פרכוסי חום

אחת מהסיבות העיקריות בגללן הורים שואפים להוריד את החום של ילדיהם בכל מחיר, היא מניעת פרכוסי חום. כפי שכבר ראינו בחלק הראשון, על פי הסקירה השיטתית שנעשתה על ידי ארגון הקוקריין, תרופות מורידות חום אינן מונעות פרכוסים. על אף שהסיבה לפרכוסי חום אינה ידועה, בהמשך יצוינו גורמים אפשריים.

פרכוסי חום מופיעים אצל 2-5% מהילדים בגילאי שישה חודשים עד חמש שנים בארה"ב ומדינות מערביות אחרות. במדינות אסיאתיות הם מופיעים בתדירות גבוהה יותר (5-10% בהודו, 6-9% ביפן, 14% בגואם). פרכוסים מופיעים בתדירות גבוהה יותר בקרב ילדים השייכים למעמד סוציו אקונומי נמוך. מרבית המקרים מתרחשים בחודשי החורף ואחר הצהריים. עקרונית, הסיבה לפרכוסים אינה ידועה.
פרכוסי חום מתחלקים לרגילים (נמשכים פחות מ-15 דקות ולא חוזרים על עצמם במשך 24 שעות) ופרכוסי חום מורכבים. גורמי הסיכון לפרכוסים כוללים בין השאר עיכוב גדילה תוך רחמי, פיגור פסיכומוטורי והשתתפות במסגרת של גן.
ילדים שנולדו לפני הזמן יותר מועדים לפרכוסים והקורטיקוסטרואידים שניתנים להם לאחר הלידה, מעלים את הסיכון עוד יותר.
תרופות מורידות חום אינן יעילות למניעת פרכוסי חום. אין עדות לכך ששיטות מכאניות להורדת חום יעילות. חלק מתרופות נגד האפילפסיה יעילות, אך הן אינן מומלצות בדרך כלל עקב הסבירות הגבוהה לתופעות לוואי. תרופות נגד האפילפסיה גם אינן מורידות את הסיכון לאפילפסיה. בדרך כלל פרכוסי חום עוברים עד גיל 6. הסיכוי לפתח אפילפסיה אחרי פרכוסי חום רגילים עומד על 1% ואילו אחרי פרכוסי חום מורכבים 4-6%.

רמות מגנזיום נמוכות קשורות לעלייה פי 22 בסיכון לפרכוסי חום. רמות נתרן נמוכות קשורות לעליה של פי 5 בסיכון לפרכוסי חום. על אף שמחסור במגנזיום שכיח למדי, הוא מאובחן לעיתים רחוקות ולעתים נדירות נבדק נכון. רצוי להשתמש בבבדיקת המגנזיום היוני (iMg⁺²) - צורתו הפעילה, מכיוון שרק 0.3% מכלל המגנזיום נמצא בדם. יתכן שמגנזיום משמש כנוגד פרכוסים מכיוון שהוא מווסת את פעילות ההתקפים על ידי אנטגוניזציה של זרם הסידן דרך קולטני ה- NMDA. מגנזיום סולפט הוא האמצעי היחיד למניעה והפסקת התקפים במהלך פרה־אקלמפסיה ואקלמפסיה.
מחסור במגנזיום קשור גם לאפילפסיה. תיסוף במגנזיום מוריד את כמות ההתקפים האפילפטיים. עוד: [1] [2] [3] [4] [5].

רמת הנתרן אצל ילדים עם פרכוסי חום מורכבים הייתה נמוכה יותר מאשר אצל ילדים עם פרכוסי חום רגילים. הרמות הנמוכות ביותר של נתרן היו אצל ילדים עם פרכוסים חוזרים, פרכוסים עם סיבוכים והתכווצויות ופרכוסים שנמשכו יותר מ-15 דקות. במחקר פרוספקטיבי נמצא כי אצל ילדים עם פרכוסים חוזרים רמת הנתרן הייתה משמעותית נמוכה יותר. רמת הנתרן אצל ילדים בריאים וילדים עם חום בלי פרכוסים הייתה גבוהה יותר מאשר אצל ילדים עם פרכוסים. במחקרים על בעלי חיים נמצא כי היפונתרמיה (חסר בנתרן) מורידה את הסף של פרכוסי חום. עוד: [1] [2] [3] [4]

רמות נמוכות של סידן ואשלגן גם כן מקושרים לפרכוסי חום.

אצל ילדים עם פרכוסי חום נמצאו רמות נמוכות של ויטמין די (24±11 נג/מ"ל).
הנה, למשל, מקרה של פרכוסי חום חוזרים שהיו תוצאה של רככת. ילד בן 13 חודשים עם פרכוסים הראה רמות נמוכות מאוד של סידן, זרחן, מגנזיום וויטמין D, ורמה גבוהה מאוד של הורמון פרתירואידי. לאחר שרשמו לו ויטמין D וסידן הפרכוסים לא חזרו יותר.
מחסור בוויטמין D מביא לירידה ברמות הסידן בדם עקב ירידה בספיגת סידן במעי. רמות סידן נמוכות גורמות להפרשת הורמון הפרתירואידי, אשר בתורו מוביל לבריחת סידן מהעצמות ולדלדול הזרחן.
מחסור בוויטמין D מהווה גם גורם סיכון לאפילפסיה ותיסוף של ויטמין D מוריד את כמות ההתקפים. עוד: [1]

רמות של ויטמין B12 וחומצה פולית היו נמוכות יותר אצל ילדים עם פרכוסי חום מאשר אצל ילדים בקבוצת הביקורת.

סקירה שיטתית ומטא-אנליזה של 17 מחקרים. אנמיה הנגרמת ממחסור בברזל מקושרת לסיכון כפול לפרכוסי חום. (אנמיה המאובחנת על בסיס רמת פריטין קשורה לסיכון פי 4, ובהתבסס על MCV - עם סיכון כפול). מחסור בברזל קשור גם שתי הפרעות אחרות הגורמות לגירוי מוחי מוגבר: תסמונת הרגליים חסרות המנוחה והפרעות קשב וריכוז.
מחסור בברזל גורם לפגיעה ביצור מיאלין ולפגיעה בסינתזה של מוליכים עצביים (סרוטונין, דופמין ו- GABA). רמות נמוכות של GABA גם נקשרו לפרכוסי חום. [1] [2]

סקירה שיטתית של 20 מחקרים. ב-18 מתוכם נמצא כי רמות אבץ אצל ילדים עם פרכוסי חום נמוכות משמעותית בהשוואה לילדים בקבוצות הביקורת. מחברי המחקר ממליצים לרשום לילדים בסיכון תוספי אבץ. רמות אבץ נמוכות גם במקרים של אפילפסיה, ותיסוף אבץ מפחית את כמות ההתקפים.

מטא-אנליזה של 25 מחקרים. רמות הסלניום והאבץ אצל ילדים עם פרכוסי חום, היו נמוכות משמעותית מאשר אצל ילדים בקבוצות הביקורת. לעומת זאת, רמת הנחושת אצלם הייתה גבוהה יותר.
רמת הסלניום נמוכה גם במקרים של אפילפסיה. תיסוף בסלניום מוריד את כמות ההתקפים בחולדות, ונראה כי גם אצל בני אדם.

חיסונים מסוימים מעלים את הסיכון לפרכוסי חום: MMR- פי 3, MMRV – פי 6.5, DTP – פי 5.7, החיסון המחומש – פי 6, חיסון נגד חיידק הפנאומוקוק (Prevenar) – פי 2 ואם החיסון מוזרק יחד עם החיסון נגד שפעת או DTaP – פי 3.5. חיסונים מסוימים נגד שפעת העלו את הסיכון פי יותר מ-200. אצל ילדים שסבלו מפרכוסים עקב מתן חיסון, הסיכון לפרכוסים חוזרים, עולה.

למרות הדברים שצוינו לעיל, לא נערכו מחקרים קליניים על השפעה של תיסוף בוויטמינים ומינרלים אלה או אחרים על פרכוסי חום. כמו כן, לא נערכו מחקרים בשיטות המשמשות לטיפול בסוגים אחרים של התקפים, כגון CBD, מגנזיום או תזונה קטוגנית. מאידך, נערכו די והותר מחקרים קליניים על השפעתן של תרופות מורידות חום ותרופות אנטי-אפילפטיות על פירכוסי חום.