-
כיצד יש לבדוק את בטיחות החיסונים? ע"י ביצוע ניסוי קליני מבוקר אקראי כפול-סמיות עם קבוצת ביקורת שמקבלת פלצבו, והשוואה של תופעות הלוואי בשתי הקבוצות.
-
הניסויים הקליניים הינם יקרים מאוד, הם עולים עשרות מיליוני דולרים. פיתוח של תכשיר רפואי עולה מאות מיליונים. אבל כל זה כסף קטן עבור חברות התרופות. חיסון שאושר ע"י ה-FDA נכנס במהרה לתוכנית החיסונים של מדינות רבות ומביא רווח של מיליארדי דולרים. למשל המכירות של אחד מהחיסונים היותר חדשים שקיבלו אישור FDA, הלא הוא החיסון גרדסיל נגד נגיף הפפילומה, מסתכמות ביותר מ-3 מיליארד דולר לשנה.
-
חברות התרופות מעוניינות כמובן להקטין את הסיכוי לאי-הצלחה של הניסויים הקליניים. אך האם קיים פתרון חוקי שמאפשר להן לעשות זאת? מסתבר שכן, והוא פשוט מאוד. צריך פשוט במקום פלצבו אמיתי להשתמש בחומר מספיק רעיל, כדי שיגרום לתופעות לוואי דומות לחיסון הנבדק.
אחד המרכיבים הרעילים ביותר, כמו שנראה בפרק המתאים, הוא האלומיניום, אשר משתמש כאדג'ובנט ברוב החיסונים המומתים. אם נשתמש בתור פלצבו באלומיניום, או באלומיניום עם תימרוסל, או סתם בחיסון אחר, ניתן להגדיל את כמות תופעות הלוואי בקבוצת הביקורת כדי שתהיה ברת השוואה לקבוצה שמקבלת את החיסון. ואז ניתן יהיה להסיק שלחיסון הנבדק אין תופעות לוואי ושהוא בטוח לחלוטין. על סמך הנתונים האלה גם ה-FDA וה-CDC יוכלו להסיק שהחיסון בטוח, ואחריהם גם כל יתר המדינות.
האם זו שיטה חוקית? לחלוטין!
-
אבל בעיקרון אין אפילו צורך לשבור את הראש עם בחירת הפלצבו. השימוש בפלצבו בניסויים קליניים אקראיים של החיסונים אינו חובה. יתר על כן, הניסויים עצמם ממש לא חייבים להיות לא אקראיים ולא כפולי-סמיות. אפשר פשוט לחסן את כולם ולראות אם יש תופעות לוואי. אם רוב המחוסנים יישארו בחיים, אזי החיסון בטוח לחלוטין.
הנה שני מאמרים מעניינים מאוד:
-
What's in placebos: who knows? Analysis of randomized, controlled trials.
2010,
Golomb,
Ann Intern Med.
לא קיימות הגדרות רגולטוריות עבור חומרים אינרטיים או דרישות כלשהן החלים על פלצבו. עובדה זו משפיעה כמובן על תוצאות המחקרים. על עורכי ניסויים קליניים לא חלה חובת דיווח של הרכב הפלצבו. גם כתבי עת רפואיים לא דורשים את המידע הזה כתנאי לפרסום תוצאות המחקרים.
המחברים ניתחו 167 ניסויים קליניים שתוצאותיהם פורסמו בארבעה כתבי העת הנחשבים ביותר. ברוב המאמרים הרכב הפלצבו לא פורסם. רק המחקרים של 8% מהתכשירים לבליעה ושל 26% מהתכשירים להזרקה פירטו את הרכב הפלצבו.
לדוגמא, במחקר של תרופה לאנורקסיה שמקורה בסרטן נמצא כי לתרופה השפעה חיובית על מערכת העיכול. אבל בתור פלצבו השתמשו בלקטוז. לחולי סרטן שעוברים טיפולים כימותרפיים בדרך כלל מתפתחת אי-סבילות לקטוז, מה שגורם לכך שהתרופה שלא מכילה לקטוז בולטת לטובה לעומת "הפלצבו".
-
Testing vaccines in pediatric research subjects.
2009,
Jacobson,
Vaccine
ב-1930 שני רופאים מעיר גרמנית לובק החליטו לערוך מבצע חיסון שחפת המוני של ילדים ע"י חיסון ה-BCG שגם שהיה זמין מאז 1921, לא היה בשימוש נרחב. ב-12 חודשי המבצע 208 ילדים חלו בשחפת בגלל החיסון ו-77 נפטרו. הרופאים נעצרו, נשפטו והורשעו ברצח.
זה הוביל לתחילת הדיון על עריכת ניסויים רפואיים בבני אדם. ב-2008 ארה"ב נטשה את אמנת הלסינקי (במקומה משתמשים שם ב-Good Clinical Practice שלא מגבילה את חברות התרופות כמו אמנת הלסינקי).
במחקרי חיסונים ניתן להשתמש במי מלח איזוטוניים (saline), אך החוקרים לעיתים קרובות בוחרים בתכשירים אחרים. מאמר זה מציג 4 דוגמאות:
- בניסוי קליני של חיסון נגד פנאומוקוק (PCV9) קבוצת ביקורת קיבלה חיסון אחר (DTP-HiB).
- בניסוי של חיסון נגד כולרה בתור פלצבו השתמשו בחיסון נגד E.coli.
- בניסוי של חיסון אחר נגד פנאומוקוק (PCV23) השתמשו בחיסונים נגד צהבת B צהבת A בתור פלצבו.
- בניסוי הרביעי הפלצבו הורכב מאלומיניום הידרוקסיד ותימרוסל.
-
בניגוד לניסויים קליניים של תרופות שבהם הרכב הפלצבו לעיתים קרובות מוסתר, יצרני חיסונים בדרך כלל לא מסתירים את הרכב הפלצבו, ואפשר למצוא אותו בעלון הנלווה לחיסון. הנה מספר דוגמאות נוספות:
-
Daptacel], חיסון נגד דיפטריה, טטנוס ושעלת (DTaP, מיוצר ע"י Sanofi Pasteur). בתור פלצבו השתמשו בשלושה חיסונים אחרים: DTP, DT וחיסון ניסיוני נגד שעלת.
כן, מה שקראתם. חיסון ניסיוני שימש כפלצבו להוכחת חיסון ניסיוני אחר. תחשבו על זה.
-
Infanrix, חיסון נוסף נגד דיפטריה, טטנוס ושעלת (DTaP, GlaxoSmithKline). החיסון Pediarix נבחר בתור פלצבו. יתרה מזאת, שתי הקבוצות קיבלו את החיסונים הללו ביחד עם כל החיסונים הבאים: צהבת B, פנאומוקוק, פוליו, HiB, חצבת, אדמת, חזרת ואבעבועות רוח.
-
Pediarix - חיסון נגד דיפטריה, טטנוס, שעלת, צהבת B ופוליו – (GlaxoSmithKline) – נוסה ביחד עם החיסון נגד HiB. קבוצת ביקורת קיבלה את Infanrix ובנוסף חיסונים נגד פוליו ו-HiB.
כלומר בניסוייים הקליניים של Infanrix השתמשו בתור פלצבו ב-Pediarix, ובניסויים הקליניים של Pediarix השתמשו בתור פלצבו ב-Infanrix. לכל זה צירפו תערובת של כמה חיסונים נוספים כדי לבטל לחלוטין את האפשרות לבודד תופעות לוואי של החיסון הנבדק.
-
החיסונים הראשונים נגד דיפתריה, טטנוס ושעלת הופיעו הרבה לפני שמישהו טרח לבצע את כל הניסויים הקליניים האלה, שלא לדבר על פלצבו. לכן הטענה של תעשיית החיסונים היא שהשימוש בפלצבו אינרטי לא מוסרי כיוון שאז חלק מהילדים לא יקבלו הגנה מפני מחלות. אבל גם בניסויים קליניים של חיסונים ממחלות חדשות לא משתמשים בפלצבו אינרטי אלא בחיסונים אחרים.
-
Havrix - חיסון נגד צהבת A מתוצרת GlaxoSmithKline: הניסויים הקליניים כללו שלוש קבוצות. הקבוצה הראשונה קיבלה Havrix. הקבוצה השניה קיבלה Havrix יחד עם MMR (חצבת, אדמת, חזרת). הקבוצה השלישית קיבלה MMR/V וגם Havrix, אבל רק כעבור 42 ימים.
-
Prevnar - החיסון הראשון נגד פנאומוקוק (Wyeth). קבוצת הביקורת קיבלה חיסון ניסיוני(!) נגד מנינגוקוק C. בגרסה הבאה של החיסון, Prevnar-13 (מתוצרת Pfizer) החיסון Prevnar כבר שימש בתור "הפלצבו".
-
Cervarix - חיסון נגד נגיף הפפילומה של GlaxoSmithKline. קבוצת הביקורת קיבלה חיסון נגד צהבת A או אלומיניום הידרוקסיד.
-
Engerix-B - חיסון נגד צהבת B של חברת GSK. לא היתה קבוצת ביקורת.
-
Recombivax-B - חיסון נגד צהבת B של חברת Merck. לא היתה קבוצת ביקורת.
-
MMR-II - חיסון נגד חצבת, אדמת וחזרת של Merck. לא היתה קבוצת ביקורת. בעצם מחקרי בטיחות קלינים של החיסון הזה כלל לא התקיימו.
-
לסיכום: על מנת לאשר חיסון חדש מספיק להוכיח ל-FDA שהוא לא יותר מסוכן מאשר חיסון מאושר אחר כלשהו, או מאשר חיסון ניסיוני כלשהו, או מאשר אלומיניום הידרוקסיד, או מאשר כל חומר אחר שאת הרכבו היצרן אפילו לא מחויב לחשוף.
בניסויים קליניים של חיסונים כמעט אף פעם לא משתמשים בפלצבו אינרטי אמיתי.
לכן כשמישהו יתחיל לטעון בפניכם שהחיסונים בטוחים לחלוטין פשוט תשאלו – יחסית למה? החיסונים בטוחים אך ורק בהשוואה לחיסונים אחרים, או בהשוואה לחומרים רעילים אחרים.