כספית

לפי ארגון הבריאות העולמי, כספית נחשבת לאחד מעשרת הכימיקלים המסוכנים ביותר. כספית, טוען ארגון הבריאות העולמי, מסוכנת במיוחד להתפתחות העובר ברחם ועבור תינוקות בחודשים הראשונים לחייהם. כספית מסוכנת בצורתה האלמנטרית (מתכת), בצורתה האנאורגנית (כספית כלורית) והן בצורתה האורגנית (מתיל-כספית).
אך ישנה תרכובת אורגנית אחת שבטוחה עד כדי כך שאפשר להזריק אותה ללא חשש אפילו לנשים בהריון ותינוקות. התרכובת הזאת נקראת תימרוסל.

תימרוסל - (המכיל אתיל-כספית) זהו חומר משמר שמוסיפים לבקבוקוני חיסונים מרובי מנות על מנת למנוע זיהום חיידקי לאחר פתיחת הבקבוקון. בקבוקוני חיסון מרובי מנות זולים פי 2.5 מבקבוקונים בעלי מנה אחת. כלומר, חיסון מרובה מנות עולה 10 סנט למנה ואילו חיסון בעל מנה אחת עולה 25 סנט. נוסף לכך, בקבוקונים של מנת חיסון אחת תופסים יותר מקום במקרר. אלה הסיבות העיקריות לשימוש בתימרוסל בחיסונים. ריכוז תימרוסל בחיסונים מהווה 0.01%, או 25-50 מק"ג למנה. 50% ממשקל תימרוסל מהווה כספית, כלומר, מנת חיסון מכילה בין 12.5 ל-25 מק"ג של כספית.

תימרוסל נרשם כפנטנט בשנת 1928 תחת שם מסחרי "מרטיולט". התברר שכחומר אנטיבקטריאלי, תימרוסל יעיל פי 40 מפנול. במבדקי רעילות התברר שעכברים, חולדות וארנבים שהחומר הוזרק להם לווריד כלל לא הגיבו אליו. אך יש לומר שהחוקרים עקבו אחריהם רק במשך שבוע.
בשנת 1929 באינדיאנפוליס הייתה מגפה של מנינגקוק, ונוצרה הזדמנות לבדוק את התכשיר על בני אדם. 22 חולים במנינגקוק קיבלו מנה גדולה של תימרוסל אל תוך הוריד וזה לא הוביל להלם אנפליקטי אצל אף אחד מהם. החוקרים הסיקו מזה כי תימרוסל בטוח. בהמשך התברר שכל 22 החולים נפטרו. זה היה המחקר הקליני היחידי שבוצע, ומאז מחקרי בטיחות של תימרוסל לא בוצעו יותר. כאן מנהל מחלקת החיסונים של ה-FDA מכיר בעובדות האלה בפני הקונגרס.

כבר בשנת 1943 היה ידוע כי תימרוסל לא אידאלי כחומר משמר ומיקרואורגניזמים מצליחים לשרוד בריכוז שנמצא בשימוש בחיסונים (1:10,000).
בשנת 1982 נצפו התפרצויות של מורסות סטרפטקוקליות שהיו תוצאה של התחסנות ב-DTP. התברר שסטרפטקוק שורד בחיסון עם תימרוסל במשך שבועיים. במחקר אחר התברר כי תימרוסל אינו עומד בדרישות אירופאיות ליעילות אנטי מיקרוביאלית.
ב1999 האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (AAP) המליצה להוציא את התימרוסל משימוש מאחר והכמות שלו בחיסונים עולה על המותר. בתחילת שנות ה-2000 נכנסו לשימוש יותר ויותר חיסונים שלא כללו תימרוסל. אם כך, היינו מצפים שהילדים יתחילו לקבל כמות פחותה ממנו. אך זה לא בדיוק מה שקרה. בפועל, משנת 2002 ה-CDC התחיל להמליץ על מתן חיסון שפעת לתינוקות, והחיסון המאושר היחיד שקיים נגד שפעת ומומלץ לתינוקות, מכיל תימרוסל. כמו כן, ה-CDC התחיל להמליץ על חיסון שפעת לנשים בהריון שגם הכיל תימרוסל. משנת 2010 תינוקות התחילו לקבל שתי מנות חיסון שפעת בשנת החיים הראשונה ולאחר מכן מנה אחת כל שנה. לכן, למרות שתימרוסל הוצא או כמעט הוצא משאר החיסונים, כמות הכספית שמגיעה מחיסונים לתינוקות משנת 2000 נשארה כמעט זהה ובמשך החיים הכפילה את עצמה. נוסף לכך, תימרוסל נשאר בחיסון אחד נגד מנינגקוק ובחיסון אחד נגד טטנוס ודיפתריה. כמעט בכל שאר המקומות בעולם, תימרוסל נשאר גם בחיסוני ילדים. בשנת 2012 AAP וארגון הבריאות העולמי שכנעו את האו"ם לא לאסור על שימוש בכספית בחיסונים.

ריכוז הכספית בדמם של תינוקות פגים גדל פי 13.6 לאחר מתן חיסון נגד הפטיטיס B (מ-0.54 ל-7.36 מק"ג/ליטר). אצל תינוקות שנולדו בזמן ריכוז הכספית בדם גדל פי 56 (מ-0.04 ל-2.24 מק"ג/ליטר).
הריכוז ההתחלתי של כספית בדם אצל תינוקות פגים היה גבוה פי 10 מאשר אצל תינוקות שנולדו בזמן (אין מובהקות סטטיסטית), מה שמרמז על ריכוז גבוה יותר אצל אמהות של תינוקות פגים. על אף שלפי HHS (משרד הבריאות האמריקאי), רמת ריכוז כספית נורמלית בדם היא 5-20 מק"ג/ליטר, בספרות הרפואית ישנם חלוקי דעות בנוגע לרמת ריכוז רעילה ורמה נורמלית. יתר על כן, הנתונים האלה התקבלו ממבוגרים שנחשפו לכספית במהלך עבודתם בייצור.

ריכוז הכספית בשיערם של תינוקות שחוסנו בחיסון שהכיל תימרוסל עלה ב-446% בחצי שנה הראשונה. בזמן הזה ריכוז הכספית בשיערן של אימהותיהם ירד ב-57%.

גורים של קופים קיבלו חיסונים שהכילו תימרוסל בכמות מקבילה לחיסונים שמקבלים תינוקות. קבוצה נוספת קיבלה את אותה הכמות של מתיל-כספית דרך זונדה אוראלית.
זמן פינוי של מחצית תימרוסל מהדם היה משמעותית קצר יותר עבור תימרוסל (7 ימים) מאשר עבור מתיל-כספית (19 ימים). כמו כן ריכוז הכספית במוח היה פי 3 נמוך יותר לתימרוסל יחסית למי שקיבלו מתיל-כספית. אך למי שקיבלו תימרוסל, 34% מהכספית במוח היו בצורתה האנאורגנית, כאשר אצל מי שקיבלו מתיל-כספית הריכוז של כספית אנאורגנית עמד על 7% בלבד.
הריכוז הכולל של כספית אנאורגנית במוחם של מי שקיבל תימרוסל היה כפול ביחס לאלה שקיבלו מתיל-כספית. רמת הכספית האנאורגנית בכליות של מי שקיבלו תימרוסל היתה גם כן גבוהה יותר.
כמו כן רמת הכספית האנאורגנית במוח לא השתנתה במשך 28 ימים אחרי המנה האחרונה, בניגוד לרמת הכספית האורגנית, שמשך מחצית הפינוי שלה מהגוף היה 37 ימים. גם בניסויים אחרים נמצא גם כי ריכוז הכספית האנאורגנית במוח אינו יורד.
לאחרונה הוצע קשר בין המצאות תימרוסל בחיסונים לבין אוטיזם. בשנת 2001 (Insite of Medicine (IOM סיכם כי אין מספיק הוכחות לקשר בין המצאות כספית בחיסונים לבין עיכובים התפתחותיים אצל ילדים. אך צוין כי קשר כזה אפשרי והומלץ לערוך מחקרי המשך. אך בסקירת המשך שפורסמה בשנת 2004, IOM ביטל את המלצתו ונסוג ממטרה שהציבה AAP (להפסיק את השימוש בתימרוסל בחיסונים). קשה להבין את המהלך הזה בהתחשב בידע המוגבל שלנו בנוגע לטוקסיקוקינטיקה ונוירוטוקסיות של תימרוסל – תרכובת שהוזרקה והולכת להיות מוזרקת למיליוני של ילודים ותינוקות.

כספית אנורגנית נשארת במוח במשך שנים ואף עשורים.

אוגרים קיבלו זריקות של תימרוסל במנות מקבילות למנות שמקבלים בני אדם. משקל המוח ומשקל הגוף אצלם היו נמוכים יותר מאשר בקבוצת ביקורת. נצפו אצלם צפיפות נמוכה יותר של נוירונים במוח, תמותת נוירונים, איבוד מעטה המיאלין ונזק לתאי פורקינג'ה, מה שאופייני לאוטיזם.

אצל זכרים של נברנים שהוסיפו להם כספית או קדמיום למים, הופיעו תסמינים של אוטיזם.

מאמר של ה-CDC, שסוקר את רעילותם של מתיל-כספית ואתיל-כספית וקובע כי שניהם רעילים באותה מידה. בין השאר, שניהם פוגעים ב-DNA ובסינתזה שלו, מביאים לשינוי בהומאוסטאזיס של סידן בתאים, משבשים את מנגנון חלוקת התאים ומביאים לכדי עקה חמצונית. הם משבשים את הומאוסטזיס של גלוטמט ומורידים את פעילות הגלוטתיון, מה שבתורו מחליש עוד יותר את ההגנה מפני עקה חמצונית.

ילודים של חולדות חולקו לשתי קבוצות: קבוצה אחת קיבלה זריקות של תימרוסל והשניה קיבלה זריקות של כספית אנאורגנית (HgCl₂). לאחר מכן הן היו במעקב במשך 6 ימים. לחולדות שקיבלו זריקה של תימרוסל, ריכוז הכספית במוח ובדם היה משמעותית גבוה יותר מאשר לאלה שקיבלו זריקה של כספית אנאורגנית. לאלה שקיבלו תימרוסל, כמות הכספית שהופרשה בשתן הייתה משמעותית נמוכה יותר. ריכוז הכספית במוח כמעט ולא השתנה במשך הזמן הזה.

לילודים של חולדות שקיבלו זריקות של תימרוסל, ריכוז כספית במוח היה גבוה פי 1.5 וריכוז כספית בדם היה גבוה פי 23. לחולדות שקיבלו זריקות של כספית אנאורגנית, רמת הכספית בכליות וכבד הייתה משמעותית גבוהה יותר מה שמעיד על פינויה דרך צואה ושתן. עוד: [1] [2]

אצל חולדות שקיבלו אתיל-כספית דרך הפה, ריכוזה של כספית בדם היה גבוה יותר ואילו במוח ובכליות נמוך יותר מאשר אצל חולדות שקיבלו מתיל-כספית.
אך ריכוזה של כספית אנאורגנית בכל הרקמות היה גבוה יותר אצל חולדות שקיבלו אתיל-כספית. הן גם סבלו מאיבוד משקל גדול יותר ומפגיעה בכליות.
במחקר אחר התברר כי אתיל-כספית רעיל עבור תאים פי 50 מאשר מתיל-כספית. אתיל-כספית חודר דרך השליה ביתר קלות מאשר מתיל-כספית.

• לילודים של חולדות הזריקו תימרוסל במנות מקבילות למנות שמקבלים תינוקות בחיסונים. נמצא אצלם ניוון איסכמי של נוירונים בקליפת המוח הקדמית והרקתית, תגובות סנפטיות מופחתות, ניוון בהיפוקמפוס ובמוח הקטן, ושינויים פתולוגיים בכלי הדם באונה הרקתית של קליפת המוח.
• לילודים של עכברים שקיבלו מנה הגדולה פי 20 מכמות התימרוסל שקיים בתכנית החיסונים הסינית, נצפו עיכובים בהתפתחות, חוסר בכישורים חברתיים, נטייה לדכאון, חוסר תפקוד סינפטי, הפרעות במערכת האנדוקרינית ודפוסי התנהגות אוטיסטיים.
• לילודים של חולדות אשר קיבלו זריקה של תימרוסל נצפה ניוון של נוירונים במוח.
• לילודים של חולדות אשר קיבלו זריקות של תימרוסל הופיעו תסמינים טיפוסיים של אוטיזם כגון הפרעות תנועה, חרדה והתנהגות אנטי חברתית.
• הזריקו תימרוסל לחולדות בהריון ולחולדות מניקות. אצל הגורים שלהן נצפה עיכוב ברפלקס מורו (תגובה לבהלה), הפרעה בכישורים המוטוריים ורמה מוגברת של עקה חמצונית במוח הקטן. עוד: [1] [2]

ילודים פגים של חולדות קיבלו זירוקת של תימרוסל במינונים שונים. הם סבלו מפגיעה בזיכרון, ירידה ביכולת הלמידה ואפופטוזיס מוגבר (התאבדות תאים) של קליפת המוח הקדמית. החוקרים מסיקים כי מתן חיסונים שמכילים תימרוסל לתינוקות שנולדו בטרם עת עשוי להיות קשור להפרעות נוירולוגיות כגון אוטיזם.

אצל עכברים אשר קיבלו זריקות של תימרוסל התגלו רמות גבוהות של גלוטמט ואספרטאט בקליפת המוח הקדמית, מה שמקושר לתמותת תאי עצב.
החוקרים מסיקים כי תימרוסל בחיסונים עלול להביא לפגיעה מוחית והפרעות נוירולגיות. העובדה כי יצרניות החיסונים והממסד הרפואי מתעקשים להמשיך להשתמש בחיסונים שמכילים את הרעלן העצבי הזה היא עדות לזילזול שלהם בבריאות הדורות הבאים ובסביבה.

החוקרים בדקו את ההשפעות של ריכוזים נמוכים של תימרוסל והסיקו:
1. בכל המחקרים נמצא כי תימרוסל רעיל לתאי המוח.
2. רמת הרעילות העצבית של שילוב בין אתיל-כספית ואלומיניום מעולם לא נבדקה.
3. מחקרים שבוצעו על חיות הראו כי ההשפעה של תימרוסל יכולה לגרום להצטברות של כספית אנאורגנית במוח.
4. הכמויות הרלוונטיות של תימרוסל יכולות להשפיע על ההתפתחות של מערכת העצבים אצל בני אדם.

- על אף שתימרוסל נמצא בשימוש כבר 70 שנה וסתימות אמלגם נמצאות בשימוש כבר 170 שנה, טרם בוצעו מחקרים אקראיים מבוקרים שבודקים את בטיחותם.
- אוטיסטים שחוסנו הפרישו פי 6 יותר כספית בתהליך קילציה בהשוואה לקבוצת ביקורת.
- בטיחות של אתיל-כספית מבוססת אך ורק על העובדה שרמת כספית בדם יורדת מהר יותר ביחס למתיל-כספית. אך מזה לא ניתן להסיק שכספית זאת מתפנה מהר יותר מהגוף, היא פשוט נקלטת מהר יותר על ידי איברים אחרים. במחקר שבוצע על ארנבים שקיבלו זריקה של תימרוסל עם כספית רדיואקטיבית, רמת הכספית בדם ירדה ב-75% תוך 6 שעות מהזריקה, אך היא עלתה משמעותית במוח, כבד וכליות.
- תימרוסל בריכוזים ננומולוריים מעכב את תהליך הפאגוציטוזה. פאגוציטוזה הינה הצעד הראשון בעבודה של מערכת החיסון המולדת. הגיוני שזריקה של תימרוסל תדכא את מערכת החיסון של תינוקות מאחר ואין להם עדיין מערכת חיסונית נרכשת.
- בניגוד למתיל-כספית, תימרוסל גרם לתגובות אוטואימוניות אצל עכברים.
- מחקרים אפידימיולוגיים לא לוקחים בחשבון גורמים של רגישות גנטית לכספית ולכן אינם מסוגלים לגלות השפעה בעלת מובהקות סטטיסטית גם אם היא קיימת.

תסמונת קוואסקי תוארה לראשונה בשנת 1967 ביפן, אך הגורם לתסמונת עדיין לא ידוע. בשנים 1985-1990, כאשר כמות תימרוסל שהוזרקה עם חיסונים גדלה משמעותית, התחלואה בסינדרום קוואסקי גדלה פי 10, ועד שנת 1997 פי 20. משנת 1990 ה-CDC תיעד 88 מקרים של תסמונת קוואסקי ימים ספורים לאחר חיסון, מתוכם ב-19% מכלל המקרים התסמונת התחילה ביום הזריקה. במדינות שמשתמשות פחות בחיסונים שמכילים תימרוסל מאשר ארה"ב, התחלואה בתסמונת נפוצה משמעותית פחות.
מחלה נוספת שנגרמה מגורם לא ידוע היתה אקרודיניה. שיא התחלואה בה התרחש בשנים 1880-1950, אז המחלה פגעה ב-1 מתוך 500 ילדים במדינות המפותחות. בשנת 1953 נקבע כי הגורם לאקרודיניה היא כספית שנוספה לאבקות שיניים, טלק לתינוקות וחיתולים. בשנת 1954 מוצרים שהכילו כספית נאסרו לשימוש, מה שהוביל להיעלמותה של אקרודיניה. בנוסף, דווחו מקרים של אקרודיניה שהופיעו אחרי החיסונים.
לאקרודיניה ותסמונת קוואסקי יש קריטריוני אבחון ותמונה קלינית דומים. התסמינים ותוצאות מעבדה שאופייניים לתסמונת קוואסקי, תוארו גם במקרים של הרעלת כספית. תסמונת קוואסקי פוגעת בבנים פי 2 יותר מאשר בבנות. זה מוסבר על ידי מחקרים בכך שטוסטסטרון מגדיל את הרעילות של כספית, בזמן שאסטרוגן מגן מפני הרעילות שלה.
לפי ה EPA ל-8-10% מתוך נשים אמריקאיות ישנן רמות גבוהות של כספית שעלולות לגרום להפרעות נוירולוגיות אצל רוב הילדים שלהם.
מחלה דומה נוספת היא מחלת מינמטה, אשר הופיעה בשנת 1965 ביפן כתוצאה משפיכת כספית למים של מפרץ מינמטה. במשך הרבה זמן חשבו כי מחלת המינמטה ואקרודיניה נגרמו כתוצאה מזיהום חיידקי או נגיפי. הגורם לתסמונת קוואסקי לא ידוע אך גם הוא נחשב כנגרם ככל הנראה על ידי זיהום על אף שאינו מדבק.
קלומל (Hg₂Cl₂) - סוג הכספית שהיה אחראי לאקרודיניה הוא פי 100 פחות רעיל לנוירונים מאשר אתיל-כספית.

למרות העובדה שהשימוש בכספית היה מאוד נפוץ בתחילת המאה ה-20, מעט מאוד ילדים לקו באקרודיניה. באופן דומה, כיום רק מעטים לוקים באוטיזם. החוקרים החליטו לבדוק את ההיפותזה שאוטיזם, בדומה לאקרודיניה, הוא תוצאה של רגישות יתר לכספית. הם בדקו את כמות הילדים האוטיסטים בקרב נכדים של אלה ששרדו את אקרודיניה. נמצא כי האוטיזם היה נפוץ בקרבם פי 7 מאשר בממוצע הארצי. (1:25 לעומת 1:160).

ילד בן 11 חודשים בשוויץ החל להראות תסמינים של אוטיזם. הוא לא צחק ולא שיחק, היה מוטרד, כמעט ולא ישן, איבד ממשקלו ולא יכל יותר לזחול ולעמוד. הוא עבר בדיקות מרובות אך לא הצליחו לאבחן מה יש לו. כעבור שלושה חודשים הוא אושפז, ולאחר בדיקות רבות נוספות, רק לאחר שההורים נשאלו, נודע כי כארבעה שבועות לפני תחילת התסמינים נשבר בבית מדחום שהכיל כספית. התברר כי הילד סבל מהרעלת כספית (אקרודיניה).

אלומיניום וכספית רעילים לתאי גלייה של מערכת העצבים המרכזית וגורמים לתגובה דלקתית. במחקר זה התברר כי יש להם אפקט סינרגיסטי, והם מחזקים פי כמה את התגובה אחד של השני. כמו כן התברר כי אלומיניום סולפט פי 2-4 רעיל יותר מכספית סולפט.
לדוגמא, בריכוז 20nM אלומיניום וכספית מגבירים את התגובה הדלקתית פי 4 ו-2 בהתאמה, ואילו ביחד, באותו ריכוז - פי 9. בריכוז של 200nM אלומיניום וכספית מגבירים את התגובה הדלקתית פי 21 ו-5.6 בהתאמה. ואילו ביחד - פי 54.

הזרקת חיסון שמכיל תימרוסל מקושרת לסיכון מוגבר לטיקים עצביים. למרות שטיקים עצביים נחשבו פעם כתופעה מאוד נדירה, היום הם נחשבים להפרעה מוטורית הכי נפוצה.
בשנת 2000 פורסם תיאור ראשון של טיקים עצביים כתוצאה מהרעלת כספית. בהמשך בוצעו מחקרים אפידימיולוגיים שמצאו קשר בין תימרוסל בחיסונים וסיכון מוגבר לטיקים עצביים.

כל מיקרוגרם כספית בחיסונים מקושר לעליה של 5.4% בסיכון להפרעה התפתחותית נרחבת, עליה של 3.5% בסיכון להפרעה התפתחותית ייחודית, 3.4% בסיכון לטיקים עצביים, ו-5% בסיכון להפרעה היפרקינטית.

חיסון נגד הפטיטיס B שמכיל תימרוסל, מקושר לסיכון מוגבר פי 2 להפרעה בהתפתחות. בקרב מי שקיבלו 3 מנות של חיסון זה הסיכון לעיכוב התפתחותי היה גבוה פי 3 בהשוואה למי שקיבלו חיסונים שאינם מכילים תימרוסל.
החיסון הזה גם נקשר לסיכון גבוה פי 10 לצורך בחינוך מיוחד בקרב בנים.

ילדים שקיבלו 100 מק"ג כספית דרך חיסונים בשבעה חודשים ראשונים של החיים, היו בעלי סיכון מוגבר פי 5 להתפתחות מינית מוקדמת.
במחקר זה, 1 מתוך 250 ילדים היה בעל התפתחות מינית מוקדמת. זה פי 40 יותר מהערכות קודמות.
במחקר אחר נמצא כי חיסון נגד הפטיטיס B שמכיל תימרוסל נקשר לעליה בסיכון להשמנת יתר פי 4.

תסמינים של אוטיזם דומים לתסמינים של הרעלת כספית.

תימרוסל רעיל פי 3 עבור זכרים. במנות 38-76 מ"ג/ק"ג זכרים של עכברים מתים, כאשר הנקבות ממשיכות לחיות. עוד: [1]
(אוטיזם נפוץ יותר פי 3 בקרב בנים לעומת בנות)

החוקרים בדקו את רמות הכספית בשיער מתספורת ראשונה של ילדים שאובחנו על הספקטרום האוטיסטי. הם מצאו כי ריכוז הכספית בשיערם של אוטיסטים נמוך משמעותית מריכוז הכספית של ילדים בקבוצת הביקורת. (0.47 לעומת 6.63ppm)
אימהותיהם של הילדים האוטיסטים נחשפו להשפעה משמעותית גבוה יותר של כספית (באמצעות זריקות אנטי-די וסתימות אמלגם), מאשר אימהות של ילדים בקבוצת ביקורת. בקרב ילדים אוטיסטים - ככל שהתסמינים של אוטיזם היו חמורים יותר, כך ריכוז הכספית בשיער היה נמוך יותר. ריכוז הכספית בשיערם של ילדים בקבוצת ביקורת תאם לכמות סתימות אמלגם של אימהותיהם, צריכת דגים בזמן ההריון וכמות החיסונים שקיבלו. בקבוצת האוטיסטים לא היה מתאם כזה.
46% מאימהות של ילדים אוטיסטיים קיבלו זריקות אנטי די (Rho(D בהשוואה ל-9% בקרב קבוצת הביקורת. לאימהות של אוטיסטים היו גם יותר סתימות אמלגם (8.35 לעומת 6.6). ל-37% מאימהות של אוטיסטים היו עשר סתימות ויותר לעומת 18% בקבוצת הביקורת. החוקרים מסכמים כי התוצאות מאששות את ההיפותזה שאצל האוטיסטים הכספית מצטברת ברקמות ומתפנה בצורה פחות יעילה. העדר כספית בשיער ככל הנראה מעיד על הריכוז הנמוך שלה בדם שמזין את שורשי השיער, ורמתה הנמוכה בדם קשורה לכך שכספית נשארת בתאים, שם היא גורמת לנזק ביולוגי מרבי.

גלוטתיון הוא נוגד חימצון שמיוצר בתאים, שממלא תפקיד בפינוי כספית מהגוף. רמת הגלוטתיון אצל אוטיסטים נמוכה משמעותית מאשר אצל ילדים בריאים. עוד: [1]

בקבוצת ילדים אוטיסטים היו פי 2.35 אמהות עם מחלת Rh. במהלך ההירון כל אחת מהן קיבלה חיסון אנטי די אשר בזמנו הכיל כספית. חיסון האנטי די התחיל להינתן בסוף שנות ה-80. עוד: [1]

ריכוז גבוה יותר של כספית בשלבים מאוחרים של הריון וריכוז גבוה יותר של כספית בחבל הטבור מקושרים לאוטיזם בגיל חמש.

במחקר lp et al, 2004 לא נמצא קשר בין אוטיזם לבין ריכוז כספית בדם ובשיער. מחברי מחקר זה (Desoto, 2007) שמו לב לשגיאה בחישובים סטטיסטיים, מה שהוביל את (lp, 2004) לתקן את ערך ה-p מ-0.15 ל-0.056 אך לא לשינוי מסקנתם.
אבל לאחר שמחברי מחקר זה ביצעו ניתוח סטיסטי עצמאי של אותם הנתונים, הם מצאו מתאם סטטיסטי משמעותי בין ריכוז הכספית בדם ובין אוטיזם. הם מצאו גם שריכוז הכספית בשיער בהשוואה לריכוז הכספית בדם היה נמוך יותר אצל אוטיסטים מאשר אצל קבוצת הביקורת. עוד: [1]

סקירה שיטתית ומטה-אנליזה של 44 מחקרים. ריכוז הכספית בדם ובמוח בקרב אוטיסטים גבוה משמעותית מאשר אצל ילדים בריאים, בזמן שריכוז הכספית בשיערם של אוטיסטים משמעותית נמוך יותר.

ריכוז כספית בשיני חלב של ילדים על הספקטרום האוטיסטי היה גבוה פי 2.1 מאשר אצל קבוצת הביקורת, ואילו ריכוזי עופרת ואבץ היו זהים בשתי הקבוצות.
ילדים אוטיסטים קיבלו גם משמעותית יותר אנטיביוטיקה בשנה הראשונה לחייהם מילדים בקבוצת הביקורת (בעיקר בגלל דלקות אוזניים). ידוע כי אנטיביוטיקה מדכאת את הפינוי של כספית כמעט לחלוטין אצל חולדות בגלל שינויים במיקרופלורה של המעי. לכן שימוש יתר באנטיביוטיקה אצל ילדים אוטיסטים ככל הנראה הוריד את היכולת שלהם לפנות את הכספית מהגוף ואי לכך יכול להסביר חלקית את הריכוז הגבוה של כספית בשיניים. שימוש באנטיביוטיקה בינקות גם יכול להסביר חלקית את התדירות הגבוהה של תחלואה במחלות מעיים אצל ילדים אוטיסטים.
כאן מדווח כי ריכוז הכספית במוח הקטן של ילדים אוטיסטים היה גבוה ב-68% מאשר אצל קבוצת הביקורת (אבל אין מובהקות סטטיסטית).

ריכוז פורפירינים בשתן מהווה סממן ביולוגי עקיף לנוכחות מתכות כבדות בגוף.
במחקר זה, בקרב ילדים פריזאים, נמצא כי אוטיסטים מפרישים משמעותית יותר פורפירינים בשתן מאשר קבוצת הביקורת. עם זאת, זה לא חל על חולים עם תסמונת אספרגר. לאחר מכן, תוצאות דומות הושגו במחקרים בארה"ב, אוסטרליה, קוריאה ומצרים. עוד: [1] [2] [3] [4]

ככל שריכוז הכספית באוויר גבוה יותר במדינה מסוימת, כך הסיכון לאוטיזם גדל.

בטקסס, על כל 1000 פאונד כספית שהופרשו לאטמוספרה באיזור, כמות הילדים בחינוך מיוחד גדלה ב43% ואילו כמות האוטיסטים גדלה ב-61%. בערים כמות האוטיסטים הייתה גבוהה ב-437% מאשר באזורים הכפריים ואילו בפרברים ב-255% מאשר באזורים הכפריים.
במחקר אחר נמצא כי על כל 1000 פאונד של פליטת פסולת תעשייתית כמות האוטיסטים גדלה ב-2.6%. ואם הפסולת הזאת היא מתחנות כח אז כמות האוטיסטים גדלה ב-3.7% .
התרחקות בכל 10 מייל ממקורות תעשייתיים של כספית ותחנות כח נקשרה בירידה בשיעור האוטיסטים ב-2% ו-1.4% בהתאמה. עוד: [1] [2] [3]

החוקרים ניתחו את מערכת VAERS ומצאו כי תינוקות שקיבלו את החיסון DTaP שהכיל תימרוסל היו בעלי סבירות פי 2 גבוהה יותר ללקות באוטיזם מאשר תינוקות שקיבלו חיסון שלא הכיל כספית.
בניתוח של (Vaccine Safety Datalink (VSD, מסד נתונים אחר, נמצא כי חיסון נגד הפטיטיס B שמכיל תימרוסל נקשר לסיכון מוגבר פי 3 לאוטיזם.
במחקר אחר נמצא שתינוקות זכרים שחוסנו נגד הפטיטיס B היו בסיכון פי 3 גבוה יותר ללקות באוטיזם בהשוואה ללא מחוסנים או לאלה שחוסנו לפחות חודש מהלידה.

חיסון נגד HiB שהכיל תימרוסל מקושר לסיכון גבוה פי 2.7 לאוטיזם, פי 6 לעיכוב התפתחותי, פי 2.4 להפרעות פסיכומוטוריות, ופי 2.7 להפרעות נוירולוגיות, בהשוואה למחוסנים בחיסון שלא הכיל תימרוסל.

חיסון DTaP שמכיל תימרוסל מקושר עם סיכון גבוה פי 7.7 לאוטיזם, פי 8.7 לפיגור שכלי, פי 3.5 להפרעות דיבור, ופי 4.8 להפרעות נוירולוגיות, בהשוואה לחיסון שלא מכיל תימרוסל.
במחקר אחר נמצא כי DTaP שמכיל תימרוסל נקשר לסיכון מוגבר פי 2.6 לאוטיזם, פי 2.6 לפיגור שכלי, ופי 1.5 להפרעות אישיות, בהשוואה לחיסון שלא מכיל תימרוסל.
כל מיקרוגרם נוסף של כספית הגביר את הסבירות לאוטיזם ב-2.9%, פיגור שכלי ב-4.8%, הפרעות אישיות ב-1.2%.

עוד מחקרים דומים שמעידים על הקשר בין תימרוסל ואוטיזם: [1] [2] [3] [4] [5] [6] [7] [8] [9] [10] [11] [12]

נכון להיום, ישנם 165 מחקרים שמעידים על הנזק שגורם תימרוסל. מתוכם 16 מעידים על נזק שנגרם ספציפית לתינוקות וילדים, שלקו במוות, אקרודיניה, הרעלה, אלרגיה, מומים התפתחותיים, תגובות אוטואימוניות והפרעות במערכת העצבים כולל טיקים ועיכובי דיבור ושפה, ADHD ואוטיזם. למרות כל זאת, ה-CDC עדיין מתעקש כי אין שום קשר בין תימרוסל בחיסונים ואוטיזם. זה תמוה כי במחקר אפידימיולגי שנערך על ידי ה-CDC נמצא סיכון מוגבר פי 7.6 לאוטיזם בקרב ילדים שקיבלו חיסונים שמכילים תימרוסל. אותו מחקר מצא שסיכון להפרעות שינה אנאורגניות היה גבוה פי 5, סיכון להפרעות דיבור גבוה פי 2.1 וסיכון להפרעות נוירולוגיות היה גבוה פי 1.8.
עמדת ה-CDC מבוססת על 6 מחקרים אפידימיולגיים אשר הוא עצמו מימן. כל אותם המחקרים מנותחים במאמר:
1) Madsen, 2003. החוקרים ניתחו נתונים ממוסדות פסיכיאטריים בדנמרק בין השנים 1971-2000, ומצאו כי לאחר הוצאת תימרוסל מחיסונים (בשנת 1992) שיעור האוטיזם גדל. אבל:
- הנתונים בין השנים 1971-1994 כללו רק חולים מאושפזים, ואילו מאז 1995 הם כללו גם מטופלים חיצוניים. כלומר הקריטריונים להיכלל במחקר התרחבו משמעותית שנתיים לאחר הוצאת תימרוסל מחיסונים, מה שהוביל לגידול מלאכותי בשיעור האוטיזם. שיעור המטופלים החיצוניים היה פי 4-6 גבוה יותר משיעור המטופלים המאושפזים. במחקר אחר שנערך על ידי אותם חוקרים, נאמר כי שיעור המטופלים החיצוניים היה פי 13.5 גבוה יותר. מרפאה גדולה בקופנהגן, שבה נרשמו 20% מהאוטיסטים הדנים, נכללה במחקר רק משנת 1993, מה שגם הגדיל באופן מלאכותי את מספר האוטיסטים לאחר הסרת התימרוסל. המחברים אינם מדווחים על כך, ואינם מתקנים את האנומליה הזו.
- הקריטריונים לאבחון אוטיזם שונו בשנת 1994 (במעבר בין ICD-8 ל-ICD-10) זה יכל להגדיל את כמות האוטיסטים פי 25.
- הנתונים של שנת 2001 שהראו ירידה בשיעור האוטיזם מאז שנת 1999 נכללו בגרסה ראשונה של המאמר שנשלחה ל-JAMA. JAMA לא קיבלו את המאמר והחוקרים שלחו אותו ל-Pediatrics. אחד מהמבקרים של Pediatrics הבחין שהמחברים לא מנתחים את הנתון שמעיד על ירידה בשיעור האוטיזם, מה שיכול להורות על כך שלהוצאת התימרוסל היה חלק בזה. כמענה לזה, החוקרים השמיטו מהמאמר את הנתונים משנת 2001 והמחקר פורסם. אם המחברים לא היו משמיטים את הנתונים הנ"ל, התוצאות היו עולות בקנה אחד עם תוצאות של מחקר יותר מאוחר שהעיד כי שיעור האוטיזם בדנמרק לאחר 1992 ירד משיא של 1.5% בשנים 1994-1995 ל-1% בלבד בשנים 2002-2004.
2) Stehr-Green, 2003. המחקר נערך כמענה למחקר מקליפורניה שמצא קורלציה בין תימרוסל לאוטיזם. החוקרים משווים נתונים משלוש מדינות (דנמרק, שבדיה וקליפורניה). הנתונים של דנמרק היו זהים למחקר הקודם. הנתונים של שבדיה התבססו על ביקורים בבית חולים בלבד (כלומר על חלק קטן מכלל מקרי האוטיזם). חלק מנתונים מקליפורניה הושמטו מהגרסה הסופית שפורסמה.
3) Hviid, 2003. המחברים כותבים כי הגיל הממוצע בו מאבחנים אוטיזם הוא 4.7 שנים, אבל, למרות זאת, הם כללו בניתוח ילדים בגיל שנה. בנוסף, במקום לספור את כמות הילדים הם ספרו את מספר שנות חיים. כתוצאה מכך, כל קבוצת גיל נספרה בצורה שווה למרות שבגילאים מוקדמים יותר הסבירות לאוטיזם הייתה נמובה משמעותית.
4) Andrews, 2004. מחקר רסטוספקטיבי שבוצע בבריטניה. כאן ישנן אותן בעיות כמו במחקר הקודם. החוקרים לא פירסמו את הנתונים הגולמיים שאותן אפשר היה לנתח נכונה.
5) Verstraeten, 2003. במאמר נטען כי אין קשר בין תימרוסל לאוטיזם, אך בפאזה הראשונה של המחקר הזה שהוצג פנימית, התברר כי בקרב תינוקות שקיבלו יותר מ-25 מק"ג של כספית כחלק מחיסונים ואימונוגלובינים בגיל חודש, סיכון ללקות באוטיזם היה גבוה פי 7.6 בהשוואה לאלה שלא קיבלו כספית. בפאזה השניה של המחקר התברר כי תינוקות שקיבלו יותר מ-62.5 מק"ג של כספית עם חיסונים עד גיל שלושה חודשים היו בסיכון פי 2.5 ללקות באוטיזם בהשוואה לאלה שקיבלו פחות מ-37.5 מק"ג. בפאזה השלישית של המחקר, לאחר ששיחקו עם הנתונים הסטטיסטיים, הסיכון ללקות באוטיזם ירד ל-1.69. לאור הנ"ל על החוקר, ככל הנראה, הופעל לחץ מאחר שבתכתובת פנימית של ה-CDC הוא כתב: "אני לא רוצה להיות חלק מהלובי נגד חיסונים ולטעון כי תימרוסל מזיק, אבל אני חושב שאנחנו צריכים לפחות להשתמש בטענות מבוססות מדעית ולא לאפשר שטיב העבודה שלנו יוכתב על ידי רצון להפריך תאוריה בלתי רצויה". הפאזות הרביעית והחמישית התבססו על רק חלק מהנתונים וכללו רק ילדים בני 0-3, למרות שהגיל הממוצע של איבחון באוטיזם באותו זמן עמד על גיל 4.4 שנים. למרות כל זאת, המחקר מצא סיכון מוגבר לטיקים ועיכוב דיבור.
6) Price, 2010. מחקר מסוג מקרה-ביקורת בארה"ב בו קבוצת הביקורת קיבלה את אותם החיסונים. זה נקרא overmatching, ומחקר כזה לא מאפשר שום הסקת מסקנות. יתר על כן, בדיווח ראשוני של המחקר הזה נמצא כי חשיפה טרום לידה לתימרוסל מקושרת לסיכון מוגבר פי 8 לאוטיזם. אך הנתונים האלה, משום מה, הושמטו מהמחקר.
חמישה מתוך ששת המחקרים הנ"ל היו מבוקרים ישירות על ידי ה-CDC, מה שיכול להעיד על ניגוד עניינים מאחר וקידום חיסונים זוהי המטרה העיקרית של ה-CDC.

הפאזה השלישית של מחקר Verstraeten הוצגה בועידה סודית של CDC בשנת 2000 שהוקדשה לתימרוסל (Simpsonwood meeting). בין השאר, ד"ר קלמנטס מארגון הבריאות העולמי טען כי את המחקר הזה כנראה לא היה כדאי לבצע מאחר ואת התוצאות שלו היה ניתן לחזות וזה שם את כולם במצב לא נעים.
כאן נציג ה-FDA מודה בקונגרס שממחקרים קיימים לא ניתן להסיק כי תימרוסל בחיסונים לא גורם לאוטיזם.

החוקרים ניתחו את כל המאמרים שבוחנים את הקשר האפשרי בין כספית לאוטיזם שפורסמו בין השנים 1999-2016. הם מצאו 91 מחקרים, ב-74% מתוכם נמצא קשר בין כספית ואוטיזם.

אצל נשים נורווגיות שאכלו דג יותר מפעם אחת בשבוע, רמת הכספית בדם הייתה גבוהה יותר פי 70 מאשר בקרב נשים שלא אכלו דגים או שאכלו אותם לעתים רחוקות יותר. נמצא קשר בין רמת העופרת בדם לבין לצריכת אלכוהול. רמת קדמיום הייתה גבוהה יותר בקרב מעשנים. רמות של כספית ואנטימון היו נמוכות יותר אצל הצמחונים.

ריכוז הכספית בחבל הטבור, גבוה ב-70% מאשר בדמן של האמהות. ל-15.7% מכלל האמהות ריכוז הכספית בדם היה גבוה יותר מ-3.5 מק"ג/ליטר - ריכוז שנקשר לסיכון מוגבר לפגמים בהתפתחות מערכת העצבים של העובר.

פרופסור לכימיה שפכה כספית אורגנית (די מתיל-כספית) ממבחנה, ושתי טיפות של כספית נפלו על ידה. למרות שהיא לבשה כפפות לטקס, התברר שדי מתיל-כספית חודר דרך כפפות ונספג בעור תוך שניות.
בחודשים שלאחר מכן היא החלה לאבד ממשקלה, נתקלה בקירות, הדיבור שלה התחיל להיות לא מובן והליכתה לא ישרה. ריכוז הכספית בדמה היה פי 4000 יותר מהרמה הנורמלית המרבית. היא אושפזה ולאחר מכן נכנסה לתרדמת ולאחר מכן נפטרה. בנתיחה שלאחר המוות התברר כי ריכוז הכספית במוחה היה גבוה פי 6 מריכוז הכספית בדמה.

מחלות אלצהיימר, פרקינסון וטרשת נפוצה מתפתחות מהר יותר תחת השפעה של מתכות רעילות. אוטיזם מלווה בהומאוסטאזיס לקוי של מתכות בגוף.

Trace amounts
גבר בן 29 קיבל חיסון נגד טטנוס ופיתח תסמינים של אוטיזם והפרעות קשב וריכוז. לאחר שהתאושש בעזרת הפקוטוקול של קטלר הוא צילם סרט מעניין מאוד על כספית, תימרוסל ואוטיזם.

מגלנים חולקו לשלוש קבוצות ומגיל שלושה חודשים הוסיפו למזונם כמויות קטנות של מתיל-כספית (0.05, 0.1 ו-0.3ppm) ועקבו אחריהם במשך 3 שנים. זכרים של אותם מגלנים יצרו משמעותית יותר זוגות הומוסקסואליים (עד 55%) מאשר קבוצת הביקורת שלא קיבלה מתיל-כספית. זוגות הטרוסקסואליים הטילו ב-35% פחות ביצים (אין מובהקות סטטיסטית). החוקרים מסכמים כי אפילו כמויות קטנות מאוד של מתיל-כספית בריכוז שניתן למצוא בטבע, יכולות להוריד את כמות הגוזלים ב-50% וההערכות האלו יכולות להיות שמרניות. יתר על כן, אם בתנאי ניסוי לציפורים היו ארבעה ניסיוניות להיזדווג בכל עונה, אז בטבע יש להם 1-2 הזדמנויות מה שיכול להגדיל את ההשפעה של ניסיונות הומוסקסואליים יחסית על כמות הגוזלים.