חצבת

חצבת היא ללא ספק סיפור האימה הגדול ביותר. אם להאמין לאמצעי התקשורת אזי החצבת מסוכנת הרבה יותר מאבולה.

הנה סרטון קצר עם קטעים מתוכניות טלויזיה של שנות ה-50 וה-60, מהם ניתן להתרשם מהתפיסה של חצבת בזמנים שלפני החיסון. די דומה לתפיסה של אבעבועות רוח לפני 20 שנה. כמובן שבימינו, כשקיים החיסון, גם אבעבועות רוח הופכת משנה לשנה למחלה יותר ויותר מסוכנת ואפילו לפי מקורות מסויימים לקטלנית. כך קרה גם עם החצבת.
הסרטון המעניין הזה מנתח את תהליך השינוי של תפיסת החצבת.
חצבת מסוכנת במצבים של תת תזונה ומחסור בויטמין A, ולכן היא אכן הייתה קטלנית במאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20. היא קטלנית גם היום במדינות עולם שלישי. במדינות המפותחות לעומת זאת חצבת מסוכנת הרבה פחות משפעת, עוברת יחסית בקלות, מעניקה חסינות לכל החיים וכפי שנראה בהמשך מגינה ממחלות מסוכנות בהרבה.

מאמר משנת 1959, בו כמה רופאים מספרים על כך שהחצבת באנגליה הפכה למחלה קלה ועוברת כמעט ללא סיבוכים. אין צורך בהתערבות רפואית, לא נעשים נסיונות לעצור את התפשטותה ומקרי המחלה לא מתועדים בשום מקום. יתרה מכך, הם מציינים שהתקופה האידאלית לחלות בחצבת היא בגילאים 3 עד 7 שנים כיוון שבגיל מבוגר הסיכוי לסיבוכים גבוה בהרבה. תינוקות כמעט ולא חולים בחצבת, ובמקרים המעטים שזה קורה מהלך המחלה הוא קל מאוד. אימהות של ילדים שחלו בחצבת טוענות שאחרי המחלה הילדים "השתפרו מאוד".
גם היום ניתן למצוא עדויות של הורים על כך שחצבת ומחלות חום אחרות מביאות לקפיצה התפתחותית אצל הילדים.

אז אם החצבת היא מחלה כל כך טריוויאלית, מדוע הוחלט לחסן נגדה?
זהו מאמר של Alexander Langmuir, האפידמיולוג הראשי של CDC דאז, שמעיד כי חצבת היא מחלה קצרה ולא מסוכנת, ושהאנושות הגיעה איתה ל-"איזון ביולוגי". לשאלה מדוע הוא רוצה למגר את החצבת הוא עונה בציטוט של מטפס ההרים אדמונד הילארי שענה לשאלה מדוע צריך לטפס על האוורסט. על זה הילרי ענה "כיוון שהוא קיים". המחבר מוסיף כי הוא רוצה למגר את החצבת כי זה אפשרי.

בשנת 1966 תכננו למגר את החצבת תוך שנה אחת. אז הניחו שמספיק ש-55% מהאוכלוסיה יהיו חסינים מפני חצבת כדי ליצור חסינות עדר. אך לקראת 1980 התברר שהחיסון גרם רק לכך שבמקום ילדים התחילו לחלות מתבגרים ומבוגרים. זמן קצר לאחר מכן התחילו לחלות גם תינוקות מתחת לגיל שנה, דבר שכמעט ולא היה קיים בעידן שלפני החיסון. זאת בשל העובדה שהתינוקות נולדו לאימהות שחוסנו בילדותן ולא חלו בחצבת באופן טבעי, ולכן לא יכלו להעביר לילדיהן את החסינות הראשונית. כלומר במקום לחלות בחצבת בילדות כשהיא פחות מסוכנת, עלתה התחלואה בתינוקות ובמבוגרים (כולל נשים בהריון), שהמחלה אצלם מתאפיינת בכמות גבוהה יותר של סיבוכים.

בשנת 1978 שוב תיכננו למגר את החצבת, הפעם כבר תוך 4 שנים. ב-1989 התברר שמשהו לא עבד כמצופה בחיסון חצבת ישן, ורק ב-1980 החל שימוש בחיסון "הנכון". אם כי גם החיסון החדש לא הוביל למיגור החצבת, ולכן ב-1989 החליטו להוסיף עוד מנה. כמו כן התברר שלגמרי יתכנו התפרצויות חצבת בבתי ספר בהם 100% מהילדים היו מחוסנים עם קבלות. ב-CDC לא ידעו לתת הסבר לתופעה זו.

ב-1994 גרגורי פולנד, אחד מתומכי החיסונים המובילים בעולם, פירסם מאמר שכלל ניתוח של 18 התפרצויות חצבת בבתי ספר בהם רובם המוחלט של התלמידים היו מחוסנים. מסקנותיו היו שלא ניתן למגר את החצבת אפילו אם הכיסוי החיסוני יגיע ל-100%, מכיוון שיעילות החיסון נמוכה מ-100%. כתוצאה מזה, ככל שיחלוף הזמן החצבת תהפוך למחלה של מחוסנים, ובשל העובדה שהחצבת מאוד מדבקת לא ניתן יהיה להשיג חסינות העדר מפניה. (מאוד אירונית ההעובדה שחסינות העדר, מושג שהתפשט בעיקר בהקשר לחצבת, אינו ישים לחצבת).
פולנד גם כותב כי החיסון מאוד לא יעיל אם הוא ניתן לפני גיל שנה, ולא ממש יעיל לפני גיל 15 חודשים. למרות זאת בארה"ב וארצות אחרות, כולל ישראל, הגיל המומלץ למתן החיסון הוא גיל שנה, ואילו אירגון הבריאות העולמי אפילו ממליץ לבצעו בגיל 6 חודשים.
החל משנת 2000 החצבת נחשבת בארה"ב כמחלה שמוגרה. זה כמובן לא אומר שבארה"ב לא חולים בחצבת. פשוט שינו את ההגדרה של "מיגור". כיום מיגור פירושו ששרשרת ההדבקה מאדם לאדם נמשכת פחות מ-12 חודשים ברצף.

חיסון חצבת כמעט תמיד ניתן כחלק מחיסון משולש MMR (יחד עם אדמת וחזרת) או חיסון מרובע MMRV (הכולל גם אבעבועות רוח). חיסון חצבת נפרד לא מיוצר כיום במדינות מפותחות, למרות שהוא עדיין קיים במדינות מסוימות. ביפן קיים חיסון חצבת+אדמת, ללא חזרת. בד"כ החיסון ניתן בשתי מנות, בגיל 12 חודשים ובכיתה א'.
בניגוד לחיסונים המומתים החיסון לחצבת הוא חיסון המכיל אנטיגן חי. חיסונים "חיים" יעילים הרבה יותר מחיסונים "מומתים", ולכן אינם דורשים תוספת אלומיניום. הבעיה עם החיסונים החיים היא שהאנטיגנים מסוגלים לעבור מוטציות, להפוך למדבקים ולגרום לאדם מחוסן להפיץ את המחלה ולסכן את האחרים. להלן כמה עדויות למקרים כאלה:
[1], [2], [3], [4], [5], [6], [7], [8], [9], [10], [11], [12], [13], [14], [15], [16], [17], [18], [19], [20], [21], [22].

חיסון חצבת ראשון היה חיסון מומת, אבל לאחר מספר שנים של שימוש מאסיבי התברר כי הוא גורם לתחלואת חצבת לא טיפוסית, וגם לדלקות ריאות ולאנצפלופאתיה. החיסונים המוחלשים הראשונים היו כה חזקים שנאלצו להזריק אימונוגלובולינים ביחד עם החיסון, וב-1965 וב-1967 החיסון "הוחלש" שוב ושוב.

מה זה בכלל אומר "חיסון מוחלש"? איך בדיוק ניתן להחליש נגיף כדי שיהפוך ללא מידבק מבלי להמיתו? לשם כך, הנגיף מותאם לחיים בתאים לא אנושיים, וכתוצאה מכך הוא עובר מוטציה, ונעשה פחות מותאם לבני האדם.
הנה לדוגמה תרשים של תהליך היצור של נגיף לחיסון חזרת:
ראשית, מבודדים מאדם חולה את הזן פראי של הנגיף. לאחר מכן מעבירים אותו באופן סדרתי דרך תאי כליות עובריים, ואחרי זה מעבירים את הנגיף לתאי כליות של קופים ירוקים. אחר כך מעבירים אותו שש פעמים דרך תאים של שק שפיר של תרנגולות, פעמיים דרך תאי פיברובלסט של ביצי שליו, ואז עוד פעמיים דרך תאי שק שפיר של תרנגולות.
לאחר מכן התהליך יכול להימשך במספר דרכים. אפשר להעביר את הנגיף דרך תאי פיברובלסט של ביצי עוף, או שאפשר עוד פעמיים דרך תאי שק שפיר של תרנגולות, חמש פעמים דרך אלנטואיס (איבר נשימה של עוברים) ולאחר מכן שוב דרך תאי פיברובלסט. כך ניתן לקבל זנים שונים של הנגיף החיסוני שגם אותם ניתן לערבב ביניהם. הנה הפטנט של התהליך, אם מעניינים אתכם הפרטים.
כל יצרן חיסונים נוהג לשנות את התהליך על פי מיטב דמיונו. חברת Merck למשל לא משתמשת בתאי כליות של קופים ירוקים שלא בתאי ריאות עובריים – נקביים (WI-38) וזכריים (MRC-5) וכן בסרום שור עוברי. (יאמר כי השימוש בתאים עובריים אנושיים לאו דווקא עדיף על תאים של בעלי חיים ונסקור את הנושא הזה בפרק אחר.)
מכיוון שאין יכולת להפריד לחלוטין את הנגיף מתאי מצע הגידול שלו, חלקי התאים האלה הופכים לאחד ממרכיבי החיסון. כיוון שתפקידם של התאים האלה הוא ריבוי מהיר, במקרים רבים הם מסרטנים. מדעני FDA כמובן מודאגים מהעובדה הזו, אך לא יותר מידי.
התאים האלה יכולים להכיל גם נגיפים נוספים שטרם ידועים למדע. הרי כדי למצוא בתאים נגיף מסויים צריך לדעת מה מחפשים. אבל אל תדאגו, מדעני FDA עמלים על שיטות חדשות לגילוי נגיפים. כך ב-2010 נתגלה נגיף האופייני לחזירים בחיסון רוטה, אם כי מי שגילה אותו זה לא ה-FDA אלא מדענים מאוניברסיטת קליפורניה. לאחר מכן הם החליטו לבדוק חיסון רוטה של יצרן אחר וגילו בו כבר DNA של שני נגיפים חזיריים. אבל אל תדאגו. ה-FDA סבור כי הנגיפים האלה בטוחים לחלוטין לבני אדם. כלומר, אין הוכחות לכך, שהם מסוכנים. לפיכך הוחלט להשאיר את הנגיפים האלו בחיסונים. הרי לא ישנו חיסונים כל כך טובים בגלל כאלה זוטות כמו כמה נגיפים מיותרים.

מקור

התפרצות החצבת (27 מקרים) בבית ספר במסצ'וסטס, ארה"ב. 98% מתלמידי בית הספר היו מחוסנים. מקור ההתפרצות - תלמידה בת 16, מחוסנת באופן מלא. מתוך 27 התלמידים שחלו - 3 לא היו מחוסנים, 5 היו מחוסנים באופן לא מספק (כלומר קיבלו חיסון לפני גיל 12 חודשים כשיעילות החיסון קטנה יותר), והשאר היו מחוסנים באופן מלא.
בסה"כ 11 תלמידים שהיו מחוסנים באופן מלא ו-10 תלמידים שחוסנו באופן לא מספק הדביקו תלמידים אחרים.

עד כה חשבו שלמרות שהמחוסנים יכולים לחלות בחצבת, הם לא יכולים להדביק אחרים (מחברי המאמר כנראה לא קראו את המאמר הקודם, כמו גם עשרות מאמרים אחרים על התפרצויות החצבת בבתי ספר עם תלמידים מחוסנים בלבד). והנה, הסתבר שזה לא המצב, לאחר שצעירה בת 22, מחוסנת בשתי מנות חיסון, הדביקה בחצבת 4 אנשים, מתוכם שלושה עובדי מוסד רפואי. גם כל ארבעת המודבקים היו מחוסנים בשתי מנות או שנמצאו אצלהם נוגדנים בטרם נדבקו.
הנה מספר מאמרים נוספים על התפרצויות חצבת בקבוצות מחוסנות לחלוטין או כמעט לחלוטין:
[1], [2], [3], [4], [5], [6], [7], [8], [9], [10], [11], [12], [13], [14].

בסין הכיסוי החיסוני גבוה מ-99%, אך למרות זאת החצבת לא נעלמה. ל-93.6% מהאוכלוסיה יש נוגדנים לחצבת, ל-86.7% נוגדנים לחזרת ול-74.6% לאדמת. לנשים בגילאי 20 עד 40 כמות נוגדני חצבת ואדמת נמוכה באופן משמעותי מגברים באותה קבוצת גיל. כלומר בגיל הפוריות כשההגנה מחצבת ואדמת היא חשובה ביותר לנשים, לחלק משמעותי מהן היא חסרה דווקא בגלל שחוסנו. כמות הנוגדנים עוד יותר נמוכה בקרב תינוקות מתחת לגיל 7 חודשים (בסין מחסנים לחצבת בגיל 8 חודשים).
בגילאי 20-29 נרשמת הכמות הגדולה ביותר של מקרי חצבת.
רוב החולים באדמת הינם בגילאים 15-39, בעוד שהיא מסוכנת במיוחד לנשים הרות ולעובריהן.

למרות כיסוי חיסוני של 98.5% באחד המחוזות בסין כמות מקרי חצבת רק הולכת וגדלה, ובמקום ילדים חולים מבוגרים.
המחברים בודדו 16 זני חצבת שונים מ-14 מחוסנים ומשני חולים שלא חוסנו. מסקנתם היא שהנגיף עובר מוטציות ולכן המחוסנים לא מוגנים. הם קוראים לפתח חיסון חדש נגד חצבת.

רוב התחלואה בחצבת בקוריאה הוא בקרב תינוקות מתחת לגיל שנה. רק ל-71.5% מהאוכלוסיה יש נוגדנים לחצבת. הכמות הממוצעת של נוגדני חצבת ירדה ב-16.5% בין השנים 2010 ל-2014.
אותה התופעה מתרחשת בפינלנד, פורטוגל וארה"ב.
החסינות לאחר המחלה נמשכת יותר זמן מאשר החסינות לאחר החיסון. עוד: [1], [2].
נוגדנים אימהיים נגד חצבת מתפוגגים לקראת גיל 8 חודשים, בשל העובדה כי לאמהות שחוסנו יש פחות נוגדנים מאימהות שחלו באופן טבעי.

ידוע כי בזמן המחלה נגיף החצבת מופרש בשתן במשך עד 10 ימים לאחר הופעת הפריחה.
מסתבר שגם אחרי החיסון הנגיף מופרש מהיום הראשון ולמשך לפחות 14 ימים (המעקב הופסק לאחר 14 ימים). לפי מחקר אחר הנגיף מופרש במשך 16 ימים אחרי החיסון.
תדירות הזיהומים האלה שלא מוגדרים ע"י ה-CDC כחצבת (שהם חסרי תסמינים ומתרחשים ללא טיפול ומעקב רפואי) אינה ידועה. כמו כן לא ידוע האם ועד כמה הזיהומים הללו מידבקים.
כאן וכאן מדווח כי זן החצבת שבחיסון יכול להתגלות גם במשטח הלוע.
במחקר האוסטרלי משנת 2019 התגלה אצל 11 ילדים זן חיסוני של נגיף החצבת בדרכי הנשימה 100 יום או יותר לאחר החיסון האחרון. בחלק מהמקרים התגלה זן חיסוני שנה ואף שנתיים לאחר החיסון.

למחוסנים יש פחות נוגדנים ממי שחלה בחצבת באופן טבעי. לכן העוברים של האימהות שחוסנו מקבלים פחות נוגדני חצבת דרך חבל התבור. ילדים לאימהות שנולדו לפני 1957 (כלומר לפני שהתחילו לחסן) מוגנים מפני חצבת באמצעות הנוגדנים של האם עד גיל 6 חודשים בממוצע. ילדים לאימהות שנולדו אחרי 1963 מוגנים בממוצע עד גיל 4 חודשים בלבד. עוד: [1], [2], [3].

תינוקות שנולדו לאימהות מחוסנות חלו בחצבת פי 7.5 יותר מתינוקות שנולדו לאימהות לא מחוסנות. בגלל החיסון יותר ויותר תינוקות לא מוגנים מפני החצבת. לכן המחברים ממליצים לחסן ילדים לא יאוחר מגיל 12 חודשים.
כמות נוגדני חצבת באימהות לא מחוסנות גבוהה משמעותית מאשר במחוסנות:
[1], [2].

למחוסנים יש פי 23 פחות נוגדנים מאשר ללא-מחוסנים. לקראת גיל 20 כמות הנוגדנים קטנה עוד יותר. אחרי גיל 20 כמות הנוגדנים עולה שוב מה שמעיד על חשיפה טבעית לחצבת.

לפני עידן החיסון כ-10.6% מהאוכלוסיה היו פגיעים לחצבת. מאז תחילת החיסון המספר הזה ירד לכ-3.1% אבל אז החל לגדול ב-0.1% לשנה. לקראת 2050 אחוז האוכלוסיה הפגיע לחצבת יעלה על המספר שלפני עידן החיסונים וזה יחולל מגפות בהיקפים שטרם שמענו עליהם.

4 עד 11 שנים אחרי מנה אחת של חיסון חצבת לכ-20% מהילדים לא היו נוגדנים.
כאן מדווח שאצל 2-10% מהילדים לא נוצרים נוגדנים גם אחרי שתי מנות חיסון.

בוצעו בדיקות דם לאנשים מחוסנים ולא מחוסנים שחלו בחצבת. נבדק כיצד הנוגדנים של שתי הקבוצות מתמודדים עם זנים שונים של החצבת. נמצא כי הנוגדנים של המחוסנים ניטרלו 25% מהזנים ואילו הנוגדים של הלא-מחוסנים ניטרלו 54% מהזנים.

לטיפול בחולי חצבת עם מערכת חיסונית מוחלשת משתמשים באימונוגלובולין שמפיקים מתרומות דם.
החוקרים ניתחו נוגדני חצבת של התורמים והסתבר שלמי שנולדו אחרי 1990 כמות הנוגדנים היתה נמוכה פי 7 לעומת מי שנולדו לפני 1962. החיסון לא פתר את הבעיה מכיוון שכמות הנוגדנים עלתה אחרי החיסון רק פי 2, ורק למשך מספר חודשים. החוקרים ממליצים ל-FDA להוריד את סף הדרישה לכמות הנוגדנים באימונוגלובולין.
מחקר דומה נוסף. שנה אחרי מנת MMR שלישית רמת הנוגדנים חוזרת לקדמותה.

מחקרים רבים מראים כי אצל 2 עד 10 אחוזים מהמחוסנים בשתי מנות חיסון לא מיוצרים נוגדני חצבת. לכן במדינות מפותחות רבות יש התפרצויות חצבת. במעבדתנו (של מחברי המאמר) נמצא כי כעבור 7 שנים לאחר החיסון ל-8.9% מהילדים אין רמת נוגדנים מספיקה. הדבר גורם למצב פרדוקסלי – בחברה עם כיסוי חיסוני גבוה חולי החצבת הם ברובם המחוסנים. לכן לא ניתן למגר את החצבת תוך השימוש בחיסון הקיים, כיוון שבשביל זה נדרשת חסינות העדר של 95% (שזה גבוה יותר מיעילות החיסון).
לפיכך (לדעת מחברי המאמר) נדרש חיסון חדש. חיסון אידאלי הוא כזה שניתן להזריק אותו ביום הלידה ושלא יהיו לו התוויות נגד. או אז נוכל סוף סוף למגר את החצבת.

קיימת מחלה גנטית נדירה בשם אגמאגלובולינמיה. היא מאופיינת בכך שהמערכת החיסונית ההומרלית (Th2) כלל לא פעילה ולא מפיקה נוגדנים. עם זאת החולים במחלה הזאת מצליחים להירפא מהחצבת. לפיכך הנוגדנים והחסינות ההומרלית לא משחקים תפקיד חשוב בהגנה מפני החצבת. עוד: [1], [2].

כמו שקרה גם עם מחלות אחרות, עם הופעת החיסון הגדרת החצבת הצטמצמה. אם לפני כן החצבת אובחנה על פי פריחה אופיינית (ולעיתים קרובות התבלבלה עם האדמת), אזי היום כדי לאבחן חצבת יש צורך בבדיקת מעבדה או בחום מעל 38.3ºC, שיעול, פריחה, ובהכרח קשר מוכח עם חולה חצבת אחר. (מעניין שמדד החום הגבוה כתופעת לוואי של חיסון חצבת נקבע על 39.4ºC ולא 38.3ºC).

בשנות ה-20 של המאה הקודמת החלו להופיע מחקרים המראים כי ויטמין A מגן מפני מחלות זיהומיות. חולדות שלא קיבלו ויטמין A סבלו מניוון בלותות הרוק והרירית, ולאחר מכן הרקמות האלה הזדהמו בחיידקים והחולדות מתו. ב-1931 התגלה כי ויטמין A מגן מפני אלח דם שלאחר לידה. באותה תקופה קראו לויטמין A "ויטמין נוגד-זיהומים" [1].
נגיף החצבת תוקף את תאי האפיתל. כאשר קיים חוסר בויטמין A התאים האלה מתנוונים מה שמאפשר לחיידקים שבדרך כלל אינם מזיקים לפגוע בהם ולזהם את ריאות, העור, האוזן התיכונה ואת מערכת העיכול – מה שמביא לסיבוכים של החצבת.
באנגליה החצבת מסוכנת בעיקר לילדים מהמעמד העני, שהמזון שלהם דל בשומנים (ולפיכך גם בויטמינים A ו-D).
600 ילדים שהגיעו לבית חולים בלונדון עם חצבת חולקו לשתי קבוצות בצורה אקראית. מחציתם קיבלו ויטמינים A ו-D כשמן דגים (בחסות האדיבה של Glaxo Laboratories – לימים GSK).
התמותה בקרב הילדים שקיבלו את הויטמינים הייתה 3.7% ובקרב אלה שלא קיבלו – 8.7%.
לאחר הניסוי המוצלח הזה לטיפול בחצבת, ויטמין A פשוט נשכח.

רק לאחר 50 שנה ויטמין A התגלה מחדש, אחרי שהסתבר כי באינדונזיה התמותה מחצבת בקרב הילדים אפילו עם מחסור קל בויטמין A היתה גבוהה פי 4, ובקבוצות גילאים מסויימות היתה גבוהה פי 8 עד 12. כמו כן הסתבר כי תיסוף של ויטמין A מוריד את התמותה ב- 34%. בדו"ח אירגון הבריאות העולמי לשנת 1968 נטען כי אין דבר המזוהה עם יותר עם מחלות זיהומיות מאשר מחסור בויטמין A.
חצבת מורידה את רמות הויטמין A אפילו אצל ילדים שתזונתם טובה. רמות הויטמין יורדות אצלם מתחת לרמות של ילדים הסובלים מתת תזונה שלא חלו בחצבת.
החוקרים ביצעו מחקר אקראי בקרב ילדים שחלו בחצבת בטנזניה. רבע מהילדים סבלו מתת תזונה (14% מתת תזונה חמורה), ורק כשליש מהילדים היו בעלי משקל הגבוה מ-80% מהמשקל הנורמלי. רבים סבלו מאנמיה. ל-91% מהילדים רמת ויטמין A הייתה נמוכה מ- 0.56umol/l (היום הרמה התקנית עומדת על- 1.75umol/l).
בקרב ילדים שלא קיבלו ויטמין A התמותה היתה 13%. בקרב אלה שקיבלו 400,000IU ויטמין A התמותה היתה 7%. בקרב ילדים מתחת לגיל שנתיים הויטמין הוריד את התמותה ב-87%. ילדים הסובלים מתת תזונה נפטרו מחצבת פי כמה וכמה מילדים שאכלו טוב יותר, וזאת בלי קשר לויטמין A.
בעקבות המחקר הזה ארגון הבריאות העולמי המליץ על מתן ויטמין A לילדים החולים בחצבת, אך רק במקומות בהם התמותה ממנה עלתה על 1%. המינון המומלץ היה 100-200 אלף IU, בהתאם לגיל, אף על פי שבמחקר נעשה שימוש במינון 400,000IU.

מחקר אקראי כפול סמיות בדרום אפריקה בהשתתפות 189 ילדים. בניגוד לטנזניה, בדרום אפריקה מחסור חמור בויטמין A הוא נדיר ביותר. ובכל זאת נמצא כי רמת ויטמין A אצל ילדים החולים בחצבת הייתה מאוד נמוכה (0.4umol/l בממוצע, פחות מ- 0.7umol/l אצל 92% מהילדים). כמו כן היתה להם רמה נמוכה מאוד של אלבומין וחלבון קושר רטינול. כל הילדים היו משכונת עוני.
ילדים שקיבלו ויטמין A במינון 400,000IU הבריאו מדלקת ריאות ומשלשול פי 2 מהר יותר וחלו בדלקת גרון פי 2 פחות. מתוך 12 הילדים שנפטרו 10 קיבלו פלסבו. כל הילדים בעלי רמת ויטמין הגבוהה מ-0.7 umol/l שרדו.
החוקרים מסיקים שיש לתת ויטמין A לכל הילדים שחלו בחצבת בלי קשר לאיזור מגורים, זאת בניגוד להמלצת אירגון הבריאות העולמי, וכן יש להגדיל את המינון ל- 400,000IU – זאת מכיוון שיעילות מינונים נמוכים יותר לא הוכחה.

החוקרים בדקו את רמת ויטמין A ב-20 ילדים עם חצבת בקליפורניה, ולהפתעתם, למחציתם היתה רמה נמוכה של הויטמין (פחות מ-0.7), למרות שכולם אכלו היטב. בקבוצת ביקורת של ילדים שלא נדבקו היו רמות תקינות של הויטמין. בקבוצת ביקורת נוספת בה היו ילדים שחלו במחלות זיהומיות אחרות, ל-30% מהילדים היתה רמה נמוכה של הויטמין. לכל החולים בחצבת היו גם רמות נמוכות של אלבומין וחלבון קושר רטינול.
החוקרים מסיקים כי אי אפשר להניח עוד שלילדים אמריקנים שתזונתם טובה, רמת ויטמין A בזמן חצבת לא יורדת. כמו כן יש יסוד להניח שרמת ויטמין A קטנה גם במחלות זיהומיות אחרות.

מדדו רמות ויטמין A ב-89 ילדים החולים בחצבת בניו יורק, כולם מתחת לגיל שנתיים, והשוו לקבוצת ביקורת. ל-22% היתה רמה נמוכה של הויטמין (פחות מ-0.7umol/l). ל-26% היתה רמה גבולית (0.7-0.87). ילדים עם מחסור בויטמין A סבלו לעיתים קרובות יותר מחום גבוה (מעל 40), למשך זמן רב יותר, והם נזקקו לאישפוז בתדירות גבוהה פי 2. גם ילדים עם רמה גבולית של הויטמין נזקקו יותר לאישפוז. רמות הויטמין בקבוצת ביקורת היו תקינות, רמתו הממוצעת הייתה גבוהה פי 2 מקבוצת החולים (1.9 לעומת 0.92 בהתאמה).
לשישה מהילדים שחלו היה רישום על ביצוע החיסון. תסמיני המחלה, רמות הויטמין וכמות הנוגדנים אצלם היו בדיוק כמו לילדים ללא רישום החיסון.
מחסור בויטמין A מחליש את מערכת החיסון התאית ומקטין את הפקת נוגדנים.
החוקרים מסיקים שלכמחצית מהילדים שחלו בחצבת בניו יורק רמת ויטמין A היא נמוכה או גבולית וזה גורם למחלה להיות קשה יותר. הם מציעים לתת ויטמין A גם לילדים בארה"ב ולא רק במדינות עולם שלישי.
מחקר דומה שנעשה במילואוקי.

סקירה שיטתית של קוקריין בנושא השימוש בויטמין A לטיפול בחצבת. שתי מנות ויטמין A, כל אחת 200,000IU מקטינות את התמותה מחצבת ב-82%. הסיכון לדלקת אוזניים קטן ב-74%, סיכון לדלקת גרון קטן ב-47%. ויטמין A על בסיס מים יעיל יותר מהויטמין על בסיס שומן.
מנה אחת של הויטמין לא מקטינה את התמותה.
הייתכן שמינונים גבוהים יותר של הויטמין יפחיתו את התמותה עוד יותר? את זה אף אחד משום מה לא בדק.

מחקר אקראי מבוקר של השפעת ויטמין A על תמותת ילדים בדרום הודו. 15 אלף ילדים חולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת קיבלה ויטמין E בלבד פעם בשבוע. הקבוצה השניה קיבלה בנוסף גם ויטמין A במינון 8000IU למשך שנה. בקרב הילדים שקיבלו ויטמין A התמותה הייתה נמוכה יותר ב-54%. בקרב ילדים מתחת לגיל שנה התמותה הייתה נמוכה פי 4 מזו של ילדים שלא קיבלו ויטמין A. בקרב ילדים שסבלו מתת-תזונה (72% מכלל הילדים), ויטמין A הפחית את התמותה פי 9.
החוקרים לא ציפו לירידה משמעותית כל כך בתמותה, שכן באינדונזיה מחקר דומה הוביל לירידה בתמותה ב-11% עד 45%. אבל באינדונזיה הויטמין ניתן יחד עם מונוסודיום גלוטמט, ובהודו יחד עם חמאת בוטנים. (החוקרים כנראה שכחו שויטמין A זקוק לשומנים בשביל ספיגה אופטימלית.)

מטא-אנליזה של השפעת ויטמין A על תמותת ילדים. הויטמין מקטין את התמותה מחצבת ב-60%, ובקרב תינוקות – ב-90%. התמותה מדלקת ריאות קטנה ב-70%.

סקירה שיטתית של קוקריין בנושא השפעה כללית של ויטמין A על תחלואה ותמותה בילדים. תיסוף של ויטמין A מוריד את התמותה ב-12-24%. הסיכון לשילשול יורד ב- 15%, הסיכון לחלות בחצבת יורד ב-50%.

במדינות המפותחות החצבת היא מחלה קלה. המחברים סבורים כי זה לא דבר טוב כי הורי הילדים האלה שמקבלים החלטות בעולם הזה עלולים להחליט כי החיסון לחצבת לא ממש חשוב. אבל באפריקה מתים מחצבת פי 400 יותר, ולפיכך החיסון חשוב מאוד.
כמו כן נכתב כי ילד הסובל מתת תזונה יפריש את נגיף החצבת בכמויות גדולות פי 3 מאשר ילד במשקל רגיל. תת תזונה גורמת למהלך קשה יותר של המחלה, ומחסור בויטמין A עלול לגרום לעיוורון.

חיסון MMR, בדיוק כמו החצבת, מקטין משמעותית את רמת ויטמין A. עוד: [1]

מאמר סקירה על החצבת וויטמין A. באנגליה התמותה מחצבת ירדה פי 200 בין 1908 עד 1960, לפני עידן החיסון.
המחברים טוענים שהמסורת של מתן יומי של שמן דגים (העשיר בויטמין A) כמעט עברה מן העולם באירופה ונותרה למעשה רק בנורבגיה. הם ממליצים לתת ויטמין A יחד עם החיסון.

גם ויטמין C כנראה מסייע לזירוז ההחלמה מחצבת.

בניגוד לויטמין A, לא קיים אפילו מחקר אחד שמוכיח כי החיסון חצבת מוריד את התמותה ממנה במדינות מפותחות. עכשיו בואו ניזכר כמה שמענו בכלי תקשורת על וטמין A וכמה על החיסון לחצבת בהקשר של "מגיפות" החצבת האחרונות.

הסיכון לחצבת קלינית קטן ב-30% בתינוקות שניזונו מחלב אם למשך יותר מ-3 חודשים, ביחס לאלו שלא ניזון מחלב אם, בלי קשר לחיסון.
מתוך 5569 ילדים שחוסנו 28% חלו בחצבת, כאשר מתוך אלו שלא חוסנו חלו 74%.

חצבת קשורה לירידה של 40% בסיכון ללימפומה שאינה הודג'קין, ו-70% בלימפומה מסוג הודג'קין. אבעבועות רוח, חזרת ואדמת קשורות לירידה של 50% בסיכון ללימפומת הודג'קין, וקדחת השנית לירידה ב-80%.
שתי מחלות ילדות קשורות לירידה של 50% בסיכון ללימפומה שאינה הודג'קין ולירידה של 80% בסיכון ללימפומת הודג'קין.

חצבת קשורה לירידה של 47% בסיכון של לימפומת הודג'קין.
שתי מחלות ילדות או יותר קשורות לירידה של 55% בסיכון ללימפומה.

תחלואה בחצבת, חזרת או אדמת בילדות קשורה לירידה של 70% בסיכון ללימפומת הודג'קין בנשים הנגרמת ע"י הנגיף EBV.
חצבת לפני גיל 10 מקטינה סיכון של לימפומת הודג'קין EBV ב-96% לעומת מי שחלה אחרי גיל 10.
לאלו שחלו בחצבת לפני גיל עשר, סיכון של לימפומה היה נמוך ב-96% מאלה שחלו בחצבת אחרי גיל 10.

מחקר דומה שנערך בקרב גברים. ממחלות ילדות קשורות לירידה בסיכון של לימפומת הודג'קין.

חצבת ושעלת קשורים לירידה של 15% בסיכון ללימפומה שאינה הודג'קין.

אדמת בילדות קשורה בהקטנת סיכון של סוגי סרטן שונים (למעט סרטן השד) ב-62%. אבעבועות רוח – ב-38%. חצבת וחזרת קשורות בהקטנת הסיכון לסרטן ב-10-15% אך ללא מובהקות סטטיסטית.
תחלואה במחלות חום (אחת או יותר) קשורה בהקטנת הסיכון לסרטן ב-73%.

מחלות ילדות קשורות לסיכון מופחת למלנומה (אך כאן אין מובהקות סטטיסטית).
הצטננות או שפעת קשורות לירידה של 68% בסיכון למלנומה.
פצע נגוע קשור לירידה של 79% בסיכון למלנומה, ומחלה זיהומית כרונית קשורה להפחתת סיכון למלנומה ב-68%.

כמעט כל המחלות זיהומיות קשורות לירידת סיכון של מלנומה. שפעת ב-35%, דלקת ריאות ב-55%, סטפילוקוקוס ב-46%.

חצבת קשורה להורדת סיכון של לוקמיה לימפוציטית כרונית ב-47%. ככל שהנחקרים חלו ביותר מחלות ילדות (חזרת, אבעבועות רוח, שעלת וכו'), כך הסיכון של לוקמיה לימפוציטית היה נמוך יותר. מחלת ילדים אחת או שתיים הפחיתו אותה ב-16%, ושלוש מחלות או יותר - ב-53%.

התקררויות, חום ומחלות ילדות זיהומיות קשורות בהקטנת הסיכון ללוקמיה.
מחקרים דומים נוספים:

מי שחלה בחצבת בילדות חלה בלימפומת הודג'קין בשכיחות נמוכה ב-66% ביחס למי שלא חלה. חצבת קשורה גם בהקטנת הסיכון ללימפומה שאינה הודג'קין ב-40%. אבעבועות רוח קשורה להקטנת הסיכון ללימפומה ב-47%.
הסיכון ללימפומת הודג'קין היה נמוך יותר גם במי שחלה בחזרת, אדמת, שעלת וקדחת השנית. סיכון ללימפומה קטן ככל שכמות המחלות הזיהומיות שהנחקרים חלו בהם בילדות היתה גבוהה יותר. שלוש מחלות ילדות קשורות להקטנת הסיכון לימפומת הודג'קין ב-80% ולימפומות שאינן הודג'קין ב-40%.

חצבת קשורה לירידה בסיכון של סרטן השחלות ב-53%, חזרת ב-39%, אדמת ב-38%, אבעבועות רוח ב-34%. הריון קשור לירידה בסיכון לסרטן השחלות ב-73%.

שלושה ילדים בפולין, שאובחנו בלימפומת הודג'קין חלו בחצבת. לאחר החצבת, לכל השלושה הגידול נעלם. לשניים מהילדים הלימפומה חזרה כעבור שנתיים וטופלה, אצל השלישי ההפוגה נמשכת כבר 6 שנים (למועד כתיבת המאמר).

מקרה דומה בפורטוגל. ילד בן שנתיים אובחן עם לימפומת הודג'קין. לפני שהוא הספיק לעבור טיפולי רדיותרפיה הוא חלה בחצבת והלימפומה נעלמה. שישה חודשים לאחר מכן נרשמה הישנות לא משמעותית של המחלה אחרי שאמו נתנה לו לשתות יין.

מקרה דומה בניגריה ב- 1981.
גם בקובה ב-1949 נרשם מקרה היעלמות לימפומה אחרי חצבת.

ילד בן 8 אובחן עם לימפומת בירקיט. 10 ימים אחרי האיבחון הוא חלה בחצבת, שבועיים לאחר מכן הגידול נעלם והילד הבריא לחלוטין.

מבין ארבעה מקרים של לוקמיה לימפובלסטית ב-1965, שניים מתו, ושניים חלו בחצבת במהלך הטיפול ועדיין חיים. ילדה אחת חלתה בנוסף לחצבת גם באדמת. המחבר סבור כי ייתכן שגם לנגיף האדמת יש השפעה חיובית.

בשנת 2014 אישה נרפאה ממיאלומה נפוצה ע"י מינון גבוהה מאוד של נגיף חצבת רקומביננטי.
כיום מתקיימים ניסויים קליניים לריפוי מחלות אונקולוגיות שונות באמצעות נגיף החצבת.
כאן מדווחים על שימוש מוצלח בנגיף החצבת לטיפול בסרטן העור בחמישה חולים.
כאן מוסבר כיצד נגיף החצבת תוקף תאי מלנומה.
נגיף החצבת שימש בהצלחה לטיפול בסרטן השחלות [1],[2]. יעילות הנגיף הייתה גבוהה באופן משמעותי מאווסטין, תרופה אופנתית, אך מאוד רעילה ומאוד יקרה לטיפול בסרטן.

השכיחות של לימפומת הודג'קין בישראל עלתה משמעותית מאז שנות השישים.
המחברים מאמינים, כי זה קשור לזה שלאחר תחילת עידן החיסונים נגד חצבת, יותר אנשים חולים בחצבת בגיל מבוגר. המחברים גילו נוגדנים לחצבת ב-54% של ביופסיות, אשר אובחנו עם לימפומת הודג'קין. על פי ההשערה שלהם, וירוס חצבת יכול לפעול כגורם אונקוגני. חוקרים במעבדות אחרות לא מצאו עדיין קשר בין וירוס החצבת ללימפומת הודג'קין.

מחקר על כ-50,000 בוגרי הרווארד ואוניברסיטת פנסילבניה. לאלו שחלו בחצבת בילדות, הסיכון למחלת פרקינסון היה נמוך פי 2. גם אבעבועות רוח וחזרת הפחיתו את הסיכון לחלות במחלת פרקינסון.
מחקרים דומים נוספים: [1], [2]
חיסון חצבת לעומת זאת לפעמים גורם למחלת פרקינסון בילדים.

מחקר פרוספקטיבי של יותר ממאה אלף איש ביפן עם תקופת מעקב של 20 שנה. תמותה ממחלות לב וכלי דם היתה נמוכה ב-8% בגברים שחלו בחצבת בילדות וב-20% במי שחלה גם בחצבת וגם בחזרת.
לגברים שחלו בחזרת הסיכון למות משבץ היה נמוך ב-48%.
לנשים שחלו בחצבת ובחזרת הסיכון למוות כתוצאה ממחלות לב היה נמוך ב-17%.

חצבת קשורה לירידה של 30% בסיכון להתקף לב, אבעבועות רוח לירידה ב-33%, קדחת השנית ב-31%, חזרת ב-25%, אדמת ב-9%, מונונוקלאוזיס ב-33%.
הסיכוי להתקף לב היה נמוך ככל שכמות מחלות זיהומיות שהאדם חלה בהן בילדות הייתה גדולה יותר: למי שחלה במחלה אחת הסיכון ירד ב-35%, שתי מחלות – ב-40%, שלוש מחלות – ב-47%, ארבע וחמש מחלות – ב-54%, ולמי שחלה בכל ששת המחלות גם יחד הסיכון לקבל התקף לב היה נמוך ב-89%.
למי לקה בהתקף לב רמת ה-LDL ("הכולסטרול הרע") הייתה 2.41mmol/L. לקבוצת בקרה שלא סבלה מהתקפי לב רמת ה-LDL הייתה 3.67mmol/L (ד"ש לסטטינים!).

מי שחלו בילדות בחצבת ובמחלות זיהומיות אחרות נוטים פחות לפתח טרשת נפוצה. מחקרים דומים: [1],[2]

חמישה חולים הסובלים מתסמונת נפרוטית חלו בחצבת. לשניים מהם התסמונת נעלמה לחלוטין, לשלושת הנותרים היה שיפור זמני בלבד. המחברים ניתחו את הספרות הרפואית, ומצאו עוד מספר מקרים של ריפוי התסמונת הנפרוטית לאחר חצבת, וכן מקרים רבים של שיפור זמני.
החוקרים מדווחים כי חצבת הייתה הטיפול היעיל ביותר בתסמונת נפרוטית מכל מכל האמצעים בהם השתמשו.

כאן מסופר על מקרה חמור של תסמונת נפרוטית בילד בן 10 באנגליה. הילד היה חולה במשך חודשים ארוכים והגיע למצב אנוש. רופאיו לא נתנו לו שום סיכוי ולכן הוריו כבר התכוננו להלוויתו וקנו בגדי אבל, אבל הילד חלה בחצבת והבריא לחלוטין מתסמונת נפרוטית.
לאחר מכן במשך שנים הוא לבש את בגדי האבל של אחיו. כשגדל, הוא הפך לרופא ילדים ידוע, פרופסור לרפואה ויו"ר אירגון לאומי של רופאי ילדים.

לאנשים שלא חלו בחצבת (או שחלו בצורה לא טיפוסית, כמו אחרי חיסון) בגיל מבוגר יש סיכון גבוה יותר ל-:
1) מחלות אוטואימוניות בעקבות מחלות זיהומיות (מחלות אימונוריאקטיביות),
2) מחלות עור (דרמטיטיס, אקזמה וכו'),
3) מחלות ניווניות של עצם וסחוס (אוסטאוארתרוזיס וכו'),
4) מחלות אונקולוגיות.

בהתפרצות חצבת בכפר בסנגל, 66 ילדים חלו ו-149 לא נדבקו. לאחר תקופת מעקב של 4 שנים התברר שלילדים שחלו בחצבת השכיחות של תמותה ממחלות זיהומיות אחרות הייתה נמוכה ב-86% ביחס לילדים שלא חלו. רוב הילדים שחלו בחצבת לא היו מחוסנים.
תוצאות דומות נרשמו בגינאה-ביסאו (סיכון לתמותה אחרי תחלואה בחצבת היה נמוך ב-50%), בסנגל (תמותה נמוכה פי 4 בקרב אלו שחלו בחצבת) ובבנגלדש.

בגינאה-ביסאו ילדים שחלו בחצבת סבלו מאלרגיה פי 3 פחות מילדים שלא חלו. שכיחות אלרגיה לקרדית אבק הייתה נמוכה פי 5.
התופעה הזו מוסברת ע"י כך שנגיף החצבת ממריץ את מערכת החיסון התאית ואילו על אלרגיות אחראית מערכת החיסון ההומורלית.
גם הילדים שהניקו אותם מעל משנה וילדים שבביתם גרו חזירים סבלו מאלרגיה לעיתים נדירות יותר. על פי נתונים עקיפים, מחלות זיהומיות מגינות מפני האלרגיות רק אם התחלואה בהן מתרחשת בילדות. ככל הנראה תגובת תאי T לאלרגנים מתקבעת לקראת גילאים 5-7, ועד אז היא משתנה בהשפעת גורמים חיצוניים למיניהם, כמו המחלות הזיהומיות.
במחקר אחר חצבת או שעלת לפני גיל שלוש היו קשורים עם סיכון מופחת לאסתמה.

מחקר שנעשה על 14,900 ילדים בחמש מדינות אירופאיות. שכיחות אלרגיה אצל ילדים שחלו בחצבת הייתה נמוכה פי 2. גם החיסון הקטין את השכיחות לאלרגיה לעומת ילדים שלא חלו, אבל פחות.
למחוסנים שלא חלו בחצבת שכיחות דלקת לחמית הייתה גבוהה ב-70% בהשוואה ללא מחוסנים שלא חלו בחצבת.
מתוך המחוסנים, 11% חלו בחצבת. מתוך הלא מחוסנים, 31% לא חלו בחצבת (מחקר דומה).
אנטיביוטיקה מתחת לגיל שנה קשורה עם סיכון גבוה פי 2 של דלקת לחמית, של אסתמה - פי 2.8 ושל אקזמה - פי 1.6.
תרופות מורידות חום קשורות לעליה של 54% בסיכון לאסתמה ולעליה של 32% בסיכון לאקזמה.

מי שחלו בחצבת סבלו מאלרגיות בשכיחות נמוכה יותר. עוד: [1].

אלה שלא חוסנו ב-MMR סבלו מאלרגיה בשכיחות נמוכה ב-33% בהשוואה לאלה שחוסנו.
מי שצרכו בעיקר מזון אורגני סבלו מאלרגיה בשכיחות נמוכה ב-37%.
אלרגיות היו גם פחות שכיחות באלו שלא השתמשו באנטיביוטיקה, לא השתמשו בתרופות להורידת חום, חלו בחצבת, אכלו ירקות מותססים, או שניזונו מחלב אם במשך 4 חודשים לפחות.

מחקר שהוזכר בסעיף 10 של הפרק "לא מחוסנים". מחוסנים ב-MMR סבלו מאסטמה פי 3.5 יותר, ומאקזמה פי 4.5 יותר.

חמישה חולים באקזמה ואלרגיה לביצים חלו בחצבת. כעבור חודש, בארבעה מהם, הסימפטומים של אקזמה השתפרו באופן משמעותי. אצל החמישי היה שיפור זמני.

ניתוח ראשוני של 10 מאמרים (לצורך מטא-אנליזה). לפי סמנים עקיפים, מחלות זיהומיות קשורות לירידה בסיכון לדרמטיטיס ב-20%, של נזלת אלרגית ב-30% ושל אסטמה ב-40%.

תסמונת הנהון היא מחלה קטלנית חדשה שקיימת במספר מדינות אפריקאיות בלבד. ילדים שחלו בחצבת סבלו מהמחלה הזו בשכיחות קטנה פי 7 ביחס לילדים שלא חלו.

לילדים שחוסנו נגד חצבת נרשמו רמות נמוכות של אינטרפרון-אלפא (ציטוקין האחראי לחסינות מפני מחלות ויראליות). המחקר נמשך שנה ומהלך הזמן הזה רמת האינטרפרון לא חזרה לרמה ההתחלתית.

חיסון MMR מפחית משמעותית את תפקוד הנויטרופילים (כלומר מגביר רגישות לזיהומים). זה קרוב לוודאי בשל העובדה כי זנים של החיסון אינם מתרבים ברקמות הלימפה כמו הזנים הפראיים.

החוקרים בדקו את התגובה של לימפוציטים לקנדידה, ומצאו כי חיסון MMR הביא לירידה בתפקוד הלימפוציטים שנמשכה 1-5 שבועות לאחר החיסון. תפקוד הלימפוציטים חוזר לרמתו הקודמת רק 10-12 שבועות אחרי החיסון. מחקרים אחרים הראו תוצאות דומות.

סקירה שיטתית של קוקריין בנושא יעילות ובטיחות של חיסון MMR. יעילות החיסון לחצבת היא 95%, ולחזרת – 88%.
החיסון מעלה סיכון לדלקת קרום מוח אספטית פי 14 עד 22 (זנים Urabe ו- Leningrad-Zagreb), סיכון לפרכוסי חום פי 4 עד 5.7, סיכון לארגמנת תרומבוציטופנית פי 2.4 עד 6.3.
המחברים מסיקים שמחקרים קליניים ופוסט-קליניים של החיסון לא מספקים ושלא ניתן להפריד את תפקיד החיסון במניעת מחלות לבין תופעות לוואי להן הוא גורם.
הם ממליצים לשפר את המתכונת ואת הדיווח של המחקרים, וכן לתת הגדרות אחידות לתופעות הלוואי. הם מציינים שנדרש גם לבדוק מה משך תקופת ההגנה שמספק החיסון.

מחקר תופעות לוואי של חיסון MMR באירן, שנערך בקרב 43,000 ילדים.
1.8% מהמחוסנים סבלו מדלקת בלוטות האוזן. 2 ילדים סבלו מאנצפאלופתיה ועוד 2 מהלם אנפילקטי. כלומר הסיכוי לשתי התופעות האלה היא 1 ל-20,000 ולא אחד למיליון כמו שבדרך כלל אוהבים לטעון.
השכיחות לפרכוסים (לא על רקע חום) היתה 1 ל-2000, שכיחות לפרכוסי חום – 1 ל-1750.

מחקר על תופעות לוואי של 4 סוגי חיסוני MMR ביפן. השתתפו בו 38 אלף ילדים.
דלקת אספטית של קרום המוח נרשמה בשכיחות של 1 לכל 600 מחוסנים בחיסון הסטנדרטי (מדובר באבחון שנסמך על בדיקות מעבדה וגילוי של זן חזרת מהחיסון בנוזל שדרה). בסך הכל השכיחות לדלקת אספטית של קרום המוח אחרי החיסון היתה 1 ל-400.
שכיחות פרכוסים שלא קשורים לדלקת קרום המוח הייתה 1:350 מחוסנים, מתוכם ל-40% היו פרכוסים שאינם פרכוסי חום.
חיסון אחד מתוך הארבעה לא גרם לדלקת קרום המוח. הסתבר שליצרן שלו הייתה תקלה בהרכב החיסון, והדבר לא דווח.
במדינות אחרות מדווח על דלקות אספטיות של קרום המוח בשכיחות נמוכה יותר (מ-1:4000 עד 1:282000).
בעקבות המחקר הזה משרד הבריאות היפני אסר על שימוש בחיסוני MMR, והאיסור תקף עד עצם היום הזה (המחקר נערך מאוקטובר 1991 עד אפריל 1993 ופורסם ב-1996).

ילד בריא בן שנה קיבל חיסון MMR ו-8.5 חודשים לאחר מכן לקה בדלקת מוח מסוג MIBE. בביופסית מוח נתגלה זן חצבת של החיסון. הילד נפטר כעבור חודש וחצי.
דווחו מספר מקרים דומים לזה, אם כי הם בדרך כלל קורים לילדים חולים ולא בריאים כמו במקרה הזה.
דלקת מסוג MIBE למעשה דומה מאוד לדלקת מוח מסוג SSPE, שהיא סיבוך נדיר של חצבת שיכול להתפתח כמה שנים אחרי המחלה, אבל MIBE מתפתח תוך פרק זמן קצר יותר ובתהליך מהיר בהרבה. לא ידוע האם השכיחות של SSPE גבוהה יותר מ-MIBE או להיפך.
מקרה דומה נוסף.
כאן מדווח כי מתוך 9 מקרי SSPE היו שלושה מחוסנים, שניים לא מחוסנים ועל 4 מקרים נוספים לא היו נתונים.
כאן מדווח כי החלק היחסי של מחוסנים לחצבת בין הלוקים ב-SSPE גדל, ולמחוסנים הדלקת מתפתחת מהר יותר מאשר למי שחלו בחצבת באופן טבעי.

למרות ירידה בכמות מקרי דלקת המוח כתוצאה מחצבת, המספר הכולל של מקרי דלקת המוח לא השתנה, רק שאת חצבת החליפו נגיפים אחרים.
כאן מדווח כי כמות המקרים החמורים של דלקת המוח בפינלנד רק גדלה אחרי תחילת שימוש ב-MMR.
כאן מסופר על מגיפת חצבת בשנת 2008 בוייטנאם בקרב צעירים בגילאי ה-20. מדווח כי מבין 15 מקרי דלקת המוח 11 היו מחוסנים, שניים לא מחוסנים והסטטוס של השניים הנוספים לא ידוע.
ה-CDC טוען כי התמותה מדלקת המוח המתפתחת כתוצאה מחצבת היא 15%. אך לפני תחילת החיסון אחוז התמותה היה משמעותית נמוך יותר. מתוך 42 מקרי דלקת המוח ב-1961 לא נרשמו מקרי מוות כלל.
תיאור מקרה של דלקת המוח שנגמר בנכות ואיבוד ראיה בילדה אחרי חיסון חצבת ב-1969.
כאן מדווח כי הסיכון לדלקת המוח כסיבוך של חצבת עולה עם הגיל. כלומר החיסון שדוחה את גיל התחלואה בעצם מעלה משמעותית את הסיכון לדלקת המוח.
במחקר בריטי משנת 2017 דוווח כי אף על פי שהשכיחות של דלקת המוח שמקורה בחצבת או חזרת נפלה ב 97-98% בשנים 1979 עד 2011, השכיחות הכללית של דלקת המוח עלתה, בעיקר בקרב תינוקות.

מחקר על 48 ילדים הלוקים באנצפלופתיה בעיקבות חיסון MMR. החוקרים מסיקים שקיים כנראה קשר סיבתי בין החיסון לבין אנצפלופתיה.

השוואה של התמותה מחצבת בין מחוסנים ללא מחוסנים מעולם לא נערכה. אבל במספר מחקרים קליניים בגינאה-ביסאו, סנגל וגמביה השוו תמותה בעקבות חיסוני חצבת שונים והתברר שהתמותה של ילדות מחיסון עם טיטר (כיל) גבוה, היתה גבוהה ב-86% מחיסון עם טיטר בינוני.
החל מ-1989 ארגון הבריאות העולמי ממליץ על השימוש בחיסון בעל טיטר גבוה, ואף אחד לא יודע כמה ילדות החיסון הזה הרג. כמו כן לא ידוע בכמה התמותה הייתה יורדת אילו היו משתמשים בחיסון עם טיטר נמוך או שאם כלל לא היו מחסנים נגד חצבת.

זה שהחיסון עם טיטר גבוה מעלה את התמותה באופן משמעותי התגלה במקרה, כיוון שנפטרים מהחיסון הזה כעבור שנה ויותר ממועד החיסון. תקופות המעקב של הרוב המוחלט של המחקרים הינן קצרות הרבה יותר. המאמר הקודם הוביל לכך שה-NIH הציע לחקור את התופעה! אחרים הציעו לבצע מבצעי היחסנות רחבי היקף ולהכחיד סוף סוף את החצבת "כפי שנעשה עם פוליו". הצעה נוספת הייתה לתת מנה שניה של החיסון. אבל זה נעשה גם ככה בלי שמישהו טרח לבדוק מחקרית האם הוספת מנה נוספת מובילה להקטנת התמותה (או שמא להיפך).
המחברים קוראים לערוך מחקר אקראי ולקבוע כמדד יעילות את השינוי בתמותה במקום מדדים עקיפים כמו כמות הנוגדנים.
החיסון עם טיטר גבוה נוסה לא רק באפריקה אלא גם באוכלוסיה אפרו-אמריקאית בלוס אנג'לס, שלהם שכחו להודיע שהחיסון הזה הוא נסיוני.

- תפקיד מערכת החיסון התאית בהגנה מחצבת אינה ברורה. אילו היינו מבינים אותו, היה אפשר לפתח חיסון יעיל יותר.
- בזכות החיסונים מבוגרים ובפרט נשים הרות החלו לחלות בחצבת. בתקופת ההריון החצבת הינה מסכונת ביותר גם עבור האם וגם עבור העובר.
- ייתכן שהסיבה לכך שהחיסון עם טיטר גבוה גרם לתמותה גבוהה יותר בילדות – היא לא בגלל המאפיינים של החיסון עצמו אלא בגלל שחיסון עם טיטר בינוני משפיע לטובה על התמותה. ייתכן. עם זאת ההנחה הזאת לא מסבירה מדוע התמותה גדלה רק בבנות ולא בבנים. אבל אנו (המחברים) חושבים שזו השערה הגיונית.
- ידוע כי התמותה בקרב מי שחלו בחצבת נמוכה יותר ביחס לאלה שלא חלו, ושלחצבת יש השפעה חיובית על מערכת החיסון. לכן אפשר להניח כי לחיסון יש את אותה ההשפעה! אין עדויות מחקריות לכך שירידת התמותה במדינות מתפתחות היא תוצאה של תחלואה בחצבת שנמנעה, ולא בשל השפעה עקיפה כלשהי של החיסון. לכן זה לא יהיה חכם להפסיק את ההיחסנות אפילו אחרי מיגור מוחלט של החצבת כי אז יתכן ותמותת ילדים תעלה שוב.
- יתרה מזאת, אם יפסיקו לחסן אחרי מיגור החצבת אזי האנושות תאבד את החסינות לחצבת ויהיה ניתן להשתמש בנגיף כנשק ביולוגי.

הסיכון לפניה למיון היה גבוה ב-33% בין היום ה-4 ליום ה-12 לאחר חיסון גיל שנה. ביום התשיעי לאחר החיסון הוא היה גבוה פי 2.
בין היום ה-10 ליום ה-12 לאחר חיסון של שנה וחצי, הסיכון לפניה למיון היה גבוה ב-25%, וביום ה-12 ב-34%. קבוצת הביקורת במחקר זה לא כללה ילדים אחרים שלא חוסנו, אלא אותם הילדים, רק 20-28 ימים לאחר החיסון.

הסיכון לפניה למיון לאחר חיסון גיל שנה היה גבוה ב-35%, ובבנות הוא היה גבוה ב-8% מזה של בנים. ייתכן והסיבה לכך היא שמשקל הבנות נמוך יותר, וייתכן שבנות מגיבות לנגיף חצבת בצורה שונה.

הסיכון של לוקמיה לימפובלסטית חריפה היה גבוה ב-70% בילדים שקיבלו את החיסון MMR.
אם כי מטא-אנליזה לא גילתה עליה בסיכון.

הסיכון להתפרצות מחלות נוירולוגיות חמורות תוך 6 עד 11 ימים אחרי החיסון MMR עולה פי 5.7.

הסיכון לטרומבוציטופניה לאחר חיסון MMR עולה פי 5.5
עוד: [1], [2], [3], [4], [5], [6], [7], [8], [9]
הסיכון לטרומבוציטופניה עולה גם בעקבות חיסון אבעבועות רוח, TDaP וצהבת A בילדים מבוגרים יותר.

לתינוקות מתחת לגיל שנה שחוסנו ב-DTP הסיכון לפרכוסי חום היה גבוה פי 9.3 ביום החיסון.
הסיכון לפירכוסי חום היה גבוה פי 2.8 בתקופה שבין היום ה-8 עד ה-14 אחרי חיסון MMR.
במחקר אחר הסיכון לפירכוסי חום עלה פי 6 אחרי חיסון MMR. מחקרים דומים נוספים: [1], [2], [3]

חיסון נגד חצבת קשור בסיכון מוגבר פי 92 לטרשת נפוצה.
דיווח על 9 מקרים של טרשת נפוצה שהחלה מיד אחרי החיסון.

על פי בסיס הנתונים VAERS החל משנת 2000 ועד מחצית 2018 נפטרו בארה"ב יותר מ-180 אנשים ויותר מ-850 הפכו לנכים אחרי חיסון MMR או MMRV. באותה התקופה נפטרו מחצבת 4 אנשים. בשנת 2015 היה מקרה מוות ראשון מזה 12 שנה (של אישה מדוכאת חיסון בעיקבות כימותרפיה). לפני כן נרשמו שני מקרי מוות בתחילת שנות ה-2000: ילד מדוכא חיסון וגבר בן 75.
בארה"ב מידי שנה נפטרים אלפי אנשים כתוצאה משפעת. למרות זאת משפעת (עדיין) לא ממש מפחדים ואילו החצבת גורמת לאימה תהומית.
בשוויץ נרשם ב-9 השנים האחרונות (2009-2017) מקרה אחד של מוות מחצבת. הנפטר היה מחוסן (וגם הוא מדוכא חיסון כתוצאה מכימותרפיה). הכיסוי החיסוני בשווייץ נמוך יחסית.

בחודשים האחרונים סיפור האימה התורן הוא מגיפת החצבת באירופה. החל מ-2016 נרשמו 14,000 מקרים, בעיקר ברומניה ואיטליה. בשנתיים האלה היו 55 מקרי מוות, רובם המוחלט ברומניה.
כלי התקשורת יצרו אווירת אימה בכזו יעילות שאנשים מבטלים נסיעות שתוכננו, ומי שלא מבטל ממהר לחסן את הילדים עוד לפני גיל שנה למרות שבטיחות החיסון לא נחקרה מתחת לגיל שנה. ידוע גם שהחיסון שניתן לפני גיל שנה אינו יעיל ולכן הוא כלל לא נחשב כחיסון שבתוכנית המומלצת ובהגיע גיל שנה יהיה צורך להתחסן שוב.

זהו גרף של תחלואת החצבת במדינות אירופה משנת 2008, בו אפשר לראות שהתחלואה בחצבת היא תופעה מחזורית ובשנים 2010-2011 למשל היו הרבה יותר מקרים. התחלואה בחצבת תמיד היתה מחזורית, גם לפני תחילת החיסון.

מקור

כל הנפטרים מחצבת בתקופה הזאת (2008 עד פברואר 2017), ללא יוצא מן הכלל, 16 איש סה"כ, היו מדוכאי מערכת חיסון או סבלו ממחלות קשות אחרות. שלושת הנפטרים הראשונים (אודות האחרים אין נתונים) היו תינוקות עד גיל שנה (כלומר לפני גיל החיסון בכל מקרה).
התחלואה הגבוהה ביותר נרשמת בכפרים עניים (ולא באיזורי תיירות) שם ככל הנראה מתגוררים בעיקר צוענים [1], [2], [3], [4].

רמת ויטמין A באוכלוסיה הצוענית נמוכה, לכן התחלואה בחצבת קשה יותר בקרבם. קבוצות הגיל בהן יש את עיקר המקרים הן תינוקות עד גיל שנה ומבוגרים. תנאי המחיה של הצוענים הינם ירודים ומתאפיינים בצפיפות ותת-תזונה.
מחקר אחר מדווח כי לצוענים יש מחסור בויטמינים A, C ו-E. מסתבר גם ש-78% מהאימהות הצועניות מעשנות.
כלומר באירופה אפילו ילד בתת תזונה עם רמה נמוכה של ויטמין A כנראה לא ימות מחצבת. כדי שזה יקרה הוא גם צריך להיות מדוכא מערכת חיסון (בדרך כלל במושג זה מתכוונים לחולי סרטן שעוברים כימותרפיה וחולים במחלות גנטיות נדירות), ולילד כזה בין כה תהיה התויית נגד לחיסון.

במאי 2017 חמש עשרה ילדים בדרום סודן מתו כתוצאה מחיסון חצבת פגום.
ב-2014 בסוריה 75 ילדים קיבלו חיסון חצבת שנמהל בטעות עם אטרקוריום (מרפה שרירים) במקום מים. לפחות 15 ילדים מתו. לפי מקורות אחרים מתו לפחות 34 ילדים.
ב-2016 בישראל 16 תינוקות חוסנו בחיסון MMR פג תוקף. משרד הבריאות מיהר להרגיע והודיע שהחיסון "בטוח לחלוטין" אבל לא יעיל, ולכן נדרש לחזור עליו.

בין 1920 ל-1960, לפני תחילת עידן החיסון, התמותה מחצבת בארה"ב ירדה ב-99% אף על פי שהתחלואה נשארה קבועה.
בשנות השישים, תמותה מחצבת הייתה אחד ל-10,000 מקרים, או 2 למיליון אוכלוסיה. רוב מקרי המוות מחצבת היו בקרב ילדים עם תת-משקל ותת גובה. אותו דבר נמצא גם במחקר מאוחר יותר - ילדים עם משקל נמוך סובלים מחצבת חמורה פי 6 יותר.

גם באנגליה התמותה מחצבת ירדה בצורה אקספוננציאלת לפני תחילת החיסון.

במהלך מלחמת האזרחים בארצות הברית ובמלחמת העולם הראשונה, החצבת הייתה גורם מוות משמעותי בקרב חיילים (0.2/100 שנות אדם, 6% תמותה). אבל במהלך מלחמת העולם השנייה התמותה מחצבת היה נמוך ביותר (0.0005/100 שנות אדם, תמותה קטנה מ-0.1%).
המחברים מציינים כי הירידה בשיעור התמותה מחצבת בקרב אנשי צבא משקפת את המצב באוכלוסייה האזרחית. ירידה זו קדמה לזמינותם של חיסונים ואנטיביוטיקה, ולא הייתה קשורה להתערבות רפואית כלשהי.

הרצאות:
ב-2015 בכתב העת Science פורסם מחקר הטוען כי החצבת "מוחקת את הזיכרון החיסוני" כביכול. כל כלי התקשורת אימצו את האגדה הזאת. בהרצאה הזאת סוזן המפריז מנתחת את המחקר הזה בהרחבה. בקיצור, זהו כלל לא מחקר אלא מודל מתמטי שמשתמש בהנחות יסוד שונות ומשונות ומתבסס על נתונים לא מלאים.
Dr. Suzanne Humphries - Manufactured Consent - Denmark, 2015 (חלק 1, חלק 2, חלק 3, חלק 4, חלק 5)
Dr Tetyana Obukhanych, Ph.D. - Natural Immunity and Vaccination
Dr. Suzanne Humphries - Herd Immunity Measles - Norway, 2015