רוטה

מעטים שמעו על נגיף הרוטה לפני שפותח החיסון נגדו, זאת למרות שכמעט כל הילדים נדבקו בו.

נגיף הרוטה זוהה בשנת 1973 וקיבל את שמו בשל צורתו החיצונית הדומה לגלגל.
הנגיף הזה הוא הגורם המשמעותי ביותר של דלקת מעיים זיהומית בתינוקות ובילדים. ההדבקה בו מתרחשת במחזור צואה-פה.
ההדבקה הראשונה אחרי גיל 3 חודשים היא בדרך כלל הקשה ביותר. הזיהום יכול להיות נטול תסמינים, יכול לגרום לשלשול קל ויכול לגרום גם לשלשול חריף, המלווה בחום גבוה והקאות. התסמינים בדרך כלל נעלמים אחרי 3-7 ימים. התסמינים הללו יכולים להיגרם ע"י מגוון פתוגנים נוספים, ולכן לאימות נגיף הרוטה נדרשת בדיקת מעבדה.
בתנאי אקלים מתונים הזיהום נפוץ יותר בחורף ובסתיו.
נכון להיום קיימים שני חיסונים נגד נגיף הרוטה הניתנים בטיפות דרך הפה: רוטטק ורוטריקס. חיסון הרוטטק ניתן בשלוש מנות (בגילאי חודשיים, 4 ו-6 חודשים), ואילו הרוטריקס ניתן בשתי מנות (בגילאי חודשיים ו-4 חודשים). את המנה הראשונה אסור לתת בגיל מאוחר יותר מ-4 שבועות, ואת המנה האחרונה אסור לתת אחרי גיל 8 חודשים.
יעילות החיסונים ההתחלתית כנגד הסרוטיפים הכלולים בהם היא 74-98%. לא ידוע מהו משך ההגנה שחיסונים אלה מספקים.
יעילות ובטיחות של מתן יותר ממנת חיסון אחת באותה העת לא נחקרו, ולפיכך אם התינוק יורק או מקיא את החיסון לא מומלץ לתת לו מנה נוספת.
בניסויים הקליניים של רוטטק נצפו בשבוע שלאחר החיסון תופעות של שלשולים והקאות בשכיחות גבוהה יותר במחוסנים בהשוואה לקבוצת הביקורת. במשך 42 ימים לאחר החיסון המחוסנים סבלו בשכיחות גבוהה יותר משלשולים, הקאות, דלקת אוזן תיכונה, דלקת הנגע ועווית סימפונות (ברונכוספזם).
המחוסנים ברוטריקס סבלו ב-7 הימים הראשונים משיעול ונזלת, ובחודש שלאחר החיסון מעצבנות ומגזים בשכיחויות גבוהות יותר ביחס לקבוצת הביקורת.

ההסתברות לשלשולים בזיהום רוטה ראשוני עומדת על 47%. בהידבקויות הבאות הסתברות זו יורדת.
שלשול כתוצאה מזיהום רוטה מקטין את ההסתברות לשלשול בהידבקויות חוזרות ב-77%, ואת ההסתברות לשלשולים חריפים – ב-87%.
לילדים שסבלו משלשולי רוטה פעמיים ושלוש, הסיכון להידבקויות חוזרות קטן ב-83% ו-92%, בהתאמה.
זיהום נטול תסמינים מקטין את הסיכון להידבקויות חוזרות ב-38%.
שתי הידבקויות (בין אם מלוות בתסמינים או לאו) מגינות מפני שלשולים חריפים ב-100%.
תקופת הנקה קצרה מעלה את הסיכון לחלות בנגיף הרוטה.

הדבקה חוזרת ברוטה-וירוס אפשרית, אך התסמינים קלים יותר או שהיא עוברת ללא תסמינים כלל.
קיימים 7 קבוצות סרוטיפים של הנגיף המסומנות באותיות A עד G. הקבוצה A מתחלקת לסרוטיפים G1-G14, P1-P11 וכו'. בני אדם נדבקים בדרך כלל בסרוטיפים G1-G4 מקבוצת A, ולעיתים נדירות יותר בנגיפים מקבוצות B ו-C.
הזיהום בילודים בדרך כלל נעדר תסמינים. בהמשך הם חולים ברוטה-וירוס לעיתים נדירות יותר ובצורה קלה יותר מאשר ילדים שלא נדבקו אחרי הלידה. הזיהום בינקות, בין עם מלווה בתסמינים או לא, מעניק הגנה למשך כשנתיים. אחרי הגיל הרך הידבקות שמלווה בתסמינים הינה נדירה.
הנקה בלעדית בשנת החיים הראשונה מקטינה את הסיכון להידבקות.

בשנות ה-90 החלו לפתח חיסונים נגד נגיף הרוטה, ובעקבות כך ה-CDC התעניינו בשאלה כמה ילדים מתים ממנו. על מנת לענות על שאלה זו הם ערכו את המחקרים הבאים.

שלשולים (מכל הסיבות) מהווים גורם ל-2% מכל מקרי מוות בתקופה שאחרי הלידה. עד שנת 1983 נפטרו בארה"ב כ-500 ילדים בשנה משלשולים, מתוכם כמחצית נפטרו תוך כדי אישפוז בבית חולים. התמותה משלשולים יורדת בחדות עם הגיל. בגילאים 4-6 חודשים היא נמוכה פי 2 מאשר בגיל 1-3 חודשים, ובגיל 12 חודשים היא נמוכה פי 10 מאשר בגיל 1-3 חודשים.
הסיכון למוות כתוצאה משלשול גבוה פי 4 בקרב אפרו-אמריקאים (פי 10 במדינות ארה"ב מסויימות) מאשר בקרב הלבנים; גבוה פי 5 עבור תינוקות לאימהות הצעירות מגיל 17; גבוה פי 2 עבור תינוקות שהוריהם לא נשואים; גבוה פי 3 עבור תינוקות שהוריהם לא השלימו השכלה תיכונית.
התמותה משלשולים גבוהה יותר בחורף מאשר בקיץ, ומקובל לחשוב כי נגיף הרוטה הוא הגורם לכך. לפי הערכות, נפטרים מנגיף הרוטה 70-80 ילדים מדי שנה.

משנת 1968 ועד 1985 התמותה כתוצאה משלשולים ירדה בארה"ב ב-75% (בקרב תינוקות ב-79%) ולאחר מכן התייצבה. בין 1985 ל-1991 נפטרו משלשולים 300 איש בשנה, מתוכם 240 ילדים. התמותה כתוצאה משלשולים בקרב הילדים עמדה על 1:17,000. החל מ-1985 מחצית ממקרי המוות היו בקרב ילדים מתחת לגיל 1.5 חודשים (כלומר לפני גיל קבלת המנה הראשונה של החיסון).
להלן עקומת התמותה מהשלשולים עבור התקופה שבין 1968 ל-1991:
ניתן לראות שכל חורף ישנה עליה בתמותה, עד לאמצע שנות ה-80, אז העליות האלה מתמתנות ונשארות רק עליות תקופתיות קטנות בקבוצת גיל 4-23 חודשים. התחלואה ברוטה מתרחשת באופן כמעט בלעדי בעונת החורף, ולפיכך המחברים סבורים כי הפיקים שעל העקומה מבטאים את התמותה כתוצאה מהנגיף.
המחברים מסכמים כי לחיסונים נגד נגיף רוטה תהיה השפעה קטנה אך ניתנת למדידה על התמותה כתוצאה משלשול.

לפי הערכות, בכל העולם נפטרים מנגיף הרוטה 873,000 איש מדי שנה. אך במדינות המפותחות לא היה מידע על התמותה מהנגיף, ולכן המכון לרפואה (IOM) קבע כי החיסון אינו בעדיפות עבור ארה"ב. נתונים אלה התבססו על מחקר פרוספקטיבי אחד, למרות שבמחקרים אחרים נמצא כי שליש מהילדים שאושפזו בעקבות שלשולים סבלו מרוטה-וירוס.
כיוון שבארה"ב לא נרשם אף מקרה פטירה של ילד שאובחן ברוטה-וירוס, רופאי ילדים סברו כי הנגיף לא גורם לתחלואה קשה או לתמותה. אבל ניתוח נתוני התמותה (במחקרים הקודמים) סיפק הוכחות משכנעות, גם אם עקיפות, שנגיף הרוטה כן גורם לתמותה.
על סמך שני המחקרים הקודמים המחברים חישבו שנגיף הרוטה גורם לאישפוזם של 55,000 ילדים מדי שנה, ו-20 ילדים נפטרים (כלומר 1 מתוך 200,000). הם סבורים שלילדים האלה יש מחלת רקע כלשהי, או שהם פגים.
המחברים מסיקים שפחות מ-40 ילדים בשנה נפטרים מנגיף רוטה, אך שאינם מסבירים כיצד הגיעו למספר הזה מאחר ובגוף המאמר עצמו הם מדברים על 20 ילדים.
ב-CDC טוען ש-20 עד 60 ילדים נפטרים מידי שנה מנגיף הרוטה, אף שגם הם לא מסבירים כיצד הגיעו למספר הזה כשמחקר שהם עצמם ערכו מצביע על 20 מקרים בשנה.

- החיסון הראשון נגד נגיף הרוטה (Rotashield) אושר ב-1998 וכלל 4 זנים של הנגיף. בשנת 1999 בוצע בו ריקול כי נמצא קשר בינו לבין התפשלות מעיים. התפשלות מעיים (intussusception) היא מצב בו חלק מהמעי מתקפל לתוך עצמו, בדומה לטלסקופ.
- הציבור לא מוכן להשלים אפילו עם סיכון קטן לתופעות לוואי, אפילו עם סיכון נמוך כמו 1:10,000.
- בשנת 1998 אושר החיסון רוטריקס (GSK). החיסון מכיל זן רוטה אחד. זן הנגיף שבודד מילד חולה הוחלש ע"י 33 מעברים סדרתיים דרך תאי כליות של קופים ירוקים. הזן החיסוני מתרבה היטב במעיים של בני אדם.
- בשנת 1996 אושר חיסון רוטטק (Merck). החיסון מכיל 5 זנים (לחברינו פול אופיט שייכים 4 פטנטים לחיסון הזה). בניגוד לחיסונים אחרים, רוטטק אינו חיסון מוחלש אלה רה-אסורטנטי.
הגנום של נגיף הרוטה מורכב מ-11 מקטעים של חומצה ריבונוקלאית (RNA). בזנים החיסוניים של רוטטק חלק מהמקטעים האלה מוחלפים ממקטעים של נגיף רוטה אנושי למקטעים של נגיף רוטה של בקר. חיסונים שבהם מספר מקטעי RNA מוחלפים במקטעים של נגיף מבעל חיים נקראים חיסונים רה-אסורטנטיים.
בחיסון רוטטק 4 הסרוטיפים הנפוצים (G1-G4) משולבים עם סרוטיפ P האופייני לבקר. הסרוטיפ החמישי מורכב מסרוטיפ G של בקר משולב עם סרוטיפ P אנושי. 3 מתוך 5 הסרוטיפים האלה מורכבים ממקטע אחד אנושי ו-10 מקטעים נגיף מבקר. השניים הנוספים מורכבים משני מקטעים אנושיים ומ-9 מקטעים של רוטה בקרי. נגיף כזה לא מתרבה טוב במעי האנושי, ולכן רוטטק מכיל פי 100 חלקי נגיף מאשר רוטריקס.
גם חיסון הרוטה הראשון (Rotashield) היה רה-אסורטנטי, אך בו נעשה שימוש במקטעי נגיף של קופים.
החיסון מכיל פוליסורבט 80 ונסיוב עגל עוברי.
בניסויים הקליניים של שני החיסונים נעשה שימוש בהרכב החיסון ללא האנטיגן בתור פלסבו ([1], [2]).

הפרשת הנגיף (shedding)
- בזמן הניסויים הקליניים של Rotashield, החלו לגלות את הזנים החיסוניים בצואה של מי שקיבל "פלסבו" שנה אחרי תחילת הניסויים והפסיקו לגלות 100 ימים אחרי סיום הניסויים, מה שמעיד על קיום "מאגר ציבורי" של הנגיף החיסוני.
- בניסויים הקליניים של רוטריקס נמצא ש- 50-80% מהתינוקות מפרישים את הנגיף אחרי קבלת המנה הראשונה. בניסויים שנערכו בסינגפור נמצא כי 80% מהתינוקות מפרישים את הנגיף ביום השביעי אחרי החיסון, ו-20% ממשיכים להפריש אותו גם כעבור חודש אחרי החיסון. במחקר ברפובליקה הדומיניקנית נמצא כי 19% מתאומים שלא חוסנו נדבקו בזן החיסון מאחיהם שחוסנו.
- 13% מהתינוקות מפרישים את הזן החיסוני של הנגיף אחרי המנה הראשונה של רוטטק.כאן מדווח כי 21% מהמחוסנים ברוטטק מפרישים את הנגיף לאחר החיסון, ואילו כאן מדווח ש-87% מפרישים את הנגיף. כאן מדווח כי 53% מהפגים מפרישים את הנגיף אחרי חיסון הרוטטק.
- הפרשת הנגיף החיסוני והתפשטותו נחשבות לתופעות לוואי לא רצויות. אבל לתופעה הזו יש גם תועלת פוטנציאלית. ההדבקה של הלא-מחוסנים תעניק להם חסינות, כמו במקרה של חיסון פוליו מוחלש. התועלת תהיה משמעותית במיוחד במדינות המתפתחות שבהן ההיקף החיסוני הוא נמוך, התמותה גבוהה ואין מדוכאי חיסון רבים. כמובן שבמדינות המפותחות (שבהן התמותה נמוכה, יש הרבה מדוכאי חיסון ורוב הציבור מעדף להימנע מסיכונים) הפרשת הנגיף יכולה להיתפס כתופעת לוואי לא רצויה.
- בגרם אחד של צואת ילד שנדבק ברוטה יש 100 מיליארד חלקיקי וירוס. על מנת להדבק מספיקים 10 חלקיקים בלבד. לכן מבוגרים שמחליפים חיתולים לתינוקות מסכנים את עצמם בהדבקה. אנשים מדוכאי חיסון צריכים להימנע מלהחליף חיתולים לתינוק שחוסן, במיוחד בפרק הזמן של שבועיים אחרי רוטטק ו-4 שבועות אחרי רוטריקס.

הנקה בלעדית מקטינה את הסיכון לרוטה-וירוס ב-38%. עוד: [1], [2], [3], [4], [5], [6], [7], [8].
כאן מדווח כי בחלב אם של אימהות שבדיות יש הרבה יותר נוגדנים לרוטה-וירוס באביב מאשר בסתיו.
כאן מדווח שקיימת קורלציה בין רמת האבץ בדם לבין הגנה מפני רוטה-וירוס. חיסון מאוחר (בגיל 17 שבועות) יותר יעיל מאשר בגיל 10 שבועות.

במדינות עניות חיסונים נגד רוטה-וירוס הם פחות אימונוגניים ופחות יעילים מאשר במדינות המפותחות. אם בפינלנד רוטריקס גורם לתגובה חיסונית ביותר מ-90% מהתינוקות, אז בדרום אמריקה רק ב-70%, ובדרום אפריקה, מאלאווי, בנגלדש והודו – רק ב-40-60%. גם חיסונים אחרים שניתנים דרך הפה פחות יעילים במדינות עניות.
הסיבה לכך לא ברורה, אך אחד ההסברים גורס כי במדינות האלה יותר נשים מניקות בזמן החיסון. כמו כן לאימהות במדינות העניות יש לעיתים קרובות יותר חסינות טבעית לרוטה-וירוס, מה שמתבטא בכמות גבוהה יותר של נוגדנים לרוטה ו-lgG בחלב אם. נוגדנים אלה עוברים דרך חבל התבור.
עורכי המחקר לקחו דגימות חלב אם לנשים בהודו, וייטנאם, דרום קוריאה וארה"ב ובדקו האם יש לו השפעה מדכאת על נגיף הרוטה. הסתבר שבדגימות חלב אם מהודו היה המספר הגבוה ביותר של נוגדנים, בדגימות מוייטנאם ומדרום קוריאה היו פחות נוגדנים, ובדגימות מארה"ב היה הכי פחות.
המחברים ממליצים לפתח חיסוני רוטה שינתנו בזריקה ולחקור האם הגבלת ההנקה בזמן החיסון תשפיע על האימונוגניות. עוד: [1].
כאן מדווח שהמנעות מהנקה שעה לפני עד שעה אחרי החיסון לא משפיעה על האימונוגניות של החיסון. עוד: [1], [2].

סקירה שיטתית של קוקריין. במדינות המפותחות התחסנות מקטינה את הסיכון לשלשול בכ-40%, ואת הסיכון לזיהום רוטה-וירוס חמור ב-86%. לא נמצא כי החיסון מקטין תמותה.
תופעות שליליות חמורות (SAE) נרשמו ב-4.6% מהמחוסנים ברוטריקס וב-2.4% מהמחוסנים ברוטטק. בקבוצות "פלסבו" נרשמה כמות דומה של SAE.

התחסנות מפני נגיף הרוטה תמנע 63% של מקרי זיהום רוטה-וירוס ו-79% של המקרים החמורים. זה יוביל למניעת 13 מקרי מוות ו-44,000 אישפוזים מדי שנה.
בעלות הגבוהה מ-$12 למנת חיסון לא תהיה הצדקה כלכלית לחיסון מנקודת מבט של מערכת הבריאות, ובעלות הגבוהה מ-$42 לא תהיה הצדקה כלכלית מנקודת מבטו של הציבור. מחיר חיסון הרוטטק כיום הוא 69$-83$ למנה, ושל הרוטריקס – 91$-110$ למנה.

בברזיל זן רוטה (G2P(4 שלפני ההתחסנות חלקו היחסי היה 19%-30%, החליף את כל הזנים אחרים ב-15 החודשים שלאחר תחילת ההתחסנות. יעילות החיסון (רוטריקס) כנגד אותו הזן עמדה על 77% בגילאי 6-11 חודשים, ועל 24%- (יעילות שלילית) עבור ילדים מעל גיל 12 חודשים. עוד: [1], [2].
כאן מדווח כי אחרי תחילת התחסנות בברזיל זני נגיף הרוטה הרגילים הוחלפו בזן חדש (G12P(8. שחלוף הזנים התרחש גם בפרגוואי ובארגנטינה.

בקולומביה יעילות חיסון הרוטריקס בגילאי 6-11 חודשים עמדה על 79%. יעילות מפני מקרי שלשול חריפים – 63%, מפני מקרים חריפים במיוחד – 67%.
בגילאי 12 חודשים ומעלה יעילות החיסון הייתה 40%-, ממקרים חריפים - 6%-, וממקרים חריפים במיוחד - 156%- (יעילות שלילית בשלושת המקרים).
היעילות הכללית של החיסון עבור כל הגילאים עמדה על 2%-, עבור מקרים חריפים - 54%-, ועבור מקרים חריפים במיוחד – 114%- (יעילות שלילית).
כאן מדווח כי במרכז אוסטרליה יעילות שתי מנות רוטריקס הייתה 19%, ויעילות מנה אחת הייתה אפסית.
כאן מדווח שאין שום קורלציה בין כמות הנוגדנים המופקים בתגובה לחיסון לבין היעילות הקלינית של החיסון.

בבנגלדש יעילות חיסון הרוטריקס נגד שלשול הנגרם ע"י נגיף הרוטה עמדה על 41%. אך יעילות החיסון נגד כל סוגי שלשולים היתה שלילית (2.2%-).

המחברים ערכו בדיקת צואה של 1106 תינוקות עם דלקת מעי, ולרבע מהם התגלה נגיף רוטה מקבוצה A. מתוך הזנים שנתגלו 13.6% היו זנים חיסוניים.

הגנום של רוטה-וירוס מורכב ממספר מקטעים, וכששני זנים של הנגיף מדביקים את אותו התא הם מסוגלים להחליף מקטעים ביניהם וליצור זן חדש. זהו אותו תהליך הרה-אסורטציה שבו יצרו את הזנים החיסוניים, רק שהתהליך הזה מתנהל באופן לא מבוקר.
מאמר זה מדווח על מקרה דלקת מעי בילדה בת 7. בבדיקת צואה נמצא זן של נגיף הרוטה שנוצר בתהליך רה-אסורטציה משני זנים רה-אסורטיביים (אנושי-בקר) של חיסון הרוטטק. אלא שהילדה לא הייתה מחוסנת בחיסון הזה. יתרה מזאת, היא לא הייתה במגע עם אדם מחוסן כלשהו. לשני אחיה היו תסמיני דלקת מעי דומים, גם הם לא היו מחוסנים ולא היו במגע עם אנשים מחוסנים.
הזן הרה-אסורטנטי שזוהה נתגלה כיציב ומאוד מדבק. המחברים סבורים כי הזן הזה כנראה מופץ באוכלוסיה. זנים רה-אסורטנטיים כבר נמצאו בעבר, אך בניגוד למקרה הזה – רק במי שחוסן ברוטטק לאחרונה: [1], [2], [3].
כאן מדווח על גילוי זני רוטה-וירוס חדשים שנוצרו כתוצאה מרה-אסורטציה של זן רוטה פראי עם זן חיסוני מרוטריקס.
כאן מדווח כי 17% מהילדים הפרישו את הנגיף לאחר שחוסנו, ו-37% מתוכם הפרישו זן שהוא תוצאה של תהליך רה-אסורטנטי כפול. מספר ילדים הפרישו את הנגיף זמן רב לאחר החיסון, בין 9 עד 84 ימים אחרי קבלת המנה האחרונה.

המחברים ניתחו את הגנום של נגיפי הרוטה שבודדו מילדים מחוסנים בניקרגואה שסבלו מדלקות מעי, וגילו זני נגיף חדשים אשר נוצרו בתהליך רה-אסוארטציה בין זן פראי לזנים החיסוניים של רוטטק.

מבין ילדים שסבלו משלשולים תוך שבועיים אחרי חיסון הרוטטק, זן רוטה-וירוס חיסוני נתגלה בקרב 21%. 37% מהזנים החיסוניים שבודדו היו זנים רה-אסורטנטיים שנתקבלו משני זנים של רוטטק.

זיהומי רוטה תכופים מקושרים לסיכון מוגבר של צליאק.
HLA-DQ2 (גן שהביטוי שלו קשור לצליאק) נמצא ב-20-30% מאוכלוסיה לבנה בריאה, ולמרות זאת פחות מ-1% מהאוכלוסיה סובלים מצליאק. עוד: [1].

בישראל השכיחות של סכרת נעורים (סוג 1) בקרב ילדים מתחת לגיל 18 עלתה בין 2000 ל-2008 ב-6% לשנה. בין הילדים מתחת לגיל 5 התחלואה עלתה ב-104% תוך 6 שנים. המחברים הניחו כי אחד הגורמים לתחלואה הוא זיהומים נגיפיים, ומכאן נובע כי ייתכן והתחסנות מפני נגיף הרוטה מקטינה את הסיכון לסוכרת. הסתבר שבקרב הלוקים בסוכרת מסוג 1 יש פי 7.4 יותר מחוסנים מאשר לא-מחוסנים.

אחרי תחילת התחסנות נגד רוטה-וירוס בצרפת נרשמו 508 תופעות לוואי (מתוכן 201 חמורות) וכן 47 מקרי התפשלות מעיים. שני תינוקות נפטרו כתוצאה מהתפשלות מעיים, ותינוק נוסף נפטר כתוצאה מדלקת מעי נמקית. בחמש השנים שקדמו לתחילת התחסנות נרשם בצרפת רק מקרה מוות אחד כתוצאה מהתפשלות מעיים.
מסיבה זו חיסון נגד רוטה-וירוס לא נכלל בתוכנית החיסונים בצרפת ולא ממומן ע"י המדינה.
בניסויים הקליניים של חיסונים נגד רוטה-וירוס לא נמצא שהתחסנות מקטינה תמותה כללית, לא במדינות מתפתחות ולא במדינות המפותחות.

חברת Merck מדווחת כי בניסויים הקליניים של רוטטק השכיחות של התקף אפילפטי במחוסנים היתה גבוהה פי 2 ביחס לקבוצת ה"פלסבו". תסמונת קוואסאקי אובחנה ב-5 מחוסני רוטטק ובילד אחד בקבוצת "פלסבו". בקרב הפגים תופעות שליליות חמורות נרשמו ב-5.5% מחוסנים וב-5.8% מקבוצת "פלסבו".
חברת GSK מדווחת כי בניסויים הקליניים של רוטריקס התמותה עמדה על 0.19% בקבוצת ההתערבות ועל 0.15% בקבוצת "פלסבו". השכיחות של תסמונת קוואסאקי במחוסנים היתה גבוהה יותר ב-71%.
כאן מדווח כי בניסוי הקליני הגדול ביותר של רוטריקס (63,000 ילדים) נרשמו בקבוצת המחוסנים פי 2.7 מקרי מוות כתוצאה מדלקת ריאות ביחס לקבוצת ה"פלסבו". ה-FDA סבור, כי זה ככל הנראה צירוף מקרים. ייתכן והחיסון מגדיל את הסיכון לתסמונת קוואסאקי. עוד: [1], [2].

ב-2010 קבוצת חוקרים עצמאיים גילתה במקרה בחיסון רוטריקס נגיף חזירי PCV1 (נתגלה לראשונה ב-1974), וה-FDA החליט להשהות זמנית את החיסון. ה-FDA הודיע תחילה כי חיסון רוטטק לא מכיל את הנגיף הנ"ל, אך חודשיים לאחר מכן הסתבר שרוטטק מכיל שני נגיפים חזיריים, PCV1 ו-PCV2. ה-FDA הרכיב ועדה אשר קבעה כי הנגיפים האלה ככל הנראה לא מזיקים לבני אדם ושתועלת התחסנות עולה על נזק היפוטטי. כמו כן הועדה המליצה ליצרנים לפתח חיסונים ללא נגיפים חזיריים. שבוע אחרי שנגיפים חזיריים נמצאו ברוטטק ה-FDA המליץ לרופאי הילדים להמשיך לחסן בשני החיסונים. מאז עברו 8 שנים, אך היצרנים לא ממהרים לפתח חיסונים ללא נגיפים חזיריים.
במחקר הזה המחברים ביקשו להבין האם נגיפים חזיריים מתרבים במעיים של בני אדם. הם לא מצאו את הנגיפים האלו אך במקום זה הם גילו בחיסון רוטטק את הנגיף האנדוגני M7 (האופייני לקופי בבון) שמקורו ככל הנראה בתאי כליות הקופים הירוקים שבהם מגדלים את הנגיף החיסוני.
בחיסון הסיני משתמשים בזן נגיף של כבש שאותו מגדלים בתאי כליות של בקר, ובחיסונים האלה לא נתגלו נגיפי חזיר.
כאן מדווח כי הנגיף PCV2, שנתגלה לפני 40 שנה ולא היה מזיק, עבר מוטציה פתאומית והתפשט בכל העולם והפך לקטלני עבור חזירים. עוד:
[1]

חיסון הרוטטק מקושר לעליית הסיכון להתפשלות מעיים פי 9 (1 ל-65,000). זה סדר גודל אחד פחות מהחיסון Rotashield שהשימוש בו הופסק (1-2 ל-10,000).

רוטריקס מגדיל את הסיכון להתפשלות מעיים בשבוע הראשון אחרי החיסון פי 8.4.

באוסטרליה הרוטריקס העלה את הסיכון להתפשלות מעיים בשבוע שלאחר החיסון פי 6.8 והרוטטק – פי 9.9.
כאן מדווח כי במקסיקו הרוטריקס העלה את הסיכון להתפשלות מעיים פי 6.5.

מטא-אנליזה של 11 מחקרים. המנה הראשונה של חיסון נגד נגיף הרוטה מעלה את הסיכון להתפשלות מעיים פי 3.5-8.5.
מחקרים נוספים המוכיחים את עליית הסיכון להתפשלות מעיים לאחר קבלת החיסון: [1], [2], [3], [4], [5].
כאן מדווח כי כמות מקרי התפשלות מעיים במחקרים ככל הנראה מונמכת ב-44%.

למרות תועלת ההתחסנות שלא מוטלת בספק, אף חיסון אינו בטיחותי לגמרי. ניסויים פוסט-קליניים מגלים שחיסון נגד רוטה-וירוס שאושר זה לא מכבר מגדיל את הסיכון להתפשלות מעיים. עם כן לא ברור איזו רמת סיכון תהיה קבילה ע"י ההורים וכמה הם יהיו מוכנים לשלם עבור חיסון כזה.
להשגת היקף חיסוני של 50% ציבור ההורים מוכן לספוג 2,897 מקרי התפשלות מעיים בשנה, מה שיוביל ל-579 ניתוחים כירורגיים ול-17 מקרי מוות נוספים. ואילו להשגת היקף חיסוני של 90% ציבור ההורים מוכן ללא יותר מ-1,794 מקרי התפשלות מעיים, כולל 359 ניתוחים ו-11 מקרי מוות.
ללא החיסון 20 ילדים נפטרים מדי שנה מנגיף הרוטה.
ככל שרמת ההכנסה של ההורים נמוכה יותר, הם מסכימים לסיכון גבוה יותר.
הורים מוכנים לשלם $110 עבור שלוש מנות של חיסון בעל סיכון אפסי, אך רק $36 עבור חיסון שמלווה בסיכון.
במחקרים אחרים כבר נקבע שציבור ההורים מעדיף תמותה כתוצאה ממחלות ולא כתוצאה מהחיסונים, והמחקר הזה מאושש את המסקנה הזאת.

שני תאומים קיבלו את חיסון הרוטריקס. שבוע לאחר מכן אחד מהם החל לסבול מתסמינים של התפשלות מעיים והוא נותח בדחיפות. מספר שעות אחרי הניתוח התאום השני החל לסבול מתסמינים דומים ואף הוא נותח. אבל פחות בדחיפות.

תינוקת בת חודשיים ביפן חוסנה ברוטריקס, וכעבור 10 ימים אחותה בת השנתיים אושפזה עם דלקת מעי קשה. הסתבר שהיא נדבקה מאחותה בזן רוטה חיסוני שעבר מוטציה.
כאן מתואר מקרה זהה שהתרחש בארה"ב עם החיסון הרוטטק. תינוק מחוסן הדביק את אחיו בזן רוטה שנוצר כתוצאה מרה-אסורטציה של שני זנים חיסוניים.

תינוקות מדוכאי חיסון יכולים לסבול מדלקות מעי קשות אחרי שחוסנו נגד רוטה. אלא שבגיל חודשיים, כשניתנת המנה הראשונה של החיסון טרם ידוע אם התינוק הוא מדוכא חיסון או לא. המחברים ממליצים לבדוק את הילדים למומים גנטיים מולדים לפני ביצוע החיסון. עוד: [1].

בעשר שנים בין 2007 ל-2016 נרשמו ב-VAERS יותר מ-500 מקרי מוות ו-230 מקרי נכות לאחר חיסון רוטה. לפני החיסון נרשמו 20 מקרי מוות בשנה, כלומר 1 ל-200,000 (ואין שום וודאות שכל המקרים האלה הם כתוצאה מנגיף הרוטה).
בהינתן העובדה שב-VAERS נרשמים 1% עד 10% מהמקרים, ההסתברות למוות אחרי החיסון גבוהה פי 25-250 מההסתברות למות מנגיף רוטה.