
למחוסנים ב-DTP שכיחות האלרגיות הייתה גבוהה ב-76%. שכיחות האלרגיות למי שקבלו אנטיביוטיקה עד גיל שנתיים הייתה גבוהה פי שניים.
סבב אנטיביוטיקה אחד העלה את הסיכוי לאסתמה ב-85%, שני סבבים – פי 3, שלושה סבבים – פי 8.
הסיכוי לאלרגיה היה נמוך ב-45% למי שחלה בחצבת מבלי שחוסן (נתון ללא מובהקות סטטיסטית).
Severity of whooping cough in England before and after the decline in pertussis immunisation.
1984,
Pollock,
Arch Dis Child
אחרי שבאנגליה כתוצאה מפחד מפני ה-DTP הכיסוי החיסוני ירד בצורה דרסטית, תחלואה ותמותה מהשעלת ירדו פי 4.
Vaccinating health care workers during an influenza pandemic.
2012,
Head,
Occup Med Lond
41% מעובדי מערכת הבריאות סירבו להתחסן נגד שפעת החזירים בתקופת המגיפה של 2009. הם סברו שהחיסון אינו יעיל ומלווה בתופעות לוואי, ולא יחסו למחלה עצמה סיכון רב.
57% מעובדי מערכת הבריאות סירבו להתחסן נגד שפעת רגילה. (לונדון, בריטניה)
Evolution of surveillance of measles, mumps, and rubella in England and Wales: providing the platform for evidence-based vaccination policy.
2002,
Vyse,
Epidemiol Rev
כאן בין יתר הדברים מפורסם גרף המתאר את כמות הנשים בגילאי הפוריות הפגיעות מפני אדמת. הגרף מתייחס לאנגליה בתקופה שבין 1985 ל-1998. ניתן לראות שהכמות שלהן לא השתנתה מהותית. הקו הרציף מתאר את כמות הנשים שטרם ילדו, הקו המקווקוו – את הנשים שכבר ילדו.
באנגליה החיסון נגד אדמת הוכנס לשימוש ב-1970 עבור ילדות בנות 11-13, ומשנת 1988 החלו לחסן ב-MMR.
Immunogenicity of second dose measles-mumps-rubella (MMR) vaccine and implications for serosurveillance.
2002,
Pebody,
Vaccine
שנתיים עד ארבע שנים לאחר החיסון, ל-19.5% מהילדים המחוסנים כמות הנוגדנים לחצבת היתה מתחת לרמת הסף, ל-23.4% מהילדים כמות הנוגדנים לחזרת הייתה מתחת לרמת סף ול-4.6% מהילדים כמות הנוגדנים לאדמת הייתה מתחת לרמת סף.
41% מהילדים לא היו מוגנים לפחות ממחלה אחת, ומכך נובע שנדרשת מנה שניה של החיסון. תוצאות דומות התקבלו במחקרים שנערכו בבריטניה ובקנדה.
מנת דחף של MMR מובילה להגדלת כמות נוגדנים לחצבת ולאדמת, אך כעבור 2-3 שנים הכמות יורדת לרמות שלפני החיסון. תוצאות דומות נרשמו במחקרים אחרים שנערכו בפינלנד ובמדינות אחרות.
מחברי המאמר מסכמים שאין קורלציה טובה בין כמות הנוגדנים בדם לבין ההגנה מפני המחלה.
Tetanus in Injecting Drug Users, United Kingdom.
2006,
Hahné,
Emerg Infect Dis
לפני 2003 טטנוס היה נדיר מאוד בבריטניה וחלו בו בעיקר בקשישים. אחרי 2003 החלה תחלואה בקרב הנרקומנים. בשנת 2003 נרשמו 35 מקרי טטנוס, 2 מהם נגמרו במוות. המחברים חקרו את המשותף בין המקרים ומצאו שהם נדבקו מהרואין מזוהם שמקורו בליברפול.
המחברים קוראים לרופאים ולסוהרים לחסן את המכורים לסמים.
Vaccination and Allergic Disease: A Birth Cohort Study.
2004,
McKeever,
Am J Public Health
מחקר זה הקיף 30,000 ילדים בבריטניה.
המחוסנים נגד דיפטריה/טטנוס/שעלת ופוליו סבלו מאסתמה בשכיחות גבוהה פי 14 ומאקזמה – פי 9 מהלא-מחוסנים.
המחוסנים נגד חצבת/אדמת/חזרת סבלו מאסתמה פי 3.5 יותר ופי 4.5 מאקזמה.
המספרים האלה מדברים בעד עצמם, אבל הם לא מתאימים למחברי המאמר, כי המטרה שלהם היא לתמוך בטענה שהחיסונים בטוחים. לכן הם מבצעים שני תעלולים מעניינים.
ראשית, הם מצאו כי הלא-מחוסנים מבקרים פחות אצל רופאים. החוקרים מפרשים את העובדה הזאת באופן הבא: במקום להניח שילדים לא-מחוסנים חולים פחות, הם קובעים כי "הסיכוי שלהם לקבל אבחון למחלה נמוך יותר מאשר למחוסנים"(!) והם מבצעים תיקון על סמך ההנחה הזאת.
אבל מסתבר שזה לא מספיק. ולכן הם מרחיקים לכת ומחלקים את כל הילדים לארבע קבוצות לפי כמות ביקורי רופא, ואז מנתחים כל קבוצה בנפרד. ואז, ראו איזה פלא, בקבוצה בה פונים לרופא יותר מכולם המשמעות הסטטיסטית של הנתונים נעלמת! ועדיין בקרב מי שפנה לרופאים פחות מ-3 עד 6 פעמים, המחוסנים עדיין חלו באסתמה ואקזמה פי 10 עד 15 יותר מהלא-מחוסנים.
המחברים מסכמים ללא ייסורי מצפון מיותרים כי החיסונים לא מעלים את הסיכון לאסתמה ואקזמה.
רופאים שקראו את התקציר בלבד (כלומר כמעט כל הרופאים שנחשפו למאמר, הרי מעטים הרופאים שקוראים מאמרים במלואם) – יודעים רק את מה שכתוב בו, וגם הם ללא ייסורי מצפון ממשיכים לקדם את החיסונים.
תעלולים מהסוג הזה מאוד נפוצים במחקרים המוכיחים כביכול את בטיחות החיסונים.
Differences in risk factors for partial and no immunisation in the first year of life: prospective cohort study.
2006,
Samad,
אימהות שלא מחסנות מבוגרות יותר ומושכלות יותר מאימהות שמחסנות (בריטניה).
Factors associated with uptake of measles, mumps, and rubella vaccine (MMR) and use of single antigen vaccines in a contemporary UK cohort: prospective cohort study.
2008,
Pearce,
BMJ
ככל שרמת ההשכלה, הגיל והכנסה של ההורים היו גבוהים יותר, כך הם סירבו לחסן בחיסון ה-MMR בהסתברות גבוהה יותר והעדיפו חיסון נפרד לחצבת (כשעוד היה זמין). (בריטניה)
Changes in bacterial meningitis.
1990,
Carter,
Arch Dis Child
בסקוטלנד התמותה מזיהום המנינגוקוקי ירדה בחדות מ-10.3% ב-1946-61 ל-1.2% ב-1971-86. התחלואה ירדה מ-7.9 ל-5.3 ל-100,000 ילדים.
באותה התקופה התחלואה בזיהומי HiB פולשניים עלתה פי 4, ובו בעת התמותה ירדה מ-19.2% ל-3%.
Risk and protective factors for meningococcal disease in adolescents: matched cohort study.
2006,
Tully,
BMJ
נשיקות אינטימיות עם פרטנרים מרובים מקושרות לעליה של פי 3.7 בסיכון לזיהום מנינגוקוקי בקרב מתבגרים. כך גם לידה מוקדמת. מחלה זיהומית קודמת העלתה את הסיכון פי 2.9.
ביקור בטכסים דתיים מקושר לירידה של פי 11 בסיכון, והתחסנות – עם ירידה של פי 8 בסיכון.
קנאביס מקושר לעליה בסיכון לזיהומים מנינגוקוקיים פי 4.2, וביקור במועדוני לילה – פי 3.3. ביקור בפיקניקים וריקודים מקטין את הסיכון פי 3-4.
Effectiveness of meningococcal serogroup C conjugate vaccine 4 years after introduction.
2004,
Trotter,
Lancet
ב-1999 באנגליה הכניסו ליומן החיסונים הלאומי חיסון מצומד נגד מנינגוקוק מקבוצה C. החיסון ניתן לתינוקות בגילאי 2, 3 ו-4 חודשים. יעילות החיסון בשנה הראשונה עמדה על 93%, אך כעבור שנה אחת הפכה לשלילית (81%-). ההגנה מהחיסון בגיל מאוחר יותר נשמרת למשך תקופה ארוכה יותר.
Rise in Group W Meningococcal Carriage in University Students, United Kingdom.
2017,
Oldfield,
Emerg Infect Dis
באנגליה החלו לאחרונה לחסן מתבגרים בחיסון מצומד (נגד קבוצות ACWY). המחברים בדקו את נשאות החיידק לפני ואחרי ההתחסנות באוניברסיטה ומצאו כי למרות ההיקף החיסוני של 71% הנשאות עלתה מ-14% ל-46%, והנשאות של הקבוצה W עלתה פי 11, מ-0.7% ל-8%.
Limitations and strengths of spontaneous reports data.
1998,
Goldman,
Clin Ther
לפי הערכות, בבריטניה מדווחים לא יותר מ-10% מתופעות לוואי חמורות, ו-2%-4% מתופעות לוואי שאינן חמורות.
ה-FDA מקבל דיווחים על פחות מ-1% מחשדות לתופעות לוואי חמורות. שיא הדיווחים על תופעות לוואי של תכשיר תרופתי מגיע בסוף השנה השניה של שימוש נרחב שבתכשיר, ולאחר מכן כמות הדיווחים יורדת, אף שכמות תופעות הלוואי לא משתנה.
Oxford TB vaccine study calls into question selective use of animal data.
2018,
Cohen,
BMJ
MVA85A הוא חיסון שחפת חדש שנועד להגביר את היעילות של BCG. בשנת 2009, החל ניסוי קליני של החיסון הזה שבוצע בקרב 2,800 תינוקות בדרום אפריקה. התוצאות, שפורסמו בשנת 2013, הראו כי החיסון החדש אינו יעיל.
לפני הניסויים הקליניים בתינוקות בוצעו ניסויים בעכברים, שרקנים, פרות וקופים. בבקשות למימון הניסוי שהוגשו ב-2009 טענו החוקרים שהחיסון נתגלה כיעיל ובטוח בבעלי חיים. אך דו"ח בלתי תלוי שפורסם ב-2015 שהקיף שמונה מחקרים שבוצעו ב-192 בעלי חיים מגלה כי החיסון לא היה יעיל גם בבעלי חיים. המבחנים היחידים שהצביעו על יעילות גבוהה נעשו בעכברים, אך בניגוד לתינוקות, הם קיבלו את החיסון דרך האף ולא בזריקה, והרכב החיסון בניסוי היה שונה. בניסוי בקופי מקוק התברר כי שרדו 4 מתוך 6 הקופים המחוסנים ב-BCG, לעומת אחד בלבד מתוך שישה שחוסנו בחיסון החדש, מה שמרמז כי החיסון החדש מפחית את היעילות של BCG ושאינו בטוח.
כל זה היה ידוע לחוקרים כבר שנה וחצי לפני תחילת הניסויים בתינוקות. יתר על כן, החוקרים הסתירו את המידע הזה בהצגת התוצאות בכנס, בבקשות למימון הניסויים ובהגשת הבקשה לאישור הניסויים בבני אדם. גם להוריהם של התינוקות שהשתתפו בניסויים שכחו למסור את המידע הזה.
כל זה נראה מוזר מאוד לפיטר בוורלי, חוקר אחר של חיסוני שחפת, והוא הגיש מספר תלונות רשמיות לאוניברסיטה. בתגובה סגרה האוניברסיטה את המעבדה שלו. האוניברסיטה גם סירבה לספק לכתב העת BMJ את הפרוטוקולים של הניסוי.
(כל זה התרחש באוניברסיטת אוקספורד - האוניברסיטה היוקרתית ביותר בעולם. אפשר רק לנחש מה קורה באוניברסיטאות פחות יוקרתיות ובמעבדות של חברות התרופות).
Vitamin K prophylaxis to prevent neonatal vitamin K deficient intracranial haemorrhage in Shizuoka prefecture.
1996,
Nishiguchi,
Br J Obstet Gynaecol
שכיחות של דימום תוך-גולגולתי ביפן הייתה 1 ל-4,000 ילודים לפני תחילת השימוש בויטמין K. בבריטניה וגרמניה שבהם ויטמין K נמצא בשימוש השכיחות לדימום הייתה 1 ל-30,000. מדדי קרישיות דם של תינוקות היה משמעותית גבוה יותר כשהאימהות קיבלו ויטמין K2 (בכמות 15 מ"ג ליום מהיום ה-14 אחרי הלידה למשך שבועיים).
Childhood cancer, intramuscular vitamin K, and pethidine given during labour.
1992,
Golding,
BMJ
בקרב ילדים שקיבלו ויטמין K בזריקה הסיכון לסרטן היה גבוה פי 2. תוצאה דומה נתקבלה במחקר אחר של אותו צוות המדענים. כלומר מניעה של 30-60 מקרים של VKDB ע"י הזרקת ויטמין K תוביל ל-980 מקרי סרטן נוספים.
העובדה שהאבולוציה איפשרה מחסור בויטמין K אצל תינוקות בריאים יונקים, שמביא לסיכון מסוים לדימומים, תמיד נתפסה כבעייתית. ההסבר ההגיוני ביותר למחסור הזה הוא שכנראה קיים בו יתרון אבולוציוני כלשהו העולה על הסיכון הזה. יתכן ומחסור בויטמין K בשלב גדילה מהירה מאפשר להגן על הרקמות הפגיעות מפני שינויים מוטגניים.
Vaccination and cot deaths in perspective.
1987,
Roberts,
Arch Dis Child
שני תאומים נפטרו תוך שלוש שעות ממתן חיסון DTP. החוקרים קבעו כי הם במקרה מתו לאחר החיסון, ולפי החשבון שלהם, בבריטניה ימותו כל שנה 9 תינוקות באופן מקרי תוך 24 שעות ממועד ההתחסנות ושלתאומים הסיכון גבוה יותר פי שלוש. הם מציינים שמספר מקרי המוות לא מגיע למספר הצפוי. בעשרים השנים האחרונות דווחו רק 6 מקרי מוות לאחר מתן חיסון ה-DTP אבל ככל הנראה היו עוד מקרים. במהלך 14 חודשים לאחר המקרה הזה שהושם באור הזרקורים, נרשמו עוד חמישה מקרי מוות שקרו תוך 24 שעות ממועד מתן החיסון.
Defining the sudden infant death syndrome
1991,
Willinger,
Pediatr Pathol
בשנת 1991 ההגדרה של מוות בעריסה השתנתה. לפני זה, למשל, ניתוח לאחר המוות וחקירת מקום המוות לא נדרשו והיום הם הכרחיים. נוסף לכך, נדרש לברר את ההיסטוריה הרפואית של התינוק ושל משפחתו. למרות כל זאת, משתמשים בהגדרה החדשה רק ב-35% מהמקרים, ב-7% מהמקרים משתמשים בהגדרה של שנת 1969 ובשאר המקרים לא ברור באיזה הגדרה משתמשים. במיסיסיפי שיעור מקרי מוות בעריסה גבוה פי 12 מאשר בניו יורק. במדינות מסוימות החוקרים לא משתמשים כלל בהגדרת "מוות בעריסה" כסיבת מוות, אם יש חשד לכל סיבה אחרת. שיעור מוות בעריסה יכול להשתנות פי 3-4 ממחוז למחוז באותה מדינה. עוד: [1]
כמענה להיפותזה הנ"ל, בבריטניה הקימו ועדה של מומחים אשר בדו"ח שלה הגיעה למסקנה, כי ההשערה הזו שגויה וכי חומרים מעכבי בעירה בטוחים.
- במקום פטרייה, נמצא חיידק, במקום ארסין - טרימטלארסין, ובמקום סטיבין - אנטימון טרימטיל, אשר פחות רעילים וכנראה אינם נפלטים בטמפרטורות רגילות. בדו"ח של קוק (ועדה אחרת) נמצא כי ריכוז האנטימון בכבד ובדם של המתים במוות בעריסה היה גבוה מהרגיל, והייתה קורלציה עם מרכיב האנטימון במזרנים. נמצא גם כי רמת האנטימון אצל תינוקות הייתה גבוהה יותר מאשר אצל אימהותיהם. אך הוועדה הגיעה למסקנה כי המדידה הייתה לא מהימנה מאחר ורמת האנטימון בדמם וריאותיהם של עוברים שנפטרו לפני הלידה הייתה זהה לזו של המבוגרים ולכן אין שום קשר למזרנים.
במחקר אחר שבחן את העוברים שנפטרו ממוות בעריסה נמצאה רמה גבוהה של אנטימון ב-52%, אך רק ב-6% מקבוצת הביקורת. במחקרים מאוחרים יותר, לעומת זאת, לא מצאו הבדל משמעותי באנטימון בין מיתות של מוות בעריסה ומוות מסיבות אחרות.
- הוועדה אישרה כי רמת האנטימון בשיער של התינוקות אכן גבוה יותר מזו של האימהות שלהם, אבל לא מצאו קשר עם רמת האנטימון במזרנים. הועדה הגיעה למסקנה כי אנטימון נמצא גם בקרב תינוקות בריאים, מה שמעיד כי הריכוזים האלה בטוחים. בנוסף, אנטימון נמצא במוצרים רבים, למשל בבדים מפוליאסטר. כלומר, הוא נמצא באבק, אשר אנו נושמים ושואפים. ואם משפשפים את בד הפוליאסטר בשיער אז האנטימון יישאר עליו, וזה גם אומר כי למזרנים אין שום קשר לזה.
Serum 25-hydroxyvitamin D, mortality, and incident cardiovascular disease, respiratory disease, cancers, and fractures: a 13-y prospective population study.
2014,
Khaw,
Am J Clin Nutr
מחקר פרוספקטיבי שנערך בבריטניה והכיל מעקב על 14,000 אנשים במשך 13 שנה.
ככל שרמת ויטמין D הייתה גבוהה יותר, כך התמותה הייתה נמוכה יותר. בקרב בעלי רמת ויטמין D הגבוהה מ-90nmol/L, התמותה הייתה נמוכה ב-34% מאשר בקרב בעלי רמת ויטמין הנמוכה מ-30nmol/L. הסיכון למוות כתוצאה ממחלות לב היה נמוך ב-38%, הסיכון לתמותה מסרטן – נמוך ב-15%, וממחלות דרכי נשימה – נמוך ב-78%.
Antibody to Haemophilus influenzae type b after routine and catch-up vaccination.
2003,
Trotter,
Lancet
ילדים שקיבלו חיסון נגד HiB בינקות פיתחו משמעותית פחות נוגדנים מאשר הילדים שקיבלו את החיסון אחרי גיל שנה.
Estimating Haemophilus influenzae type b vaccine effectiveness in England and Wales by use of the screening method.
2003,
Ramsay,
J Infect Dis
בבריטניה החלו לחסן נגד HiB ב-1992 ולאחר מכן התחלואה ירדה בחדות, אך החל מ-1999 שוב החלה לעלות.
מ-1993 עד 2001 נרשמו 443 מקרי HiB, מתוכם 82% היו מחוסנים באופן מלא. יעילות החיסון היתה 57%. יעילות החיסון במי שחוסן בינקות הייתה נמוכה מיעילותו ביחס למי שחוסנו אחרי גיל שנה.
יעילות החיסון ירדה משמעותית שנתיים לאחר שניתן. יעילות החיסון בילדים שנולדו אחרי שנת 2000 הייתה נמוכה יותר ביחס ליעילותו בקרב ילדים שנולדו לפני כן.
יעילות החיסון המשולב DTaP-HiB הייתה נמוכה יותר ביחס לחיסוני HiB אחרים.
Invasive Haemophilus influenzae disease in adults.
2000,
Sarangi,
Epidemiol Infect
באנגליה כמות מקרי HiB בקרב המבוגרים (גיל 15 ומעלה) פחתה בעקבות החיסון, אך התחלואה הכללית בהמופילוס אינפלואנזה עלתה בשל עלייה חדה בכמות מקרי מחלה בזנים נטולי קפסולה, במיוחד בקרב הקשישים. התמותה עמדה על 59%.
Trends in Haemophilus influenzae type b infections in adults in England and Wales: surveillance study.
2004,
McVernon,
BMJ
באנגליה התחלואה ב-HiB בקרב המבוגרים פחתה לאחר תחילת החיסונים (ככל הנראה בגלל אפקט חסינות העדר), הגיעה לשפל ב-1998, אך כבר ב-2003 חזרה לרמה המקורית.
כמות הנוגדנים ל-HiB במבוגרים ירדה אחרי תחילת החיסונים. תופעה דומה התרחשה בקרב הילדים. תחילה התחלואה ב-HiB ירדה בחדות אך לאחר מכן החלה לעלות בחדות למרות היקף חיסוני גבוה.
מאז 1998 מספר מקרי המחלה בקרב ילדים מוכפל מדי שנה, ובמרבית המקרים החולים היו מחוסנים באופן מלא.
Risk of vaccine failure after Haemophilus influenzae type b (Hib) combination vaccines with acellular pertussis.
2003,
McVernon,
Lancet
אחרי שבבריטניה עברו לשימוש בחיסון שעלת אצלולרי (DTaP/HiB) נרשמה קפיצה של כמעט פי 7 במקרי HiB.
Invasive pneumococcal infection in South and West England.
1998,
Smith,
Epidemiol Infect
בין 1982 ל-1992 עלתה התחלואה בזיהום דם ודלקת קרום המוח כתוצאה מפנאומוקוק פי 2.3.
Exposure to varicella boosts immunity to herpes-zoster: implications for mass vaccination against chickenpox.
2002,
Brisson,
Vaccine
לאחר ההדבקה נגיף אבעבועות רוח נשאר במצב רדום בנוירונים של עמוד השדרה, וכעבור מספר עשורים יכול להתעורר כתוצאה מהחלשת המערכת החיסונית ולגרום לשלבקת חוגרת.
הראשון שהניח כי מגע עם חולי אבעבועות רוח מקטין את הסיכון לשלבקת חוגרת היה Hope-Simpson בשנת 1965 (אגב הוא גם היה האיש הראשון שהניח כי האפידמיולוגיה של שפעת תלויה פחות בנגיף עצמו ויותר בחשיפה לשמש). התופעה הזאת נקראת דחף אקסוגני (exogenous boosting).
אחת מסכנות התחסנות שממנה מתעלמים בדרך כלל, היא שאם המגע עם חולי אבעבועות רוח אכן מקטין את הסיכון להתעוררות הנגיף, אזי התחסנות המונית תגרום לעליה בתחלואה בשלבקת חוגרת.
במחקר שנערך באנגליה ב-1991 נמצא כי מבוגרים שגרים עם ילדים סובלים משלבקת חוגרת ב-25% פחות. נתון זה ככל הנראה בהערכת חסר, כי רוב משתתפי המחקר שלא גרו עם ילדיהם – כן עשו זאת עד לאחרונה. לפי הערכות, המגע עם חולה אבעבועות רוח מבטיח הגנה מפני שלבקת חוגרת למשך 20 שנה בממוצע.
על בסיס נתונים אלה המחברים בנו מודל מתמטי ומצאו כי התחסנות המונית תגרום למגפת שלבקת חוגרת שתימשך 30-50 שנה. מחצית האנשים בגילאים 10 עד 44 יחלו בשלבקת חוגרת, ורק כעבור 46 שנים התחלואה תקטן עד לרמה שקדמה לחיסון.
Contacts with varicella or with children and protection against herpes zoster in adults: a case-control study.
2002,
Thomas,
Lancet
מגע עם חולי אבעבועות רוח מקושר להקטנת הסיכון של שלבקת חוגרת ב-71%. הנתון ככל הנראה בהערכת חסר, כי אבעבועות רוח מדבקות לפני הופעת הפריחה.
מגע עם חולה שלבקת חוגרת לא מקטין את הסיכון לחלות בשלבקת חוגרת. זאת מפני ששלבקת חוגרת אינה מדבקת כמו אבעבועות רוח. רופאי ילדים חולים באבעבועות רוח הרבה פחות מאשר רופאי עור ופסיכיאטרים.
Chickenpox, chickenpox vaccination, and shingles.
2006,
Welsby,
Postgrad Med J
בבריטניה לא מחסנים נגד אבעבועות רוח מהסיבות הבאות:
1) אבעבועות רוח מסוכנות יותר בגיל מבוגר מאשר בילדות. התמותה וכן הסיכון לדלקת ריאות ודלקת המוח כסיבוכי המחלה – עולים עם הגיל.
2) החיסון יגרום לעליה בתחלואה של ילודים ואבעבועות רוח מולדות (מפני שהאימהות לא חלו בילדות).
3) החיסון עלול לגרום לעליה בתחלואה בשלבקת חוגרת. ידוע כי העליה בתחלואת אבעבועות רוח בילדים מתחת לגיל 5 מקושרת לירידה בתחלואה בשלבקת חוגרת בגילאי 15-44.
לכן בריטניה מגלה זהירות וממתינה להתפתחות העניינים במדינות המחסנות.
גם ברוב מדינות אירופה אחרות לא מחסנים נגד אבעבועות רוח.
NSAIDs and chickenpox.
2016,
Gilbert,
Br J Gen Pract
"לאחרונה השלמתי את לימודיי בפקולטה לרפואה, ובמשך 6 שנות לימוד, למרות שנתקלתי לא פעם באבעבועות רוח, מעולם לא שמעתי על כך שתרופות אנטי-דלקטיות גורמות לסיבוכים במהלך המחלה. לכן לא התייחסתי ברצינות למאמר ב-Daily Mail שמזהיר מפני השימוש באיבופרופן בזמן אבעבועות רוח.
אולם גיליתי כי משרד הבריאות וארגונים רפואיים שונים אכן ממליצים לא להשתמש בתרופות אנטי-דלקתיות בתקופת המחלה.
מוזר שבכל תקופת לימודי מעולם לא הזהירו אותי על כך. כמובן שהמידע נגיש בתנאי שמחפשים אותו, אך מכיוון שאיבופרופן הוא תרופה נפוצה ביותר, רצוי שהמידע הזה יפורסם באופן בולט יותר.