שפעת

לפי הערכות, יותר אנשים נפטרים משפעת מאשר מכל המחלות הזיהומיות "הניתנות למניעה" ביחד. לכן, באופן תיאורטי, גם אם יש טעם להתחסן נגד מחלה כלשהי, אזי המחלה הזו היא שפעת.

זני שפעת מחולקים לשלושה סוגים: C, B, A. סוג A מתחלק לתתי-סוגים לפי האנטיגנים של המגלוטינין (H) ונויראמינידאז (N). קיימים 18 זנים של תת-קבוצה H ו-9 זנים של תת-קבוצה N. הזנים הרלוונטיים לתחלואת בני אנוש הם H2, H1 ו-H3 (אנטיגנים שנצמדים לתאים) וכן הזנים N1 ו-N2 (אנטיגנים שחודרים לתאים).
זנים מסוג C לא גורמים למגפות. רוב המקרים הינם תת-קליניים (נעדרי תסמינים) והחיסונים לא מכילים אותם. זנים מסוג B גורמים למחלה קלה יותר מאשר זנים מסוג A.
החיסון בדרך כלל מכיל זן מכל אחד שלושה סוגי הנגיף: (A(H1N1), A(H3N2 ו-B. משנת 2013 זמינים חיסונים המכילים זן נוסף מסוג B. משנת 2003 זמינים גם חיסונים הניתנים בתרסיס דרך האף.
חיסונים מעונת 2017/2018 הכילו את הזנים הבאים: A/Hong Kong/4801/2014 (H3N2), A/Michigan/45/2015(H1N1)pdm09 וכן את B/Brisbane/60/2008. החיסון "המרובע" הכיל בנוסף גם את הזן B/Phuket/3073/2013.
הסימול (A/Hong Kong/4801/2014(H3N2 משמעותו שמדובר בנגיף מסוג (A(H3N2 מס' 4801 שבודד בהונג קונג בשנת 2014. הזנים שבחיסון לא מוחלפים מדי שנה. 3 מתוך 4 זני החיסון המרובע לא השתנו מהעונה הקודמת.

הנגיף בשביל חיסון נגד שפעת מיוצר לרוב בביצי עוף מעוברים. לפעמים הנגיפים מיוצרים בתאי כליות של כלבים. תימרוסל (חומר משמר על בסיס כספית) כבר לא נמצא בשימוש בחיסוני שגרה לילדים אך בחיסוני שפעת הוא נשאר (בבקבוקונים המכילים מספר מנות). החיסונים בדרך כלל מכילים גם פוליסורבט 80.
פעמיים בשנה ארגון הבריאות העולמי מתכנס להחליט אילו זנים יש לכלול בתוך החיסונים של העונה הבאה. מבין הזנים בוחרים את אלה, שמתרבים בצורה טובה יותר בביצי עוף. בתהליך הייצור הנגיפים עוברים מוטציות ולכן הזן שנבחר ע"י ארגון הבריאות העולמי לא תמיד זהה לזן שנמצא בחיסון.
כל ביצה בערך מספיקה לייצור של מנת חיסון אחת. יצרני החיסונים משתמשים במיליוני ביצי עוף מעוברות מידי יום.

בקרב קשישים שאושפזו בעונת 2016/17, יעילות החיסון מפני הזן (A(H3N2 עמדה על 17%. מבין אלו שחוסנו בעונה שלפניה, יעילות החיסון עמדה על 2%- (יעילות שלילית, כלומר החיסון מגדיל את הסיכוי לחלות בשפעת).
החוקרים צופים שגם בעונה הבאה (2017/18) החיסון לא יהיה יעיל במיוחד כי הזן (A(H3N2 לא הוחלף בחיסון החדש.

כאן מוסבר מדוע החיסון בעונה של 2016/17 לא היה יעיל (כי הנגיף מיוצר בביצי עוף ועובר מוטציות).

איך מודדים את יעילות החיסון? כל אחד איך שנוח לו.
במחקרים תצפיתים (שהם רוב המחקרים הקיימים בנושא) כל המאושפזים עם מחלות בדרכי נשימה נבדקים להידבקות בשפעת. אבל בודקים אך ורק את נוכחות הזנים שמהם מורכב החיסון. יעילות החיסון מחושבת לפי הנוסחה VE = 1-OR = 1-Oi/Oni, כאשר:
- Oi זהו היחס בין מחוסנים ללא מחוסנים בקרב מי שחלה בשפעת;
- Oni זהו היחס בין מחוסנים ללא מחוסנים בקרב מי שחלה במחלות דרכי נשמה אחרות.
כלומר יעילות החיסון נמדדת בדרך כלל אך ורק במאושפזים, או בחולים, מה שכמובן לא מאפשר להעריך את היעילות בצורה מסבירה את הדעת. במחקר הקודם למשל (סעיף 5) הגיל החציוני של המאושפזים היה 80 שנה, ומתוכם 94% סבלו ממחלות נוספות, שהינן בעלות נטיה מוגברת לסבול מזיהומים בדרכי הנשימה.
זני השפעת האנדמיים משתנים ומתחלפים בכל עונה, ואילו החיסון כל שנה יוצא בגרסה חדשה, ולפיכך לא ניתן לבדוק את יעילותו לפני תחילת עונת השפעת, והיעילות מוערכת רק בסוף העונה.

בקנדה בעונת 2014/15 יעילות החיסון נגד (A(H3N2 עמדה על 53% עבור מי שחוסן באותה העונה. בקרב אלה שחוסנו גם בעונה הקודמת יעילות החיסון הייתה שלילית (32%-). בקרב אלו שחוסנו במשך שלוש עונות ברצף היעילות עמדה על 54%-.
יעילות החיסון הממוצעת הייתה שלילית ועמדה על 17%-.

יעילות החיסון נגד (A(H3N2 בתקופה שבין 2004 ל-2013 היתה 65% עבור מי שחוסן רק בעונה אחת.
עבור אלה שנוהגים להתחסן בתדירות גבוהה, יעילות החיסון עמדה על 24%.
היעילות נגד זן השפעת מסוג B הייתה 75% עבור מי שהתחסן פעם אחת ו-48% עבור מי שמתמיד להתחסן.

היעילות בעונת 2010/11 בקרב מי שחוסן שנתיים ברציפות הייתה שלילית (45%-) ואילו בקרב מי שחוסן רק בעונה אחת היעילות היתה 62%+.
עבור מי שנדבק בבית היעילות הייתה 51%-, ובקרב מבוגרים שנדבקו בבית יעילות החיסון היתה 283%- (כלומר החיסון הגדיל באופן משמעותי את התחלואה בקרבם).

יעילות החיסון בעונת 2012/13 היתה 48% עבור מבוגרים ו-4%- עבור ילדים מתחת לגיל 9.

ניתוח יעילות החיסון עבור נשים בהריון בין השנים 1997-2002. החיסון כלל לא השפיע על תחלואה בשפעת.

לפי מחקרים תצפיתים, החיסון נגד שפעת מקטין את התמותה בקרב הקשישים ב-50%.
הכיסוי החיסוני עלה מ-15-20% בשנות ה-70 ועד ל-65% בשנת 2001. באופן פרדוקסלי התמותה משפעת רק עלתה בתקופה הזאת.
פחות מ-10% ממקרי המוות בעונת החורף קשורים לתחלואה בשפעת, מה שאומר שהמחקרים התצפיתיים שבנדון סובלים מהערכת יתר משמעותית של תועלת החיסון.

75% מתמותה כתוצאה של שפעת חלה בקרב בני 70 ומעלה. עם זאת, לא קיימים ניסויים אקראיים כלשהם שמוכיחים כי חיסון קשישים מקטין את התמותה.
מחקרים מסוימים מראים כי חיסון נגד שפעת מונע תמותה עוד לפני תחילת עונת השפעת, מה שמצביע על הטיית בחירה שיטתית במחקרים. למרות זאת כתבי עת רפואיים יוקרתיים ממשיכים לפרסם את המחקרים הלא איכותיים האלה.

ניתוח ספרות על השפעת חיסון הצוותים הרפואיים על התחלואה במטופלים.
המחקרים שתומכים באמונה הנפוצה שחיסון הצוות הרפואי מקטין תחלואה ותמותה במטופלים, הינם באיכות ירודה מאוד והמלצותיהם מוטות.
אין ראיות אמינות לכך שחיסון הצוות הרפואי מועיל במשהו למטופלים. חיסון הצוותים לא מוריד תחלואה או תמותה, ואפילו לא מעלה את הכיסוי החיסוני בקרב המטופלים.
המחבר מסכם כי אין צורך להכריח צוותים רפואיים להתחסן.
לאותם הצוותים הרפואיים כדאי לקרוא את המאמר בשלמותו, יש בו לא מעט דברים מעניינים.

כאן מנותחים 4 מחקרים אקראיים על השפעת חיסון הצוותים הרפואיים על המטופלים. על פי המחקרים האלה חיסון של כל 8 חברי צוות מציל ממוות מטופל אחד. מכאן נובע שחיסון צוותים רפואיים מונע 687,000 מקרי מוות בארה"ב, כלומר יותר ממספר האנשים שמתו במגיפת 1918.
המאמר מסביר כיצד עורכי המחקרים האלה מסלפים את הסטטיסטיקה על מנת לקבל את התוצאות הזויות האלה. המחברים מגיעים למסקנה, שאפילו לפי ההערכות האופטימיות ביותר, על מנת למנוע מקרה מוות אחד כתוצאה משפעת יש לחסן 6,000 עד 32,000 חברי צוות רפואי.
כמו כן, על פי המחקרים האלה מתברר, ש-90% מהאנשים שמתים כביכול משפעת לא מגלים תסמינים כלשהם בדרכי הנשימה, וגם שהחיסון מציל ממוות יותר אנשים מאשר חולים בשפעת.
מסקנת המאמר היא שחיסון הצוותים הרפואים בכפיה לא נתמך ע"י הנתונים האמפיריים. החוקרים מציעים להפנות את המשאבים המושקעים בחיסוני שפעת למטרה אחרת, שיותר מבוססת מדעית.

תיאור התפרצות שפעת על ספינה צבאית ש-99% מהצוות שלה חוסן. מתוך 102 החיילים חלו 25. זן השפעת תאם לזן שבו חוסנו החיילים. כל החולים טופלו בטמיפלו.
תיאורים נוספים של התפרצויות שפעת בקרב חיילים מחוסנים: [1], [2].

מחקר שנמשך במשך 8 עונות (1999-2007). הסיכון לאישפוז בשל מחלת השפעת בקרב ילדים מחוסנים היה גבוה פי 3.7 מאשר בקרב ילדים שלא חוסנו. בשמונה השנים האלה לא ניחשו נכונה את זן ה-(A(H3N2 חמש פעמים, ואת הזנים (A(H1N1 ו-B לא ניחשו נכון 4 פעמים.

ניסוי קליני אקראי כפול-סמיות מבוקר פלסבו.
הסיכון למחלות זיהומיות שאינן שפעת היה גבוה פי 4.4 במחוסנים מאשר בלא-מחוסנים במשך 9 חודשים שלאחר החיסון.

בקרב המחוסנים, הסיכון למחלות זיהומיות בדרכי הנשימה במשך 13 שבועות שלאחר קבלת החיסון היה גבוה ב-60% מאשר בקרב הלא-מחוסנים. הסיכון לחלות בשפעת היה זהה בשתי הקבוצות.

ניסוי קליני אקראי כפול-סמיות מבוקר פלסבו שמטרתו הייתה לברר את הרווח הכלכלי של חיסון שפעת.
בשנה הראשונה לניסוי לא הצליחו לנחש נכונה את זן השפעת. יעילות החיסון הייתה שלילית, המחוסנים הפסידו בגלל מחלה 45% יותר ימי עבודה מאשר הלא-מחוסנים, וביקרו אצל רופאים ב-378% יותר.
בשנה השניה הצליחו לנחש את הזן, והלא-מחוסנים הפסידו בגלל מחלה 32% יותר ימי עבודה מהמחוסנים, וביקרו אצל רופאים ב-47% יותר.
בכל אחת משתי העונות החיסון גרם להפסדים. בעונה בה ניחשו נכון את הזן ההפסד עמד על $11.17 לאדם, ובעונה השניה ההפסד הכלכלי עמד על $31.4 לאדם.
המחברים מסיקים כי עבור אנשים עובדים בריאים אין הצדקה כלכלית להתחסן לשפעת.

מטרת המחקר הזה הייתה לבדוק כיצד הכיסוי החיסוני לשפעת משפיע על חסינות העדר.
תלמידי בית ספר חוסנו בחיסון חי-מוחלש. משפחות התלמידים שחוסנו, חלו פחות במחלות דרכי נשימה, אך באופן פרדוקסלי במשפחות של המחוסנים היו הרבה יותר מקרי אישפוז.
לא היה הבדל מבחינת ימי היעדרות בין ילדים מחוסנים ללא-מחוסנים. [1]

המחוסנים נגד שפעת (במשך שתי עונות ברצף) מפרישים בנשימה פי 6.3 יותר חלקיקי נגיפים מאשר הלא-מחוסנים.
כמ כן מדווח כי התעטשות אינה גורם משמעותי בהפרשת נגיפים, זאת בניגוד לשיעול. אם כי גם ללא שיעול הנגיפים מופרשים תוך כדי נשימה.

למחוסנים שחלו בשפעת הסיכון לאישפוז לא היה שונה מהלא-מחוסנים. המחברים מסכמים כי הנתונים האלה לא מאוששים את הסברה שהחיסון מקל על תסמיני השפעת.

אנשים רבים סבורים כי חיסון נגד שפעת יכול בעצמו לגרום לשפעת. מחברי המחקר ערכו אותו במטרה להראות שאין זה המצב. הם מצאו ש:
1) לא נרשם הבדל בתחלואה בשפעת בין המחוסנים ללא-מחוסנים.
2) תחלואה במחלות הזיהומיות האחרות של דרכי הנשימה בילדים מחוסנים הייתה גבוהה יותר ב-71% מהלא-מחוסנים.

סקירה שיטתית של Cochrane בנושא יעילות חיסוני שפעת בילדים (75 מחקרים).
בקרב ילדים מעל גיל משנתיים, יעילות החיסון החי-מוחלש עמדה על 33% ואילו יעילות החיסון המומת – על 36%.
בקרב ילדים בגיל שנתיים ומטה יעילות החיסונים כמעט אפסית. עוד: [1].
לא קיימת שום עדות לכך שחיסון נגד שפעת מקטין תמותה, כמות אישפוזים, סיבוכים חמורים ומקרי הדבקות חדשים.
המחברים גילו שבאופן מפתיע קיים מחקר בטיחות אחד בלבד של החיסון המומת. הוא נערך ב-1976 וכלל 35 ילדים. הם סבורים שהעובדה שהחיסון מומלץ לכל הילדים למרות היעדר מוחלט של מחקרי בטיחות, היא מאוד מוזרה.
עם זאת עבור החיסון החי-מוחלש נמצאו 10 מחקרי בטיחות, אבל ניתוח הנתונים לא התאפשר כי היצרנים סירבו לספק את כל המידע על תופעות הלוואי.
המחברים מציינים כי כל המחקרים שנסקרו התאפיינו באיכות ירודה מאוד.

סקירה שיטתית של Cochrane בנושא יעילות חיסוני שפעת בקרב אוכלוסיה בוגרת. פחות מ-10% מהמחקרים שנסקרו היו איכותיים.
נמצא כי השפעת החיסונים צנועה ביותר. למניעת מקרה אחד של מחלה בדרכי נשימה נדרש לחסן 40 איש, ולמניעת מקרה שפעת אחד יש לחסן 71 איש. החיסון לא השפיע על כמות האישפוזים ועל ימי היעדרות מעבודה.
יש לחסן 92 נשים בהריון על מנת למנוע מקרה אחד של מחלה בדרכי נשימה, ו-27 נשים למניעת מקרה אחד של שפעת בילודים.
לא נמצאו עדויות לכך שהחיסון מקטין סיכון לסיבוכים חמורים.
קיימים יותר מ-200 נגיפים שונים הגורמים לתסמינים דמויי-שפעת, שלא ניתנים לאבחון ללא בדיקות מעבדה. נגיפי שפעת מסוגים A ו-B מהווים רק כ-10% מכל הנגיפים האלה.

סקירה שיטתית של Cochrane בנושא יעילות חיסוני שפעת בקרב קשישים (75 מחקרים).
כל המחקרים ללא יוצא מן הכלל התאפיינו באיכות כה ירודה, שהמחברים לא הצליחו להגיע למסקנות כלשהן.
כאן מדווח כי קשישים מייצרים כמות נוגדנים הנמוכה ב-41 עד 76% מזו של צעירים.
כאן מדווח שלקשישים שנוטלים תרופות ממשפחת סטטינים נוצרים נוגדנים בכמות הנמוכה ב- 38-67% ביחס למי שלא נוטלים סטטינים.

סקירה שיטתית של Cochrane בנושא יעילות חיסוני שפעת של צוותים רפואיים שעובדים עם קשישים.
המסקנה: אין שום עדות לכך שחיסון הצוותים הרפואיים מקטין תחלואה בשפעת, כמות הסיבוכים או תמותה בקרב המטופלים הקשישים.

סקירה שיטתית של Cochrane שמקיפה 259 מחקרי חיסוני שפעת.
70% מהמחקרים אינם איכותיים ומסקנותיהם מתאפיינות באופטימיות מופרזת.
רק ב-18% מהמחקרים המסקנות תאמו את הנתונים. בוא ניתן לאסימון ליפול. ב-82% מהמחקרים המסקנות לא תאמו את הנתונים.
במחקרים איכותיים המסקנות תאמו את הנתונים לעיתים קרובות יותר פי 16.
המחקרים האיכותיים הגיעו למסקנה שחיסוני שפעת יעילים בסבירות הנמוכה פי 25.
המחקרים הממומנים ע"י הממשל מסיקים בסבירות נמוכה פי 2 שהחיסונים יעילים ביחס למחקרים שממומנים ע"י התעשיה. המחקרים הממומנים ע"י התעשיה לעומת זאת פורסמו בסבירות הרבה יותר גבוהה בכתבי עת יוקרתיים (בעלי חשיפה והשפעה גבוהה) ללא קשר לאיכות המחקרים או לכמות המשתתפים בהם.

ההדבקות בנגיף שפעת מסוג A מגדילה את החסינות נגד זנים מסוכנים יותר. תופעה זו נקראת חסינות הטרו-תת-טיפוסית. החיסונים גורמים לתופעה הפוכה.
עכברי מעבדה חוסנו בחיסון שפעת עונתי ולאחר מכן הודבקו בשפעת העופות. העכברים המחוסנים מתו, ואילו הלא-מחוסנים שרדו.
המחברים מגיעים למסקנה שבעת מגיפה השפעת הבאה הסיכון לסיבוכים חמורים ולמוות יהיה גבוה יותר בקרב הילדים המחוסנים מאשר בקרב הלא-מחוסנים. עוד בנושא: [1].

הדביקו חלק מעכברי מעבדה בשפעת עונתית רגילה, וכעבור חודש הדביקו את כל העכברים בשפעת העופות. כמעט כל העכברים שחלו בשפעת העונתית שרדו, ואילו העכברים שלא חלו – כולם מתו. עוד: [1], [2].

תחלואה בשפעת בילדות מגינה מפני זני שפעת מסוכנים יותר בגיל מבוגר.

נגיף השפעת כל הזמן עובר מוטציות, ולכן כשמערכת החיסון נחשפת אליו, היא נתונה להשפעת החטא האנטיגני הקדמון. כשמערכת החיסון נתקלת בזן אחר של הנגיף, היא מפיקה נוגדנים לזנים שכבר מוכרים לה על חשבון נוגדנים לזן הנוכחי, וזה מוביל למחלה חמורה יותר.

יעילות החיסון אינה יורדת באופן מונוטוני עם העמקת הבדל אנטיגני בין זן החיסון לבין הזן האנדמי. יעילות החיסון היא המינימלית כשההבדל האנטיגני בין הזנים הוא מרחק ביניים כלשהו. מאחר שיעילות החיסון במרחק ביניים זה נמוכה מזו שבמרחק אנטיגני גדול יותר, החטא האנטיגני הקדמון עלול לגרום לכך שהמחוסנים יהיו פגיעים יותר מפני הנגיף מאשר הלא-מחוסנים.
ייתכן ועובדה זו מסבירה את התופעה שבשנים בהן שלא ניחשו נכון את זן החיסון, לא רק שהחיסון אינו יעיל אלא הוא רק מחמיר את מהלך המחלה. את זן החיסון מנחשים נכונה בפחות ממחצית מהעונות.

החיסון מסוגל להשפיע באופן ניכר על תהליך המוטציה של נגיף השפעת, ובמקרה שהחיסון מספק חסינות חלקית הוא יאיץ את התהליכים האלה. טענה זו הודגמה באפרוחים. באפרוחים המחוסנים נצפו פי 2 יותר מוטציות של נגיף השפעת מאשר בלא-מחוסנים.
מסקנת המחברים היא שבעונות עם כיסוי חיסוני גבוה יש לצפות להגברת המוטציות של הנגיף, וישי לעקוב אחריהן.

החיסון העונתי נגד שפעת ב-2009 הגדיל את הסיכון להידבקות בשפעת החזירים פי 2.5. התוצאות האלה אומתו בחמישה מחקרים נוספים. עוד: [1].

במחקר הזה נבדקו התוצאות של המחקר הקודם בחמוסים, שחולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת חוסנה בחיסון עונת 2008/9 ולאחר מכן שתי הקבוצות הודבקו בשפעת החזירים. תסמיני המחלה בחמוסים המחוסנים היו חמורים יותר מאשר בלא-מחוסנים.

חיילים שחוסנו נגד שפעת בעונה הקודמת, חלו בשפעת החזירים הרבה יותר מאלה שלא חוסנו.

גורי חזירים שחוסנו נגד זן שפעת אחד, סבלו מכמות הרבה יותר גדולה של סיבוכים אחרי שהודבקו בשפעת החזירים. הנוגדנים שהופקו ע"י החיסון סייעו לנגיף שפעת החזירים לחדור לריאות.

חיסון נגד שפעת מדכא הפקת תאי T ציטוטוקסיים בילדים, כלומר החיסון הופך את הילדים לפגיעים יותר מפני זיהומים.

חיסון נגד שפעת בהריון מעלה פי 2 את הסיכון להפלה ספונטנית ב-28 הימים הבאים.
הסיכון להפלה ספונטנית היה גבוה פי 7.7 בקרב נשים שחוסנו נגד שפעת החזירים בעונה הקודמת.

ניתוח נתוני VAERS. בעונת 2009/10, בה חיסנו בשני חיסוני שפעת (עונתי רגיל ונגד שפעת החזירים), הסיכון להפלה היה גבוה פי 11 מאשר בעונת 2008/9 וגבוה פי 6 מאשר בעונת 2010/11.
הוכחת בטיחות חיסון נגד שפעת עבור נשים בהריון מתבססת בדרך כלל על שני מחקרים. באחד מהם השתתפו 56 נשים ובשני – 180 נשים. בשני המחקרים נעשה שימוש בחיסונים שאינם מכילים תימרוסל. במחקר בטיחות נוסף השתתפו 2291 נשים, אבל משום מה מקרי הפלה הוצאו מתוצאות ניתוח הנתונים שלו.
נטען בדרך כלל כי החיסון גורם להפלה בשכיחות של 1.9 למיליון מחוסנות. בהערכה הזו לא נלקחת בחשבון העובדה שרק חלק קטן של תופעות הלוואי מדווח ל-VAERS.

חיסון נגד שפעת בנשים הרות גורם לתגובה דלקתית. התגובה הדלקתית לחיסון חלשה יותר מאשר תגובה למחלה זיהומית, ואף על פי כן היא עלולה להגדיל את הסיכון לתופעות שליליות. בעונת 2008/9 חוסנו 11.3% מכלל הנשים בהריון. בעונת 2009/10, הודות ל"מגפה", חוסנו כבר 50.7% מהנשים בהריון נגד שפעת עונתית ו-47.7% נגד שפעת החזירים.

מחקר שכלל 197,000 ילדים שנולדו בשנים 2000-2010. 1 מתוך 63 ילדים (1.6%) אובחנו על הספקטרום האוטיסטי.
חיסון נגד שפעת בזמן השליש הראשון של הריון העלה את הסיכון לאוטיזם ב-20%. אלא שאחרי תיקון להשוואות מרובות ("תיקון בונפרוני"), ערךה-p נהיה 0.1, והמחברים מסיקים שהקורלציה הזאת מקרית בלבד בהסתברות של 10%.

בשנים 1990-2005 נרשמו ב-VAERS אלף מקרים של תסמונת גיאן-בארה בעקבות חיסונים, מתוכם 63% מהמקרים היו בעקבות חיסון נגד שפעת.

הסיכון לנרקולפסיה בקרב המחוסנים נגד שפעת חזירים ב-2009 היה גבוה פי 17 לעומת הלא-מחוסנים.
מחקר אחר מדווח על עליה פי 4 עד 9 בסיכון לנרקולפסיה, ומחקר שלישי – על עליה פי 14 עד 16.
במחקר דומה שנערך בשבדיה נמצא כי נרקולפסיה בעקבות החיסון הזה מלווה לעיתים קרובות יותר בליקויים פסיכיאטריים. כאן ניתן הסבר אפשרי לתופעה הזו. [1].

חיסון נגד שפעת גורם להפעלת טסיות הדם, וייתכן והוא מעלה את הסיכון למחלות לב.

חיסון שפעת חי-מוחלש מסוגל בתנאים מסוימים לעבור מוטציות ולהפוך לוירולנטי.

ייתכן וחיסון נגד שפעת לפעמים גורם לדלקת כלי דם. וגם לסיבוכים נוירולוגיים
חיסון שפעת חי-מוחלש מגביר באופן משמעותי את התיישבות חיידקי הפנאומוקוק והסטפילוקוק הזהוב בדרכי נשימה עליונות בעכברים.
חיסון שפעת חי-מוחלש מגביר התיישבות של חיידק הפנאומוקוק גם באוזן התיכונה בעכברים, מה שעלול להגדיל את הסיכון לדלקת אזניים.
חיסון מומת שניתן בספריי והיה בשימוש בשוויץ הגדיל את הסיכון לשיתוק עצב הפנים פי 84.

ה-CDC טוען כי כל שנה 36,000 אמריקאים מתים משפעת. אבל הם כוללים בסטטיסטיקה הזאת גם את מקרי המוות כתוצאה מדלקת ריאות, שבמרבית המקרים כלל לא נגרמת ע"י נגיף השפעת. נוגדי חומציות למשל מגדילים את הסיכון לדלקת ריאות (ע"ע אלומיניום), אבל משום מה בסטטיסטיקה של התמותה לא מאחדים אותם בקבוצה אחת עם שפעת.
לעומת זאת, על פי המרכז הלאומי לסטטיסטיקה (שהינו חלק מה-CDC) נפטרים משפעת 1348 אמריקאים בשנה בממוצע.
עד 2003 ה-CDC טען שבכל שנה מתים משפעת 20,000 אמריקאים בשנה. בעקבות מאמר שפורסם ב-JAMA המספר הזה גדל ב-80% על סמך מודל סטטיסטי, למרות שבפועל בשנות ה-90 התמותה כתוצאה משפעת הייתה נמוכה ב-30% מאשר בשנות ה-80.
"בשנת 2003 הביקוש לחיסון נגד שפעת היה נמוך, היצרנים לא קיבלו הזמנות אפילו בדצמבר, ולכן החלטנו שצריך לעודד את הציבור להתחסן" - אמר דר' נובאק מה-CDC.

כאן למשל ניתן לראות את נתוני ה-CDC לשנת 2014. 55,227 איש נפטרו משפעת ומדלקת ריאות. אך מתוכם רק 4,605 נפטרו כתוצאה משפעת, וכל השאר מדלקת ריאות. אבל גם ב-4,605 המקרים האלה ממש לא הוכח שכולם היו כתוצאה משפעת, מכיוון שרק לעיתים רחוקות מבצעים בדיקת מעבדה. ובכל זאת ה-CDC מאחד את הנתונים של שפעת מאומתת במעבדה (J09-J10) עם חשד לשפעת (J11), אף על פי שרק חלק קטן ממחלות בדרכי הנשימה נגרם ע"י נגיף השפעת.

והנה מצגת שהכין דר' נובאק, מנהל CDC לקשרי ציבור, ובה הוא מסביר כיצב בדיוק כלי התקשורת והמומחים לרפואה צריכים לזרוע בציבור פחד מפני שפעת ובכך להגדיל את הכיסוי החיסוני. בין היתר המצגת הזאת מראה מה ה-CDC חושב עלינו. על פי המצגת, יש ליצור בציבור חרדה ודאגה, במיוחד בקרב האנשים שלא מתחסנים כל שנה. מאוד מומלץ לקרוא אותה, המצגת מכילה רק 17 שקפים. הנה למשל ציטוט אחד ממנה: "Health literacy is a growing problem" – "אוריינות רפואית היא בעיה הולכת וגדלה".

Homeland Security מנבא שמגפה העולמית הבאה של שפעת תגרום לפי 6 עד 56 יותר מקרי מוות מאשר שפעת עונתית רגילה. ארגון הבריות העולמי יותר שמרן בהערכתו, ומנבא שהמגפה הבאה תגרום לפי 4 עד 30 יותר מקרי מוות משפעת עונתית. אבל למעט המגפה של שנת 1918, כל מגפה הבאה הייתה פחות קטלנית מקודמתה. יתרה מכך, התמותה במגפות 1957/8 ו-1968/9 לא הייתה שונה מהותית מאשר בעונות השפעת "הרגילות". מכון הבריאות הלאומי האמריקאי (NIH) ניתח נתונים של 30 עונות שפעת ולא מצא מתאם כלשהו בין הגדלת הכיסוי חיסוני לבין הקטנת תמותה בקבוצת גיל כלשהי.
ה-CDC טוען שתמותה משפעת גדלה בשנות ה-90 ב-67%, למרות שלפי הנתונים היא ירדה ב-38%.

עבור רוב רובם של האנשים חיסון נגד שפעת חסר תועלת כי רוב האוכלוסיה לא נדבקת בשפעת גם ללא החיסון. רק 7% ממחלות של דרכי הנשימה נגרמים ע"י נגיפי שפעת. המחקרים המצוטטים ע"י ה-CDC נתונים ל-"הטיית העובד הבריא" ("healthy user bias"), כלומר אנשים בריאים מתחסנים יותר מאלה שסובלים ממצב בריאותי לקוי.
ב-2009 אוסטרליה עצרה את תכנית החיסונים מאחר ונמצא כי החיסון גרם לפרכוסי חום ב-1 מכל 110 ילדים. ההנחה שבטיחות החיסונים הקודמים נגד שפעת מעידה על הבטיחות של החיסונים העתידיים – אינה מבוססת.

קידום מכירות של חיסוני שפעת הוא, נכון להיום, אחת מהאסטרטגיות היותר אגרסיביות של מערכת הבריאות הציבורית. לפני 20 שנה, בשנת 1990 היקף שוק חיסוני שפעת בארה"ב עמד על 32 מיליון מנות ואילו כיום היקפו עומד על 135 מיליון מנות. הגידול העצום הזה לא נגרם ע"י הביקוש אלא ע"י קמפיין שיווקי שמחדיר לתודעה את המסרים ששפעת היא מחלה קשה, שכולנו נתונים לסיכוני הסיבוכים, ושהחיסון בטוח ומציל חיים. מהבחינה הזאת, נראה שזה שלא מייצרים חיסונים עבור כל אחד מ-315 מיליון אזרחי ארה"ב – גובל בחוסר מוסריות. ובכל זאת אנשים בכל רחבי ארה"ב מאולצים להתחסן נגד שפעת. זה בולט במיוחד במוסדות הרפואיים, דווקא מהסיבה שלא כולם מוכנים להתחסן מרצונם החופשי, וכפיית החיסון היא השיטה היחידה להשגת כיסוי חיסוני גבוה.
בשנות ה-60 ה-CDC המליץ את החיסון רק לקשישים (גילאי 65 ומעלה). ב-1984 החלו לחסן גם את הסגל הרפואי, וב-1987 הוסיפו את מי שהתגורר באותו משק בית עם הקשישים. ב-1997 החלו לחסן נשים בשליש השני והשלישי של הריון. בשנת 2000 החלו לחסן בני 50 ומעלה. ב-2004 החלו לחסן נשים בשליש הראשון של הריון, ילדים בגילאי 6 חודשים עד שנתיים, ואת כל מי שבא איתם במגע. ב-2006 ההמלצה התרחבה לילדים מתחת לגיל 5 ולכל מי שבא איתם במגע. ב-2008 החלו לחסן את כל הילדים מתחת לגיל 18, וב-2010 את כל האוכלוסיה פרט לתינוקות מתחת לגיל 6 חודשים.
ה-CDC טוען שחיסון נגד שפעת מקטין תמותת קשישים מכל הסיבות ב-48%, זאת על סמך מחקר תצפיתי אחד שה-CDC עצמו מימן. אם זאת האמת, אזי החיסון נגד שפעת יכול להציל יותר אנשים ממוות מכל תרופה אחרת הקיימת עלי אדמות. אבל אם שפעת גורמת רק ל-5% מקרי המוות (וגם זה בעונת החורף בלבד), אזי החיסון נגדה לא מסוגל למנוע כמחצית ממקרי המוות.
אם המחקרים התצפיתיים אינם אמינים, אז אילו ראיות קיימות לכך שהחיסון מקטין את התמותה בקרב קשישים? באופן מעשי ראיות כאלה לא קיימות. נערך רק ניסוי קליני אקראי אחד בקשישים, לפני 20 שנה, והוא לא הראה הפחתה בתמותה. כלומר ה-CDC ממליץ על חיסון נגד שפעת למרות היעדר מוחלט של ניסויים קליניים המוכיחים את יעילותו. ההמלצה מתבססת אך ורק על סמך מדידת ריכוזי נוגדנים, אך שאין כל הוכחה לכך שהנוגדנים האלה גורמים להפחתת תחלואה. ומכיוון שנכון להיום החיסון מומלץ לכולם, ביצוע ניסוי קליני אקראי כבר "אינו מוסרי".

בשנת 1999, אחרי התפרצות שפעת העופות בהונג קונג, ארגון הבריאות העולמי החל להתכונן למגיפה עולמית. והנה כעבור עשור, ב-11 ביוני 2009, מנכ"לית הארגון מרגרט צ'אן הכריזה, שהמגיפה העולמית סוף סוף החלה. ממשלות המדינות השונות הוציאו מיליארדי דולרים על רכש תכשירים אנטי-נגיפיים, כמו הטמיפלו ורלנזה. שנה לאחר מכן, כל המלאים האלה שוכבים במחסנים ללא כל שימוש, והמדינות מבטלות את החוזים עם ספקי החיסונים.
היועצים שכתבו את ההמלצות עבור ארגון הבריאות העולמי עבדו במקביל גם בחברות התרופות, וניגוד העניינים הזה לא פורסם. לפיכך חברות התרופות המליצו למדינות באמצעות ארגון הבריאות העולמי לרכוש מלאים עצומים של תרופות כדי להימנע מחוסרים בזמן המגיפה.
הרכב הועדה למצבי חירום של ארגון הבריאות העולמי הוא סוד כמוס. מרגרט צ'אן סירבה לספק דו"ח על ניגודי עניינים של אתם האנשים שמחברים את המלצות הארגון למדינות העולם.
חודשים בודדים לפני ההכרזה על המגיפה העולמית, האירגון שינה את הקריטריונים שעל פי הם ניתן היה להוציא את ההכרזה על המגיפה, וכעת לא נדרשו לשם כך הערכות תחלואה ותמותה.
לאירגון הבריאות העולמי לא היה שום ביסוס מדעי לחיזוי ששני מיליארד אנשים יחלו בשפעת החזירים. יותר מכך, האירגון לא עידכן את הערכתו אפילו בסיום עונת השפעת באוסטרליה ובניו זילנד, שם התחלואה עמדה על 1-2 אנשים מתוך 1000. כמו כן היו מעט מאוד נתונים על בטיחות ויעילות החיסונים.
ה-FDA לא היה מעוניין לאשר את רלנזה, כי בניסויים קליניים לא היה הבדל ביעילות בינה לבין פלסבו. אבל בסוף התכשיר קיבל את האישור "כדי שיהיה משהו בשוק למקרה ותהיה מגיפה של שפעת".
המאמר הזה מספר עוד לא מעט דברים מעניינים. BMJ, אחד מכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם, מבצע תחקיר וכותב בגלוי על השחיתות המוחלטת של ארגון הבריאות העולמי. אם עד היום נותרו בכם ספקות לגבי השחיתות בארגון הזה, אחרי קריאת המאמר הזה הם יתנדפו.

הסקירות השיטתיות מראות כי חיסון נגד שפעת חסר תועלת. איכות רוב המחקרים הקיימים היא ירודה, כמעט ולא קיימים מבדקי בטיחות של החיסון. יש לשקול מחדש בדחיפת את תכניות החיסון.
את הדברים האלה כותב ראש אגף החיסונים ב- Cochrane. אותו אחד שסבור שאין צורך להמשיך בחקר בטיחות האלומיניום בחיסונים למרות היעדר הראיות.
בשל האפיקורסות הזאת עמיתיו החלו להחרים אותו, ובכנס בנושא הכנות למגיפת שפעת עולמית הוא נאלץ לסעוד בבדידות.

בשנת 2002 ה-CDC החל לעודד חיסון ילדים בגילאי 6 חודשים עד שנתיים, ובשנת 2004 העידוד הפך להמלצה תקיפה. בשנתו הראשונה לחיים, תינוק אמור לקבל שתי מנות חיסון. בשנת 2009 תינוקות קיבלו גם חיסון נוסף נגד שפעת החזירים. הנה גרף תמותת ילדים מתחת לגיל 5 כתוצאה משפעת בתקופה שבין 1996 ועד 2014.

ב-2010 ההמלצה הורחבה לכל האוכלוסיה מגיל שישה חודשים ומעלה. הנה גרף התמותה משפעת עבור כל קבוצות הגיל בתקופה שבין 1996 ועד 2014. לצורך השוואה, כל שנה מתים בארה"ב יותר מ-3000 איש מתת תזונה, 7000 מתים מזיהום בחיידק C.difficile, ארבעים אלף מהרעלת מזון, 30,000 מאלכוהול, 50,000 כתוצאה מהשימוש בסמים, 40,000 מתאבדים, 80,000 מתים מסוכרת, 90,000 מאלצהיימר ו-200 עד 400 אלף איש מתים כתוצאה מטעויות רפואיות.

לפי VAERS, החל משנת 2000 יותר מ-890 אנשים מתו אחרי חיסון נגד שפעת, וכ-2500 הפכו לנכים. בהינתן שרק חלק זעום מתופעות הלוואי נרשם בבסיס הנתונים הזה, בהחלט אפשרי שחיסון נגד שפעת גרם למותם של יותר אנשים מאשר השפעת עצמה.

למרות שלפי מחקרים תצפיתיים חיסון נגד שפעת מקטין את התמותה מכל הסיבות האפשריות ב-50%, הגידול בכיסוי החיסוני לא הוביל להקטנת התמותה לא משפעת ולא מסיבות אחרות.

השכיחות של גליומה (גידול במוח) קטנה ב-27-28% במי שחלה בשפעת ומחלות דרכי נשימה זיהומיות.

לפי מחקרים לא איכותיים ולא אובייקטיביים, בעיקר כאלה שלא פורסמו, תכשירים כמו טמיפלו ורלנזה מקצרים את משך מחלת השפעת ב-0.6-0.7 ימים. הם לא מקטינים את הסיכון לדלקת ריאות ולאישפוז.
המכירות של טמיפלו הסתכמו ביותר מ-18 מיליארד דולר. רוב המלאי לא נוצל. התכשירים אינם מומלצים אם עברו יותר מ-48 שעות מהופעת התסמינים.

תחקיר מעניין של ה-BMJ על הניסיון של Cochrane לקבל גישה לנתוני הניסויים הקליניים של טמיפלו.
ב-2009 רופא ילדים יפני פנה ל-Cochrane בשאלה מדוע הסקירה השיטתית שלהם מתבססת על נתוני יצרן שלא פורסמו, ולא על אנליזה שהם בעצמם ערכו. קבוצת Cochrane היתה חייבת להשיב על השאלה תוך חצי שנה, ובמשך זמן רב היא ניסתה לקבל את הנתונים הגולמיים מיצרנית התרופה, אך לשווא.
האירוע הזה גרם ל-Cochrane לשנות את המתודולוגיה לעריכת הסקירות השיטתיות שלהם.

עוד מאמר מעניין על טמיפלו. המאמר מספר כיצד קרה שהתכשיר קיבל המלצות לטיפול ולמניעת שפעת מארגון הבריאות העולמי, ה-FDA, ה-CDC וה-EMA (ארגון אירופאי המקביל ל-FDA), וגם המלצות לרכוש את התכשיר בכמויות ענק. כל זאת למרות היעדר מוחלט של ראיות מדעיות ליעילות ולבטיחות התכשיר. עוד: [1], [2].
כאן מדווח שהסיכון למוות תוך 12 שעות מנטילת טמיפלו גבוה פי 1.9 מאשר לאחר נטילת רלנזה, והסיכון להחמרת המחלה גבוה פי 5.9.

סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של השפעת שימוש בתרופות מורידות חום בזמן שפעת על התמותה.
לא נערכו ניסויים קליניים אקראיים כפולי-סמיות באנשים. נמצאו 8 ניסויים שנערכו בבעלי חיים (עכברים ואפרוחים). לפיהם השימוש במורידי החום העלה את התמותה ב-34%.
אקמול (פרצטמול) ונורופן (איבופרופן) מומלצים לילדים ולמבוגרים לצורך הורדת חום בעת שפעת למרות היעדר ראיות מדעיות ליעילותם ובטיחותם. יתרה מכך, קיימות עדויות לכך שחום גבוה בעת מחלה מגדיל סיכויים לשרוד ושהשימוש במורידי חום יכול להשפיע לרעה על מהלך המחלה. מורידי חום מגדילים סיכון למוות ביונקים הסובלים ממגוון מחלות בקטריאליות, נגיפיות וטפיליות.
כמו כן קיימות עדויות להשפעה שלילית של מורידי חום על דלקת ריאות בקטריאלית (אחד מסיבוכי שפעת) בחיות. בדומה לנגיף השפעת, זנים רבים של חיידק הפנאומוקוק רגישים לחום ולא שורדים בחום של 40-41ºC.
שימוש באספירין בזמן זיהום בחיידק הפנאומוקוק העלה את התמותה בעכברים פי 2 עד 3.

נטילת פרוביוטיקה מגנה על עכברים מפני שפעת. עוד: [1], [2], [3], [4], [5], [6].
כאן מדווח כי נטילת פרוביוטיקה מגדילה משמעותית את הפקת הנוגדנים כתוצאה מחיסון שפעת.

הפרוביוטיקה מגינה מפני שפעת גם ילדים.

פרוביוטיקה מקטינה את מקרי השיעול בילדים ב-41-62%, שכיחות של נזלת ב-28-58%, חום גבוה ב-53-72%. הצורך בנטילת אנטיביוטיקה קטן ב-68-84% וכמות ימי חיסורים בגני ילדים קטנה ב-27-31%.

סקירה שיטתית של Cochrane. על מנת להגביל את התפשטות של מחלות דרכי נשימה נגיפיות צריך לשטוף ידיים וללמד את הילדים לשטוף ידיים. מסכות וכפפות יעילות גם הן.

סקירה שיטתית של Cochrane בנושא השפעת צריכת שום על הצטננות. נמצא רק מחקר מתאים אחד, ובו נטען כי צריכת שום מקטינה סיכון להצטננות פי 3.

מחקר אקראי כפול-סמיות מבוקר-פלסבו העוסק בטיפול בשפעת ע"י תמצית סמבוק. התמצית קיצרה את המחלה ב-4 ימים לעומת הפלסבו. עוד: [1], [2], [3], [4].
לצורך השואה, טמיפלו מקצר את המחלה בכ-17 שעות, תוך שהוא מגדיל את הסיכון לתופעות פסיכיאריות ולאי-ספיקת כליות. אך משום מה ממשלות של כל המדינות מבזבזות מיליארדי דולרים על רכש טמיפלו ואף אחד מהם לא רוכש סמבוק.

מינון גבוה של ויטמין C (גרם אחד כל שעה למשך 6 שעות ולאחר מכן 3 פעמים ביום) מוריד את תסמיני השפעת והצטננות ב-85%.

ייתכן שגם נטילת אבץ מקצרת את משך ההצטננות, אבל רק במינונים מספיק גבוהים.
כמו כן גם ג'ינסנג, תה ירוק, פרופוליס יוד ויערה הינם בעלי השפעה נוגדת שפעת.

ישנם תיאוריות רבות המסבירות מדוע שכיחות של מחלות בדרכי הנשימה היא בעלת אופי עונתי: קור, אויר יבש, מבנים ומקומות סגורים, נסיעות, השפעה גם של קרינת שמש בספקטרום אולטרה-סגול UVB (אשר קוטלת פתוגנים), רקע הורמונלי עונתי ועוד. ייתכן שגם לנגיפים וחיידקים יש עונתיות.
המחברים ניתחו את התמותה משפעת ומדלקות ריאות בנורווגיה בין השנים 1980 ו-2000 והשוו לרמת הקרינה האולטרה-סגולה וויטמין D המופק כתוצאה ממנה. התמותה משפעת גדלה כחודשיים לאחר שנרשמת הרמה המינימלית של ויטמין D, אבל זה כנראה קורה בגלל שמחלות מתפרצות מספר שבועות לפני המוות.
הרמה המירבית של ויטמין D נרשמת באמצע הקיץ והרמה המינימלית - בחודש פברואר.
רמת ויטמין D בנשים שנמנעות מקרינת שמש ישירה עומדת על 25nmol/L.
נורבגיה נמצאת בין קוי רוחב 58-70 מעלות, וויטמין D מופק על העור רק בקיץ.
בקוי רוחב טרופיים שפעת לא מתאפיינת בעונתיות, אבל החל מקוי רוחב של 20-30 מעלות ויותר זה מתחיל להשתנות. במבט ראשון זהו נתון בלתי צפוי, אך בקו הרוחב 25 מעלות למשל, כמות הויטמין המופקת בעור בסוף יוני גבוהה פי 5 מאשר בסוף דצמבר.
ידוע שויטמין D מחזק את מערכת החיסון. עוד: [1]

מרבית ויטמין D מופק תחת השפעה של קרינת שמש. בקוי רוחב בינוניים (23-67 מעלות) לרבים יש רמות ויטמין D נמוכות, במיוחד בחורף.
בהשפעת אותה רמת קרינה, קשישים מפיקים פי 4 פחות ויטמין D מאשר בני 20. בלונדון (קו רוחב 52) ויטמין D לא מופק בין אוקטובר למרץ, מאחר וכל קרינת ה-UVB נספגת ע"י שכבת האוזון. תמותת החורף בבריטניה נמצאת ביחס הפוך לכמות אור השמש. כל שעה נוספת של אור שמש מקטינה את התמותה ב-2.9%.
המחוסנים בחיסון שפעת חי בפברואר חווים פי 2 יותר אירועי חום גבוה מהמחוסנים ביוני. למחוסנים בחודשי קיץ יש פחות נוגדנים. 40% מתוך המחוסנים בדצמבר מפרישים את הנגיף, לעומת 16% בלבד מהמחוסנים בספטמבר.
לא נמצאו עדויות לרעילות של ויטמין D אפילו בנטילת כמויות גבוהות של 50,000IE מדי יום למשך 6 שבועות. מינון של 600,000IE הניתן בהזרקה תוך שרירית גם הוא אינו רעיל.

ניסוי אקראי כפול-סמיות מבוקר פלסבו, העוסק בהשפעת ויטמין D על תחלואת שפעת. ילדים שקיבלו 1200IE של ויטמין D3 מידי יום חלו בשפעת ב-42% פחות.

סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של השפעת ויטמין D על תחלואה במחלות דרכי נשימה. הסקירה כוללת רק מחקרים אקראיים כפולי-סמיות מבוקרי פלסבו, 5 במספר. ויטמין D מוריד את התחלואה ב-42% בילדים וב-35% במבוגרים.

סקירה שיטתית ומטא-אנליזה דומה, מכילה 11 מחקרים. ויטמין D מוריד את הסיכון למחלות בדרכי הנשימה ב-36%. מינונים נמוכים יומיים מקטינים סיכון למחלה נגיפית של דרכי נשימה ב-49%, ואילו מינונים גבוהים אבל מזדמנים של הויטמין פחות יעילים, ומקטינים את הסיכון למחלה ב-14% בלבד.

מבין המטופלים שאושפזו בעקבות דלקת ריאות, לאלה הסובלים ממחסור בויטמין D (פחות מ-30nmol/L) התמותה הייתה גבוהה פי 12.7 מאשר למטופלים שרמת הויטמין שלהם היתה גבוהה מ-50nmol/L.

רמת ויטמין D בילודים שאושפזו עם זיהום בדרכי הנשימה הייתה נמוכה משמעותית מאשר בילודים בריאים (9.12 לעומת 16.33ng/mL).
רמת הויטמין D לאימהות של הילודים המאושפזים היתה נמוכה אף היא מזו של אימהות לילודים הבריאים (13.38 לעומת 22.79ng/mL).
נמצא מתאם גבוה בין רמות הויטמין של הילודים ואימהותיהם.

המחברים מדדו רמות ויטמין D בחבל הטבור של 922 ילודים.
בשלושת החודשים אחרי הלידה הסיכון למחלות בדרכי הנשימה ושל שאר מחלות זיהומיות היה גבוה פי 2 בתינוקות עם רמת ויטמין הנמוכה מ-25nmol/L מאשר בתינוקות עם רמת ויטמין הגבוהה מ-75nmol/L.
הסיכון לצפצופים בנשימה עד גיל 5 היה גבוה פי 2 בילדים שהיתה להם רמת ויטמין D נמוכה בלידה.

תינוקות שנולדו עם רמת ויטמין D בחבל הטבור שנמוכה מ-50nmol/L חלו בברונכיוליטיס בשנה הראשונה לחייהם פי 6.2 יותר מאשר אלה שנולדו עם רמת ויטמין הגבוהה מ-75nmol/L.
במדינות המערב ל-40% מנשים בהריון ול-50% מילודים נרשם מחסור בויטמין D.
מחסור בויטמין D בזמן ההריון קשור לסיכון מוגבר לסוכרת נעורים, טרשת נפוצה, סכיזופרניה ומחלות בדרכי הנשימה בילדים.

ילדים עם רמת ויטמין D מעל 22.5nmol/L חלו בדלקות ריאות בשכיחות הנמוכה ב-91%.
הנקה בלעדית במשך 4 חודשים הקטינה את הסיכון לדלקת ריאות ב-58%.

מחקר פרוספקטיבי שנערך בבריטניה והכיל מעקב על 14,000 אנשים במשך 13 שנה.
ככל שרמת ויטמין D הייתה גבוהה יותר, כך התמותה הייתה נמוכה יותר. בקרב בעלי רמת ויטמין D הגבוהה מ-90nmol/L, התמותה הייתה נמוכה ב-34% מאשר בקרב בעלי רמת ויטמין הנמוכה מ-30nmol/L. הסיכון למוות כתוצאה ממחלות לב היה נמוך ב-38%, הסיכון לתמותה מסרטן – נמוך ב-15%, וממחלות דרכי נשימה – נמוך ב-78%.

חיילים עם רמה נמוכה של ויטמין D (פחות מ-40nmol/L) חלו במחלות דרכי נשימה ב-63% יותר מאשר חיילים עם רמות גבוהות יותר.
לחיילים מעשנים רמות הויטמין היו נמוכות יותר מאשר ללא-מעשנים. לחיילים העוסקים בפעילות גופנית יותר מ-5 שעות בשבוע רמות הויטמין היו גבוהות יותר.

מבוגרים בעלי רמות ויטמין D הגבוהות מ-38ng/mL חלו במחלות דרכי נשימה פי 2.7 פחות, ומשך המחלה היה אצלם נמוך פי 4.9. חיסון נגד שפעת לא השפיע על התחלואה.

הנה עוד מספר מחקרים על הקשר בין ויטמין D לבין שפעת ומחלות דרכי נשימה אחרות:
[1], [2], [3], [4], [5], [6], [7], [8], [9], [10], [11], [12], [13], [14], [15], [16], [17], [18].

סקירה מעניינת מאוד על האפידמיולוגיה של שפעת ועל ויטמין D, מומלץ לקרוא בשלמותה. בין היתר מסתבר שלאחר מספר רב של ניסויי מעבדה לא הצליחו להוכיח שאדם חולה בשפעת יכול להדביק אדם בריא.

רמה נמוכה של ויטמין D מקושרת לזיהומים במעיים, דלקות ריאות, דלקות אוזניים, דלקות בדרכי השתן, צהבת B, צהבת C, ומחלות אחרות. משתמשים בויטמין D בטיפול נגד דילול עצם, שיגרון וסרטן.
עד לאמצע המאה ה-20, מחלת השחפת טופלה ע"י שמש ושמן דגים. לשתי השיטות האלה מרכיב אחד משוטף – ויטמין D.

טמיפלו ורלנזה - אלה שני תכשירים שגורמים ליותר נזק מאשר תועלת. ראיתי מקרים רבים של הקאות, שלשולים, הזיות ופגיעה בתפקוד קוגניטיבי במטופלים בבתי אבות וכן בצוותים הרפואים. הפסקת השימוש בתכשירים אלה תוביל לחיסכון עצום במשאבים.
המכון לרפואה האמריקאי (IOM) ממליץ לאנשים מתחת לגיל 70 ליטול ויטמין D במינון של 600IE. זה יאפשר ל-97.5% מהם להגיע לרמה מעל 50nmol/L. אבל ההמלצה הזאת מבוססת על שגיאה סטטיסטית, וכדי להשיג את הערכים האלה יש ליטול 8800IE.
מזה מספר שנים אני ואחד מעמיתיי נותנים למטופלים שלנו ויטמין D, ולרובם יש רמות מעל 100nmol/L. רק לעיתים רחוקות כעת אנו נתקלים במטופלים עם שפעת או מחלת דרכי נשימה נגיפית. כשזה קורה אנו מטפלים בהם במינונים גבוהים של הויטמין – 50,000IE באופן חד פעמי או 3 פעמים ביום במינון של 10,000IE למשך 2-3 ימים. התסמינים נעלמים כליל תוך 48-72 שעות. עלות ויטמין D היא פני אחד ל-1000IE, כלומר עלות כל הטיפול נמוכה מדולר אחד.

חברי סגל רפואי מסויימים כנראה לא ירצו להתחסן נגד שפעת החזירים, מאחר והחיסון מכיל תימרוסל שיכול להזיק לבריאות. עליהם לבצע בדיקת רמת ויטמין D ולהשלים את המחסור בו במידה וקיים.
רמה אופטימלית של ויטמין D עומדת על 50-75ng/mL ומינון אופטימלי למבוגרים עומד על 4000-5000IE ליום.

מתוך המקורות האלה משתמע בעיקר שקיימת קורלציה בין רמת ויטמין D בדם לבין התחלואה. אין זה אומר שנטילת ויטמין D היא יעילה או בטיחותית. זה רק מצביע על כך ששהייה בשמש ישירה היא כדאית.
הכוונה בויטמין D כאן היא לצורתו D3. יש לבחור את התוסף הספציפי בזהירות, לא כל התוספים בטוחים ויעילים באותה המידה. הפתרון הטוב ביותר הוא לא להשתמש בתוספים אלא לבלות יותר זמן בשמש.
ככל הנראה נטילת התוסף של ויטמין D היא רעיון לא רע עבור אוכלוסית המבוגרים והקשישים, אבל לא בטוח שזה המצב עבור הילדים ובמיוחד עבור התינוקות.

נגיף השפעת מועבר בעיקר במגע קרוב (מרחק פחות ממטר אחד). על פלדת אל-חלד הנגיף שורד במשך התקופה הארוכה ביותר (מס' שעות), ואילו על משטחים מחוספסים הוא שורד פחות מ-15 דקות. 99% מהנגיף מומת תוך 2.5 דקות ע"י אדי מי חמצן (10ppm).

נגיף שפעת (A(H3N2 מואשם במות מאות אוסטרלים קשישים בשנת 2017. הזן הזה נכלל בחיסון העונתי אך תוך 4 חודשים הספיק לעבור מוטציה. עוד: [1].

מתחילה סדרה נוספת של ניסויים קליניים של החיסון המיוחל נגד RSV. דרושים מתנדבים.
בשנות ה-60 כבר ניסו לפתח חיסון נגד RSV אך לא הצליחו. החיסון הגדיל את הוירולנטיות של הנגיף ומתוך 31 תינוקות שחוסנו, 25 נזקקו לאישפוז ושניים מתו.
לחיסון החדש הוסיפו אלומיניום ולכן המדענים מקווים שהחיסון הזה יהיה יותר בטוח ויותר יעיל.

מקובל לחשוב כי נגיף השפעת הוא הגורם למגיפה העולמית של 1918, אך לא בטוח שזו האמת. ככל הנראה הגורם כלל לא היה נגיפי אלא חיידק כלשהו, כנראה פנואמוקוק.

כנראה שחלק נכבד ממקרי מוות בזמן המגיפה העולמית של 1918 נגרם ע"י אספירין שהרופאים בזמנים ההם רשמו במינונים עצומים (8-31 גרם ליום).

ארגון הבריאות העולמי, ה-CDC וכל שאר הגופים הממסדיים ממליצים בתוקף להתחסן נגד שפעת בתקופות ההריון וההנקה. מחברי המאמר ניתחו עלונים של 96 חיסוני שפעת ומצאו כי רוב היצרנים מתבטאים בזהירות רבה וטוענים שבטיחות החיסון עבור נשים בהריון לא נבדקה, וחלק מהיצרנים כותבים שבכלל אסור להתחסן בתקופת ההריון.
המחברים סבורים שהשימוש בטענות האלה יכול לגרום לנשים בהריון לוותר על החיסון ולכן לדעתם על היצרנים לחדול מהאזהרות הללו.

תחקיר מעניין על החיסון נגד שפעת החזירים משנת 1976. ב-CDC ידעו שהחיסון יכול לגרום לסיבוכים נוירולוגיים, אך "שכחו" להודיע על כך לציבור.